Fwd: העברה: העברת הלפיד - מקסים
דורית מתתיהו
תחילת ההודעה שהועברה:
מאת: ביאנקה שיינר <sbia...@gmail.com>
תאריך: 25 במאי 2011 23:27:28 GMT+03:00
אל: רונית רוקח <ronit...@walla.com>, נורית זמיר <nurit...@walla.com>, טלי לקסר <tali...@zahav.net.il>, רותי הר של מלח <gndry...@walla.com>, עליזה לימודים <ali...@actcom.co.il>, טלי שלום <talis...@walla.com>, דורית לימודים <dori...@gmail.com>, rudy.s...@gmail.com, מירית <reu...@netvision.net.il>, יטבת שטראוך <yotv...@gmail.com>, גלית אודיוקודס <gali...@013.net>, suzy cohen <suzyc...@gmail.com>
נושא: הועבר: Fw: העברה: העברת הלפיד - מקסים
הודעה שהועברה
מאת: נילי חוט <ho...@zahav.net.il>
תאריך: 24 במאי 2011 20:57
נושא: Fw: העברה: העברת הלפיד - מקסים
אל: חיה יצחקי hay...@cet.ac.il, דליה זולטי dalia...@walla.com, אורלי אורן orl...@gmail.com, מלכה רוזנבלט mal...@gmail.com, גילה st...@012.net.il, סוזי suzyc...@gmail.com, נעמי לברטוב neomi.l...@gmail.com, ביאנקה שיינר sbia...@gmail.com, Adina adin...@gmail.com, eti3011 Bretler eti...@gmail.com, dictwald dict...@zahav.net.il, שולמית שמעון shula...@gmail.com, רחל אשכנזי rache...@gmail.com, נאוה צינורי nav...@walla.com, נאוה דנוך Nav...@gmail.com, טלי בבני ta...@4freak.com, אסנת ירדן na...@012.net.il, shula...@walla.com, Orna Scheiner schd...@netvision.net.il, belab...@walla.com, ana...@walla.com, ישראל אקרמן akerman...@gmail.com, גיורא gr...@walla.co.il
----- Original Message -----From:
העברת הלפיד
האם קיימת נקודת זמן קסומה
בה הילדים הופכים
להיות אחראים על מעשיהם...?
זהו שלא. לעומת זאת, יש נקודת
זמן מופלאה שבה
אנו ההורים הופכים רק לצופים בחיים של ילדיהם.
רק מושכים בכתפיים ואומרים: "אלה
החיים שלהם". בלי להרגיש כלום...?
כאשר הייתי בשנות העשרים
שלי, המתנתי בפרוזדור
בבית-חולים שהרופאים יתפרו פצע בראשו של בני
ושאלתי: "מתי אפסיק לדאוג?", האחות
אמרה: "כאשר ייצאו משלב התאונות". אמי חייכה
קלות ולא אמרה דבר.
כאשר הייתי בשנות ה-30 שלי
ישבתי על כיסא קטן
בכיתה ושמעתי כיצד אחד מילדיי דיבר ללא הפסקה
תוך כדי הפרעה לשיעור ובתזוזה
מתמדת. כמעט כאילו קראה את מחשבותיי אמרה לי
המורה: "אל תדאגי, כולם עוברים את
השלב הזה. אחריו תוכלי להירגע וליהנות מהם".
אמי חייכה קלות ולא אמרה כלום.
כאשר הייתי בשנות ה-40, העברתי
את ימיי בהמתנה
שהטלפון יצלצל, שכלי-הרכב יחזרו הביתה, שהדלת
תיפתח. חברתי אמרה לי: "אל תדאגי,
בעוד מספר שנים תוכלי להפסיק לדאוג, הם כבר
יהיו מבוגרים". אמי חייכה קלות ולא
אמרה דבר.
כאשר הייתי בשנות ה-50 שלי,
הייתי עייפה והמשכתי
להיות פגיעה. עדיין דאגתי לילדים שלי, אבל כבר
נראה קמט חדש על מצחי, כמובן
שאי-אפשר היה לעשות כלום לגביו...אמי חייכה
קלות ולא אמרה דבר.
המשכתי להתעצב
בכישלונותיהם, להצטער על דברים
שהעציבו אותם ולהזדהות איתם באכזבותיהם.
חבריי אמרו לי שכאשר ילדיי יתחתנו,
אוכל להפסיק לדאוג להם ולחיות את חיי. אני
רציתי להאמין להם, אבל נזכרתי בחיוך
הקל של אמי ושל הנסיבות בהם הוא צץ.
"את חיוורת בתי, את בסדר? משהו
מדכא אותך?" האם
בהיותנו הורים נידונו לחיים של דאגה? האם
הדאגה לילדים נמסרת כמו לפיד מאחד
לשני כדי שתאיר את דרך החולשות האנושיות
והפחד מהלא מוכר? האם הדאגה היא קללה
או תכונה עילאית שמעלה אותנו לנקודה הגבוהה
היותר בחיי בן-אנוש?
יום אחד, אחד מילדיי התרגז
מאוד עליי. אמר לי:
"איפה היית, מאתמול אני מתקשר ואף אחד לא ענה
לי !!! דאגתי מאוד."
ואני רק חייכתי קלות ולא
אמרתי דבר. הלפיד
נמסר...
No virus found in this message.
Checked by AVG - www.avg.com
Version: 10.0.1325 / Virus Database: 1509/3655 - Release Date: 05/23/11
__________ Information from ESET NOD32 Antivirus, version of virus signature database 5730 (20101224) __________
The message was checked by ESET NOD32 Antivirus.
http://www.eset.comNo virus found in this incoming message.
Checked by AVG - www.avg.com
Version: 9.0.901 / Virus Database: 271.1.1/3657 - Release Date: 05/24/11 09:35:00
__________ Information from ESET NOD32 Antivirus, version of virus signature database 5730 (20101224) __________
The message was checked by ESET NOD32 Antivirus.
http://www.eset.com