"חדת" / "חֲדַתָּא" ?

[אוריאל פרנק‎]

שלום.

בעבר דנו בנושא דומה:

https://groups.google.com/g/rohav-lashon/c/55S_M8sLG9A

ועתה - לשאלת ידידי עקיבא פוזן <ayp...@gmail.com> 

נא לכתב גם אותו בתשובתכם.

כ"ט

אפ"ר

‫......

מצרף לך את דברי מרפא לשון ואת מה שהבנתי מהם - שלמעשה בעצם לא הבנתי...

האם תוכל לסייע לי בהבנת כוונתו, וממילא גם בניסוח תשובתו לשאלה למה בית חדש ואשה חדשה תורגמו בשווה ללא הבחנה בין זכר לנקבה?

שכוייח

 

כ, ה 

וְדִבְּרוּ הַשֹּׁטְרִים אֶל הָעָם לֵאמֹר מִי הָאִישׁ אֲשֶׁר בָּנָה בַיִת חָדָשׁ וְלֹא חֲנָכוֹ יֵלֵךְ וְיָשֹׁב לְבֵיתוֹ פֶּן יָמוּת בַּמִּלְחָמָה וְאִישׁ אַחֵר יַחְנְכֶנּוּ –

וִימַלְּלוּן סַרְכַיָּא עִם (ח"נ קֳדָם) עַמָּא לְמֵימַר מַן גֻּבְרָא דִּבְנָא בֵּיתָא חֲדַתָּא וְלָא חַנְכֵיהּ יְהָךְ וִיתוּב לְבֵיתֵיהּ דִּלְמָא יִתְקְטִיל בִּקְרָבָא וּגְבַר אוֹחְרָן יְחַנְכִינֵּיהּ

 

"בַיִת חָדָשׁ" – "בֵּיתָא חֲדַתָּא". "כִּי יִקַּח אִישׁ אִשָּׁה חֲדָשָׁה" (דב' כד ה) "אֲרֵי יִסַּב גְּבַר אִיתְּתָא חֲדַתָּא" – צריך להבין למה לא חילק בין זכר לנקבה בתרגום.

דברי מרפא לשון כאן לא ברורים לי. הוא טוען (בפרשת נח) שמילים שיש להם שלוש מדרגות – כמו דכי/דכיא/דכיתא. או אימר/אימרא/אימרתא אז התחתי הוא זכר. העילי הוא זנקבה והבינוני משמש לשניהם. אבל יש מילים שאי אפשר שיהיו בהם את שלושת ה"מדרגות" כמו גבר/גברא – לא שייך לומר גברתא – כי אז זו נקבה, והרי מדובר בגבר. ובכגון דא לא שייכת צורת התחתית . ולכן חדת/חדתא הן הדרכים היחידות. לא לגמרי מובן לי.

ביום חמישי, 14 במאי 2026 בשעה 00:24:52 GMT‎+3‎, אוריאל פרנק <in...@maanelashon.org> כתב:

שלום

1. אכן צע"ג.

2. אולי כדאי להתייעץ בטובי, שחיבר מאמר עליו:   https://teman.org.il/en/content/3755

3. ממה שאני מבין, אחר המחי"ר, הוא כלל לא בכיוון. 

חֲדַתָּא הוא דו-משמעי: החדש/חדשה 

לפי ההקשר, בתרגום של ביתא הוא החדש ולא חדשה.

כידוע, תווית היידוע בארמית המקראית איבדה בניבים המאוחרים יותר את תפקידה, ובת"א יש מצב ביניים.

אז השאלה שצריכה להישאל היא: מתי ת"א מתרגם באופן סתמי [חֲדַת] ומתי מיודע [חֲדַתָּא]. 

4. לא יודע אם יסייע במשהו, אבל הנה העזרה שניסה לתת לי קלוד [AI]. 

עדיין לא עזר לי להבין, אבל אולי יועיל לך:

ביאור דברי מרפא לשון – בעזרת פרשת נח

הכלל שביסס בפרשת נח

המרפא לשון מבאר שם שבלשון הארמית יש שלוש מדרגות לכל תיבה:

מדרגה	דוגמה	משמעות
תחתית – בסיס	חֲדַת	חדש/חדשה סתם
שנייה – עם ה"א	חֲדַתָּא	עם אות הנקבה/ידיעה בסוף
שלישית – עולה	—	תוספת אל"ף בסוף

הכלל: הלשון הארמית עולה ואינה יורדת – כלומר, כשמגיעים למדרגה הגבוהה יותר, אי אפשר לרדת חזרה.

---

היישום על "חדת/חדתא"

כאן הוא מיישם את הכלל:

• חֲדַת = מדרגה תחתונה (זכר ונקבה משמשים בה)
• חֲדַתָּא = מדרגה שנייה – ה"א בסוף התיבה, שהיא גם סימן נקבה וגם סימן ידיעה בארמית

לכן כשאומרים "בֵּיתָא" (בית + ה"א הידיעה), חייבים לומר חֲדַתָּא ולא חֲדַת – כי אי אפשר לחבר תיבה במדרגה שנייה (בֵּיתָא) עם תואר במדרגה תחתונה (חֲדַת). שתי התיבות חייבות להיות באותה מדרגה.

---

מדוע אין חילוק בין זכר לנקבה

מכיוון שהאל"ף בסוף בֵּיתָא ואִיתְּתָא היא סימן הידיעה ולא סימן הנקבה בלבד – הארמית אינה צריכה סיומת נקבה נפרדת כמו בעברית. לכן חֲדַתָּא משמשת לשניהם, זכר ונקבה.