2 "דיבה טובה" - יש כזה דבר!

[אוריאל פרנק‎]

יתכן שרש"י למד את העיקרון הנ"ל מדברי חז"ל אודות שם העצם "עצה" כמובא בעבודה זרה יז ע"ב: 

אֲמַר לֵיהּ מְנָא לָךְ הָא אֲמַר לֵיהּ מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ תְּבוּנָה תִנְצְרֶכָּה. אֲמַרוּ לֵיהּ רַבָּנַן לְרָבָא מַאי מְזִמָּה אִילֵימָא תּוֹרָה דִּכְתִיב בַּהּ זִמָּה וּמְתַרְגְּמִינַן עֵצַת חִטְאִין וּכְתִיב הִפְלִיא עֵצָה הִגְדִּיל תּוּשִׁיָּה אִי הָכִי זִמָּה מִבְּעֵי לֵיהּ הָכִי קָאָמַר מִדְּבַר זִימָּה תִּשְׁמוֹר עָלֶיךָ תּוֹרָה תִנְצְרֶכָּה.

וכך כותב שם רש"י: 

זימה ומתרגמי' עצת חטאין. עצת הוא תרגום של זימה היא [ויקרא כ יד] וחטאין הוא תוספת התרגום מפרש שעצה זו רעה היא של חטא אלמא דזימה היינו לשון עצה ותורה נקראת עצה דכתיב (ישעיהו כח) הפליא עצה הגדיל תושיה ומשמע תורה תשמור עליך: 

אפ"ר: בניגוד למה שאולי נדמה, דווקא הפירוש הראשון קרוב לפשוטו של מקרא, ע"פ הניקוד המסור בידינו ("מְזִמָּה"), ודווקא הפירוש השני (ש"מְזִמָּה" דומה למשמע "זִמָּה") הוא דרש שמתאים לניקוד אחר: מִזִּמָּה.

והשווה למאמרו של מורי, פרופ' שמחה קוגוט, "מילות יחס שקיומן תלוי בפרשנות: ספקות בזיהוין במקרא על רקע דו-משמעות מורפולוגית", מחקרים בלשון, כרך י, ירושלים תשס"ו, עמ' 170-159.

והרחיב על כך רב פוזן, פרשגן ויקרא י"ח:י"ז

מחלוקת רש"י ורמב"ן על ת"א זִמָּה – עֵיצַת חֲטִין

ב. "זִמָּה הִוא" – "עֵיצַת חֲטִין הִיא". השם זִמָּה מופיע ארבע פעמים בתורה, בפרשת עריות בלבד, ותרגומו עֵיצַת חֲטִין או כבמקצת נוסחים עֵיצַת חַטְאִין. מה הקשר שבין עֵצָה לזִמָּה? ומדוע תרגם עֵצָה בעברית במקום לתרגם עֵטָא (עצה) בארמית כלשון המקרא "הֲתִיב עֵטָא וּטְעֵם לְאַרְיוֹךְ" (דניאל ב יד)? כי התרגום מלמדנו הוא את משמעות השם זִמָּה שיש להסתפק בכוונתו: האם הוא קרוב לשם זְמָם או לשם מְזִמָּה? בעניין זה נחלקים רש"י ורמב"ן, ושניהם מסתמכים על ת"א כדרך שיתברר:

השם זְמָם עניינו מחשבה רעה, כמו "אַל תִּתֵן ה' מַאֲוַיֵּי רָשָׁע זְמָמוֹ אַל תָּפֵק" (תהלים קמ ט). כנגד זאת הפועל זָמַם משמש לא רק במשמעות שלילית, חָשַׁב לְהָרַע, דוגמת "כַּאֲשֶּׁר זָמַם לַעֲשׂוֹת לְאָחִיו" (דברים יט יט). מצינו זָמַם גם בהוראה נייטרלית; חשב, גמר בלבו לעשות דבר, כגון "זָמְמָה שָׂדֶה וַתִּקָּחֵהוּ" (משלי לא טז) ואפילו במשמעות חיובית כגון, "כֵּן שַׁבְתִּי זָמַמְתִּי … לְהֵיטִיב אֶת יְרוּשָׁלִַם" (זכריה ח טו).

בדומה לפועל זָמַם, גם השם מְזִמָּה מופיע במקרא בשלוש הוראות: "וְאִישׁ מְזִמּוֹת יִשָּׂנֵא" (משלי יד יז), הרי מְזִמָּה כמחשבה רעה, "וְלֹא יִבָּצֵר מִמְךָ מְזִמָּה" (איוב מב ב) – מחשבה נייטרלית, "מְזִמָּה תִּשְׁמֹר עָלֶיךָ" (משלי ב יא) – הרי לטובה.

