טעמים לתרגום אונקלוס
2 views
Skip to first unread message
אוריאל פרנק
Feb 1, 2026, 9:56:25 AM (3 days ago) Feb 1
to
אפ"ר: הגבתי בגופן כזה על חלק מההערות.
חבל שמחבר הטעמים, אברהם, נלב"ע, ואינו יכול להשיבך.
הרבה הערות ששלחתי אליו, הוא קיבל ותיקן במהדורה בטרם הודפסה.
חבל על דאבדין
הרבה הערות ששלחתי אליו, הוא קיבל ותיקן במהדורה בטרם הודפסה.
חבל על דאבדין
עמנואל:
קראתי את ההקדמה. ארבע הסיבות שהמחבר כותב - נכונות. הסבות הללו נכונות לטעמים באופן כללי, לאו דווקא לתרגום.
לצערנו, רוב האנשים אינם בקיאים בטעמים, והמצאותם בתרגום לא תסייע להם.
יודעי הטעמים אינם צריכים את הטעמים בתרגום. הם קוראים את התרגום אחרי שקראו את המקרא; הם מבינים איך המקרא מפוסק, ובהתאם לכך הם גם מבינים איך התרגום מפוסק. הם [אפ"ר: מי?! לענ"ד רוב האנשים אינם יודעים.] גם יודעים בדרך כלל אם המילה היא מלעיל או מלרע, מן הארמית שבמקרא.
כלומר, היודע טעמים יודע לקרא את התרגום בלי טעמים, ולמי שאינו יודע - הטעמים בתרגום לא יעזרו לו.
עברתי על חלק מהתרגום והערתי כמה הערות.
עברתי על חלק מהתרגום והערתי כמה הערות.
פרק יג:
כא) למיזל ביממא ובליליא: מוטעם כמו המקרא; אבל יומם ולילה, בניגוד לתרגום, הוא צמד; נוסף לכך שתי המלים מוטעמות בהברתן השנייה , ומשום כך הן במרכא וסוף פסוק. שתי מילות התרגום אינן צמד ומוטעמות כ"א בהברתן השלישית, ולכן מרכא סוף פסוק לא מתאים להן.
כב) ואף לא: מלים שהתרגום הוסיף - מתאים יותר לחברן במקף מאשר להטעימן במרכא תביר
פרק יד:
ז) וגברין ממנן על כלהן: המילה "ממנן" נמצאת רק בתרגום. המחבר הטעים את וגברין בטפחא כי כך היא מוטעמת במקרא, אבל יותר נכון היה בעיני להטעים וגברין ממנן במרכא טפחא
ח) ורדף: במקרא בזקף כי היא מילה ארוכה (וירדף), אבל בתרגום ורדף היה צריך להיות במרכא.
י) וזקפו: צ"ל תלישא נוספת מעל ה ק' [אפ"ר: מהדורה זו איננה מכפילה תלישות גם במקור וגם בתרגום]
יא) ואמרו: צ"ל זרקא נוספת מעל ה מ' [אפ"ר: מהדורה זו איננה מכפילה כנ"ל, כמו מהדורת הרב ברויאר, שבעקבותיה הלך אברהם נפח]
כא) למיזל ביממא ובליליא: מוטעם כמו המקרא; אבל יומם ולילה, בניגוד לתרגום, הוא צמד; נוסף לכך שתי המלים מוטעמות בהברתן השנייה , ומשום כך הן במרכא וסוף פסוק. שתי מילות התרגום אינן צמד ומוטעמות כ"א בהברתן השלישית, ולכן מרכא סוף פסוק לא מתאים להן.
כב) ואף לא: מלים שהתרגום הוסיף - מתאים יותר לחברן במקף מאשר להטעימן במרכא תביר
פרק יד:
ז) וגברין ממנן על כלהן: המילה "ממנן" נמצאת רק בתרגום. המחבר הטעים את וגברין בטפחא כי כך היא מוטעמת במקרא, אבל יותר נכון היה בעיני להטעים וגברין ממנן במרכא טפחא
ח) ורדף: במקרא בזקף כי היא מילה ארוכה (וירדף), אבל בתרגום ורדף היה צריך להיות במרכא.
י) וזקפו: צ"ל תלישא נוספת מעל ה ק' [אפ"ר: מהדורה זו איננה מכפילה תלישות גם במקור וגם בתרגום]
יא) ואמרו: צ"ל זרקא נוספת מעל ה מ' [אפ"ר: מהדורה זו איננה מכפילה כנ"ל, כמו מהדורת הרב ברויאר, שבעקבותיה הלך אברהם נפח]
יד) ה' יגיח לכון קרב: במקרא שתי מלים - ילחם לכם, אבל בתרגום שלוש מלים; היה צ"ל ה' בזקף ו יגיח לכון במרכא טפחא
כה) ארי דא היא גברתא דה': במקרא רק שתי מלים (כי ה'). נראה בעיני ש דא היא היה צריך להיות בפשטא וגברתא דה' במונח זקף (למה לדעת המחבר גברתא צריך להיות נפרד מה'?)
פרק טו:
א)נשבח ונודי קדם ה' ארי אתגאי על גותניא וגאותא דילה היא: חמש מלים במקרא, אחת עשרה בתרגום... אבל התרגום מוסיף על "כי גאה גאה" שהגאות היא שלו (של ה'), ולכן לענ"ד נשבח היה צ"ל במונח, ונודי בתלישא קטנה, קדם ה' בקדמא ואזלא, ארי בדרגא, אתגאי במונח, על גותניא ברביע, וגאותא בפשטא, דילה במונח, היא בזקף. הטעמת המחבר למילים ארי אתגאי וכו' בלתי אפשרית.
