שלום וברכה
בלשון חכמים יש תבנית נפוצה מאוד של משפטי קל וחומר המתחילים ב'ומה אם', דוגמת "קל וחומר הדברים: ומה אם במקום שאסר את הזכרים איסור עולם התיר את הנקבות מיד, מקום שלא אסר את הזכרים אלא עד שלשה דורות אינו דין שנתיר את הנקבות מיד" (יבמות ח, ג) וכהנה רבות.
התבוננות בפתיחה 'ומה אם' מראה שבעצם יש כאן שתי מילים שכל אחת בעצמה מספיקה, ובאמת קיימות תבניות כאלו. שתים־שלוש דוגמאות:
א. "והלא דברים קל וחומר: ומה דוד מלך ישראל שלא למד מאחיתופל אלא שני דברים בלבד קראו רבו אלופו ומיודעו, הלומד מחבירו פרק אחד או הלכה אחת... על אחת כמה וכמה שצריך לנהוג בו כבוד".
ב. "אמר ר' מאיר, קל וחומר: אם הביאוהו שנים לידי מיתה חמורה, לא יביאוהו לידי קרבן הקל?" (יבמות פז, ב); "אם קנוי קנין עולם אסור לאכול פסח קנוי קנין שנים אינו דין שיהא אסור לאכול פסח" (מכילתא דרשב"י שמות יב, מה); "אם בשעה שנתכוונתי לזכות, נתחייבתי, בשעה שלא נתכוונתי לזכות על אחת כמה וכמה" (מסכת ד"א ז, י).
נראה שהתבנית הנפוצה יותר 'מה־אם' היא שילוב של שתי אלו.
ידיד אמר לי רעיון שעלה בדעתו: אולי זה 'עברות' של הביטוי הארמי 'מאים' שהוא תרגום קבוע של 'אולי' ופירושו קרוב ל'אם'?
דוגמא: "אולי יש חמישים צדיקים בתוך העיר" (בראשית יח, כד) - מאים אית חמשין זכאין בגו קרתא (אונקלוס שם).