לאיזה משני השמות זְמָם, מְזִמָּה יש להשוות את השם זִמָּה? האם זִמָּה הוראתו שלילית בלבד, או שמא כמוהו כמְזִמָּה, משמש גם בהוראה חיובית? לכאורה יש להוכיח מת"א שמשמעו שלילי שכן תרגם זִמָּה בכל ארבע הפעמים באמצעות "עֵיצַת חֲטִין". נמצא שפירש זִמָּה בהוראתו השלילית – עצת חֲטָאִים. אבל לדעת רש"י כוונת אונקלוס הפוכה: זִמָּה אינו שם שלילי כדבריו כאן: "זמה – עצה, כתרגומו: עצת חטאין, שיצרך יועצך לחטוא". מבואר מדבריו שזִמָּה אינו בהכרח שם שלילי כי זִמָּה היא עֵצָה ויכולה להיות גם טובה. וכן כתב רש"י לפסוק "אֲשֶר בִּידֵיהֶם זִמָּה וִימִינָם מָלְאָה שֹּׁחַד" (תהלים כו י): "כל זִמָּה שבמקרא לשון מחשבה, יש לטובה ויש לרעה". ומכיוון שזִמָּה כמוהו כמְזִמָּה אינו מורה בהכרח על כוונה שלילית, הוצרך אונקלוס להוסיף ביאור ולתרגם אצל עריות "עֵיצַת חֲטִין". וזהו שפירש רש"י "כתרגומו: עצת חטאין, שיצרך יועצך לחטוא".

ובהמשך כתב:

ואולם מן הסיפור התלמודי שבהערה הבאה יש להוכיח כרש״י: זִמָּה אינו מונח שלילי אלא נייטרלי. 

ראיה בתלמוד לפירוש רש״י על ת״א זִמָּה – עֵיצַת חֲטִין 

ג. מן המעשה המוזכר בגמרא (עבודה זרה יז ע״ב), יש להוכיח כרש״י: זִמָּה אינו מונח שלילי אלא נייטרלי – בדומה למְזִמָּה – וזו גם דעת אונקלוס, ולפיכך הוצרך להוסיף ולהדגיש בפרשת עריות ״עֵיצַת חֲטִין״, עצת חַטָּאים.

עי"ש באורך:

https://mg.alhatorah.org/Dual/Parshegen/Vayikra/18.7#m5e0n6

---------- Forwarded message ---------
מאת: שלום כהן אזוג <shalomh...@gmail.com>
‪Date: יום א׳, 28 בנוב׳ 2021 ב-18:51‬
‪Subject: Re: [רוחב לשון] "דיבה טובה" - יש כזה דבר!‬
‪To: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>‬

תודה

הערה נוספת: ברוב החומשים המצויים כתובים לעזי רש״י עם שגיאות, ואף במקומות שאין שגיאות קשה לדובר צרפתית לפענח את הנקרא מפני שהשפה שונה משפת היום. ברם זכורה לטוב מהדורת עוז והדר שבה ניקדו את לעזי רש״י (איני יודע אם ע״פ קטן או ע״פ גרינברג) באופן שדובר צרפתית מבין הרבה יותר את לעזי רש״י. כמובן הניקוד ע״פ השיטה האשכנזית, כלומר משתמשים בפתח וסגול ואף פעם לא בקמץ וצירי.

ומכאן קריאה לכל הלומדים: זכרו טוב! כל ש' בלעזי רש״י או בלעזי תוס', ואפי' בלועזי הראשונים דוברי ספרדית, היא ש' שמאלית! פשׂטידה, פרישׂ אורליאנשׂ, אובלישׂ וכן הלאה

‫בתאריך יום ו׳, 26 בנוב׳ 2021 ב-3:16 מאת אוריאל פרנק <‪frank...@gmail.com‬‏>:‬

1. מתוך מאמר של הרב ארי יצחק שבט 

  (aris...@gmail.com ; shvataz @ barak-online.net)

למאמר השלם, ראו: 

קישור1 https://daat.ac.il/daat/v-articles/shvat-leazim.pdf 

קישור2  http://tora.us.fm/tnk1/klli/mdrjim/lez_brjy.html 

4 לאורך המאמר, הסוגריים המרובעים הם תרגומי הלעזים של ד"ר מ' קטן, אוצר לעזי רש"י, ת"א, תשנ"א (להלן: אוצר), אלא אם כן תרגומו של י"א גרינברג, לעזי רש”י בתנ"ך, מהד' שניה, ירושלים, תשנ"ב, (להלן: גרינברג), שונה בצורה משמעותית, ואז צוין אחרת. שני החוקרים הללו הצטיינו ביראת שמיים ובמחקר שפות עתיקות בשיטה האקדמית. למרות ששניהם השקיעו את עבודת חייהם (בנוסף, כמובן, לשעות פרנסתם הקבועות) בשנים מקבילות במשימה דומה, האלמנה גב' אסתר גרינברג, הדגישה לי שהמחברים לא הכירו איש את רעהו עד שלב מאוחר ביותר (כך אישר לי גם הרב יואל קטן, בשם אביו), מתי שהוא בין עלייתו של גרינברג ארצה מלונדון בשנת תשמ"א ופטירתו בתשמ"ח. באותה עת, גרינברג כבר כמעט וסיים את מחקרו. ראוי גם לציין שמכתבי ההמלצה שקיבל גרינברג מרבני לונדון, מתוארכים כבר משנת תש"מ, ומשתמע מניסוחם שכבר אז הוא סיים את שלב המחקר ועומד להוציא לאור בקרוב את ספרו. אלא, לפי אשתו, התעכב המחבר זמן רב משום נטייתו לפרפקציוניזם, ובמיוחד, לפי עדות בנו ר' ישראל מרדכי, לאחר שנחשף לממצאיו של מ' בנית בתחום התעתיק והתרגום של הצרפתית העתיקה, חזר גרינברג ועבר מחדש על כמעט כל מה שכתב לפני כן (מרומז גם בהקדמת הבן למהדורה השנייה, ירושלים, תשנ"ב). בביבליוגרפיה המפורטת של גרינברג, עמ' 255-259, הוא אכן מזכיר שהשתמש בשני ספרים ושני מאמרים של מ' בנית (לא תמיד בשמו), אך אינו מציין כלל את עבודתו של קטן. עיין עוד מה שכתבנו בנוגע לעבודתו של גרינברג ליד הערה, ובדוגמאות שהבאנו להבדלים שבין שני מתרגמי הלעזים הללו.

...חשוב להדגיש שהיום, העיסוק בלעזים הללו איננו קשה גם למי שאיננו דובר צרפתית עתיקה. לפני כעשרים שנה, השקיעו שני בלשנים שנים רבות בתרגום הלעזים שברש"י. ד"ר משה קטן, בספרו "אוצר לעזי רש"י" 74 מתרגם את כל לעזי רש"י שבפירושו על התנ"ך לעברית, ויוסף אלחנן גרינברג, ב-"לעזי רש"י בתנ"ך" 75 מתרגם אותם גם לאנגלית, יידיש וצרפתית מודרנית. נציין שמעת פרסומם, לא מעט מהדורות של רש"י נעזרו בהם והתחילו אף הם להתייחס לחידושים שבלעזים.

למרות שלרוב, שני התרגומים דומים מאד, מטבע הדברים, קיימים גם שינויים רבים ומשמעותיים ביותר ביניהם. למשל:

1. עובד' א, יד- "'ואל תעמוד על הפרק'- מקום שהבורחים יוצאים דרך שם לימלט ובלשון לעז קוראים אותו טרו"ג [קטן: סדק, גרינברג: חיבור, צומת]."

...

ברוב המקרים, קשה למי שאינו בלשן להכריע בין תרגומיהם של קטן וגרינברג, וצריכים להתייחס לשתי האפשרויות בכובד ראש. שניהם גם השקיעו זמן רב לא רק בפענוח ותרגום, אלא גם בהשוואות הגרסאות הרבות הבעייתיות של הלעז.

מצד אחד, עלינו להתרשם מהתייחסותם של המו"לים ביראה ללעזים שהביא רש"י, למרות שכבר לא הבינו אותם, עובדה שמנעה השמטה רחבה אף יותר. עם זה, אי-הבנתם הביא לשיבושים רבים מאוד מעבר לשיבושי העתקה הקיימים תמיד. גרינברג מציין שהשתמש בכשמונים מהדורות וכתבי יד שונים להשוואת גרסאות הלעזים, ובמקרה מסוים מצא חמישים ותשע (!) גרסאות שונות לאותה מלה לעז ברש"י. 76 כמובן, הדבר עלול לשבש גם את הבנת הלעז. למשל:

יחז' מז, ז- "'עץ רב מאוד-... אאביר"ץ בלעז".

מעיר גרינברג 77 שמדובר על טעות בהעתקה, ושהכוונה לפי הגרסאות השונות היא או abreiz=חורשת עצים, או erbeiz=צמחיה.

לפעמים, סתירה פנימית בדברי אחד מהמתרגמים מטה את הדעת לפחות להסתפק, אם לא להכריע, באותו מקרה. למשל:

1. ישע' א, כט- "'מאילים'- לשון אלָה, מין אילן שקורין אולמ"א [=בוקיצה]".