ז) תברתנון: בגלל ש דקמו על עמך ארוך, תברתנון צ"ל בזקף. כך גם המילה שיצינון.
י) אמרת במימרך: צ"ל במונח זקף
יא) את הוא אלהא ה': לענ"ד, המילה באלים במקרא היא חול, אבל א-להא שבתרגום הוא קדש; אם זה נכון, א-להא צ"ל במונח ו ה' בזקף.
לית אלה אלא את: לענ"ד צ"ל במונח וזקף
טו) כל דהוו יתבין: המקרא הטעים כל בטפחא (נפרד) ו ישבי כנען בטפחא סוף פסוק (מחובר); למה המחבר לא הטעים כל בזקף, דהוו יתבין במרכא טפחא?
יח) ה' מלכותה קאם: לענ"ד צ"ל ה' בזקף. במקרא ה ' ימלך הוא משפט פשוט ולכן הוא מרכא טפחא (הפסק בא להפריד בין י של ה' ל י של ימלך), אבל בתרגום ה ' מלכותה קאם הוא משפט יחוד ולכן ה' צריך להיות נפרד.
כה) ארי דא היא גברתא דה': במקרא רק שתי מלים (כי ה'). נראה בעיני ש דא היא היה צריך להיות בפשטא וגברתא דה' במונח זקף (למה לדעת המחבר גברתא צריך להיות נפרד מה'?)
פרק טו:
א)נשבח ונודי קדם ה' ארי אתגאי על גותניא וגאותא דילה היא: חמש מלים במקרא, אחת עשרה בתרגום... אבל התרגום מוסיף על "כי גאה גאה" שהגאות היא שלו (של ה'), ולכן לענ"ד נשבח היה צ"ל במונח, ונודי בתלישא קטנה, קדם ה' בקדמא ואזלא, ארי בדרגא, אתגאי במונח, על גותניא ברביע, וגאותא בפשטא, דילה במונח, היא בזקף. הטעמת המחבר למילים ארי אתגאי וכו' בלתי אפשרית.
ז) תברתנון: בגלל ש דקמו על עמך ארוך, תברתנון צ"ל בזקף. כך גם המילה שיצינון.
י) אמרת במימרך: צ"ל במונח זקף
יא) את הוא אלהא ה': לענ"ד, המילה באלים במקרא היא חול, אבל א-להא שבתרגום הוא קדש; אם זה נכון, א-להא צ"ל במונח ו ה' בזקף.
לית אלה אלא את: לענ"ד צ"ל במונח וזקף
טו) כל דהוו יתבין: המקרא הטעים כל בטפחא (נפרד) ו ישבי כנען בטפחא סוף פסוק (מחובר); למה המחבר לא הטעים כל בזקף, דהוו יתבין במרכא טפחא?
יח) ה' מלכותה קאם: לענ"ד צ"ל ה' בזקף. במקרא ה ' ימלך הוא משפט פשוט ולכן הוא מרכא טפחא (הפסק בא להפריד בין י של ה' ל י של ימלך), אבל בתרגום ה ' מלכותה קאם הוא משפט יחוד ולכן ה' צריך להיות נפרד.
אפ"ר:
אכן אין מסורת. מי שהוציא לאור את המהדורה אברהם נפח ז''ל הסתייע במקורות קדומים, אך חידש הרבה בעצמו.
הוא ממש לא העתיק את טעמי המקרא למילות התרגום.
עיין בשירת הים למשלבמבוא למהדורה מצויינות כמה תועליות בטעמים גם למי שלא קורא אותם במנגינה.
עמנואל:
אני קצת תמה על שהבאת את תרגום אונקולוס בטעמים... למיטב ידיעתי הדלה אין מסורת לטעמי התרגום, אז מה התועלת בכתיבתם? אילו היה המחבר מציע את כתיבת הטעמים לתרגום כשיעור ללומדים, איך לנקד טקסט חדש לפי כללי הטעמים - ניחא; אבל הוא פשוט העתיק את טעמי המקרא למילות התרגום, ולא שת לבו לריבויין או מיעוטן, אריכותן או קיצורן, המשנים לרוב את הטעמים, ולא הועיל בחידושו...
בתאריך יום ג׳, 27 בינו׳ 2026 ב-12:00 מאת ש ה <shal...@gmail.com>:
תמהני על הטעמים בתרגום: יש להיזהר לקרוא שניים מקרא עם טעמים (כף החיים סימן רפה ס"ק יג, ושו"ת יחוה דעת חלק ב' סימן לז), אך זה לא מעכב (משנה ברורה שם ס"ק יז), ועל פי הקבלה יש לקרוא את התרגום בלי טעמים (כף החיים שם אות יב, ושו"ת יחוה דעת שם).
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ג׳, 27 בינו׳ 2026 ב-10:41
Subject: קבצים לפרשת המן
To:
שלום רב,
1. עבור מי שקורא את פרשת המּן - הנה קישור לפרשת בשלח במהדורת מקרא ותרגומו - המהדורה היחידה שבה יש טעמים גם לתרגום אונקלוס:
[גם מצ"ב בקובץ PDF]
נ"ב הנה קישור לכל הפרשות במהדורת מקרא ותרגומו:
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages