עשא (י-ם) 22650-01-13 ד"ר איגור וקסמן נ' כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב

[Joseph Eldor]

עשא (י-ם) 22650-01-13 ד"ר איגור וקסמן נ' כב' השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב (מחוזי; בן ציון גרינברגר; 12/08/13) - 14 ע'

עו"ד: ערן קייזמן

ביהמ"ש המחוזי דחה ערעור על החלטת המשיב, במסגרתה נקבע, בהתאם להמלצת וועדת המשמעת, כי המערער פעל בניגוד לסעיף 41(3) לפקודת הרופאים, והוטל עליו בגין כך אמצעי משמעת מסוג נזיפה. בריאות – רופאים – רישיון: התלייתו בריאות – רפואה – שיפוט משמעתי משפט מינהלי – שיקול-דעת – התליית רישיון לעסוק ברפואה בישראל משפט מינהלי – רישוי – התליית רישיון משפט מינהלי – רישוי – רופאים . ערעור על החלטת כבוד השופט (בדימוס) אמנון סטרשנוב, אשר לו הואצלו סמכויות שר הבריאות בענייני משמעת, ובה קבע, במסגרת סמכותו על פי סעיף 47 לפקודת הרופאים [נוסח חדש], התשל"ו –1976 (להלן: "הפקודה"), ובהתאם להמלצת וועדת המשמעת מיום 14.10.12 (להלן: "הוועדה"), כי המערער פעל בניגוד לסעיף 41(3) לפקודה, והוטל עליו בגין כך אמצעי משמעת מסוג נזיפה. . בית המשפט המחוזי דחה את הערעור, בקובעו כדלקמן: ראשית, יש לדחות את טענת המערער לפיה קיומה של "רשלנות חמורה", ראוי שייבחן על פי אמות המידה של דיני הנזיקין. לנקבל תיוחס רשלנות חמורה בהקשר של הליך משמעתי מכוח פקודת הרופאים, מקום שסטה משמעותית מסטנדרט ההתנהגות המקובל, ללא קשר לתוצאת מעשיו הרשלניים, ולפי נסיבותיו של אותו מקרה; וזאת, בכפוף לתכליתה הרלוונטית של פקודת הרופאים, שהיא, קביעת רמת האחריות ונורמות התנהגות הנדרשות מרופאים במסגרת עיסוקם המקצועי, המיועדת, בין היתר, לשמירת תדמית מקצוע הרפואה בעיני הציבור ותפקודו הראוי של מערך הרפואה בישראל. בהתחשב במטרות הספציפיות האמורות שבבסיס ההליך המשמעתי, מבחן הרשלנות החמורה לא תיושם תוך התייחסות לכללי דיני הנזיקין, אשר חלים רטרוספקטיבית על כל מקרה בו יוחסה לאדם התרשלות, כשמטרתם – בניגוד למטרות ההליך המשמעתי – הינה למען "השבת המצב לקדמותו"; ולפיכך, בתביעה נזיקית תיוחס רשלנות לרופא ע"פ סטנדרט שונה, קרי, מקום שהפר את חובת הזהירות כלפי המטופל, והסב לו נזק, כאשר מתקיים קשר סיבתי בין הפרת החובה לבין הנזק. לגופו של עניין, החלטת המשיב, באמצו את מסקנת הוועדה, כי התנהגות המערער לא הייתה סבירה בנסיבות העניין, התקבלה על בסיס איתן. לדעתה של הוועדה, הידרדרותו הקלינית של המנוח, ראוי היה כי תדליק נורא אדומה אצל המערער, וכי יפעל בהתאם, ויורה על ניתוח עוד באותו הערב; וכמו כן, נמצא טעם לפגם בעובדה כי המערער לא בדק בעצמו את המנוח בטרם קיבל את ההחלטה האמורה, כי אם קיבל את המידע טלפונית, ועל סמך כך ראה לנכון להורות שלא לבצע את הניתוח מידית; ומשלא פעל כפי המצופה ממנו, הרי שפעל ברשלנות, משסטה משמעותית מסטנדרט ההתנהגות ההולם רופא במצב אליו נקלע. אלו הינן מסקנותיה המקצועיות של הוועדה, שגובשו תוך התייחסות לקני המידה המקצועיים של מקצוע הרפואה, שבתחום המקצועי המובהק של חבריה. נציגו של השר – וכן בית המשפט היושב בערעור על החלטתו – יימנע מלסטות ממסקנותיה והמלצותיה המקצועיות של הוועדה, אלא אם כן יימצא שהוועדה חרגה חריגה משמעותית ומהותית מן המסקנות הסבירות העולות מנסיבותיה המיוחדות של המקרה הנדון לפניה. על בסיס תיאור העובדות, אי אפשר לקבל את טענת המערער כי מסקנות הוועדה, והחלטת המשיב הנשענת עליהן, חרגו חריגה כזו ממתחם הסבירות הרלוונטית עד כדי שקיימת הצדקה להפכן במסגרת ערעור זה. הוועדה שקלה את כלל הנסיבות הרלוונטיות, לקולא ולחומרא, לרבות נסיבותיו האישיות והמקצועיות של המערער עצמו, ואיזנה בין התנהגותו של המערער במקרה הספציפי והטרגי, מחד, ובין עברו המקצועי והנקי, והמעורבות האינטנסיבית והמסירות שהפגין בטיפול במנוח, מאידך; ואיזונים אלה הביאו את הוועדה להמליץ על נזיפה בלבד. על בסיס האמור, החלטת המשיב נשוא הערעור הינה סבירה, מידתית, ומאוזנת, ובנסיבות אלו, אמצעי משמעת מסוג נזיפה הינו זה ההולם ביותר את חומרת מעשי המערער.