2. הושע ד, יג- "'אלה'- אולמ"א [קטן: מַיִש, גרינברג: בוקיצה] בלעז שענפיו מרובין ונוטעין אותו לצל".

למרות שגרינברג הוא עקבי בתרגומו, קטן אינו מסביר מדוע הוא מזהה את אותו אילן, עם אותו לעז בצרפתית עתיקה, כשני עצים שונים במקומות השונים.

ג. במ' ד, יד- "'יעים' - הם מגרפות ובלעז ודי"ל [=יעה, מגרפה, גרינברג: יעים]".

אם מגמתו של מ' קטן היא לתרגם את הצרפתית העתיקה לעברית מודרנית, נראה שכאן היה מקום לפרט שאיננו מתכוון למגרפה בעלת השיניים של הגננים אלא למה שמכונה היום יעה כפי שמוכח מדברי רש"י על שמ' כז, ג, "'ויעיו' - כתרגומו, מגרפות שנוטל בהם הדשן, והן כמין כסוי הקדרה של מתכת דק ולו בית יד, ובלעז וידי"ל [=יעה, מגרפה]". אלא שהושפע קטן מהעברית שברש"י (מגרפות) במקום שהיה עדיף להביא את העברית שבפסוק, שהיא זהה עם העברית המודרנית!

לעומת זאת, לפעמים הקושי עולה משני המתרגמים גם יחד. למשל:

1. במ' יד, לו- "'להוציא דבה על הארץ'-... כל הוצאת דבה לשון חינוך דברים, שמלקיחים לשונם לאדם לדבר בו, כמו 'דובב שפתי ישנים' (שה"ש ז, י). וישנה לטובה וישנה לרעה, לכך נאמר כאן מוציאי דבת הארץ רעה, שיש דבה שהיא טובה. 'דבה'- פרלדי"ץ בלעז [=לשון הרע, גרינברג: פטפוט, לשון הרע]".

2. בר' לז, ב- "'דבתם'- כל לשון דבה פרלידי"ץ בלעז [=רכילות, גרינברג: פטפוט, הלשנה] כל מה שהיה יכול לדבר בהם רעה היה מספר. 'דבה'- לשון 'דובב שפתי ישנים' (שה"ש ז י)".

3. שה"ש ד, ג- "'ומדברך נאוה'- דבורך והרי הוא מגזרת... 'אז נדברו יראי ה'' (מלאכי ג, טז) פרלדי"ץ [=דיבור, גרינברג: דיבורים, שיח] בלעז:

לאחר שרש"י בעצמו מעיר ש'דבה' יכולה להיות לטובה או לרעה, כיצד מתרגמים קטן וגרינברג: "רכילות" או "לשון הרע"? גם אצל אחי יוסף אם יש צורך לפרט "דבתם רעה", אזי מוכח שהמלה 'דבה' איננה בהכרח שלילית. כך מוכרח גם ממה שבפסוק משיר השירים מדובר במפורש על דיבור נאה, ומובא ממלאכי פסוק על דבורם של יראי ה'. על כן, המתרגמים היו צריכים להרגיש בסתירה הפנימית שבתרגומם פרלדי"ץ כדיבור שלילי, כשברור גם למי שאינו בלשן שהכוונה לדיבור סתם (כפי שאכן מתרגמים קטן וגרינברג בפסוק השלישי שהבאנו). 78

הערות: 

74 אוצר לעזי רש”י, ת"א, תשמ"ד, יצא לאור מחדש, ירושלים, תש"ס, יחד עם תרגום הלעזים שבפרש"י על הש"ס לעברית ולאנגלית.

75 לעזי רש"י בתנ"ך, ירושלים, תשמ"ט (מיד לאחר פטירתו של המחבר), יצא מהדורה שנייה מתוקנת, ירושלים, תשנ"ב. למרות שספרו עוסק רק ברש"י על התנ"ך, העירה גב' אסתר גרינברג שבעלה עזר לדיין ישראל גוקאוויצקי, בתרגום לעזי רש"י על הש"ס בספרו תרגום הלעז, לונדון, תשמ"ה.

76 עיין לדוגמה אצל גרינברג, מהד' תשנ"ב, עמ' 266-267, לגבי הלעז של רש"י למלה "קנא".

77 גרינברג, ע' 303, הערה 481.

78 ראמ"ג, עמ' מג.

2. אגב, יש לציין יתרון במהדורת הרב יוסף אלחנן גרינברג - יש מדור של ביאור לעזי רשב"ם.

3. ד"ר משה קטן:

4. 

מעייני אגם

גלאנצר, אברהם מאיר הכהן

https://tablet.otzar.org/he/book/book.php?book=106938

--