תא (חי') 623-07 מרדכי מלכה נ' ד"ר עופר שנפלד

[Joseph Eldor]

תא (חי') 623-07 מרדכי מלכה נ' ד"ר עופר שנפלד (מחוזי; רון סוקול; 23/01/13) - 21 ע'

עו"ד: נ' לביא, י' אבני, י' עוזיאל

נדחתה תביעת התובע כנגד הנתבעים בגין רשלנות רפואית. נפסק, כי מדובר בניתוח מורכב שמעטים הרופאים המבצעים אותו ומספרם של ניתוחים אלו אינו רב. ביצוע הניתוח כרוך בסיכונים שונים ובין היתר בסיכונים לפגיעה עצבית. עוד עלה, כי הסיכון לפגיעה עצבית שאינה חולפת הינו נדיר ביותר. בנסיבות שכאלו לא נפל כל פגם באופן ביצוע הניתוח ואף שהניתוח ארך זמן רב לא נמצאה רשלנות בתכנון הניתוח ובדרך ביצועו. נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית נזיקין – עוולות – העדר הסכמה מדעת . התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע 1 בעקבות ניתוח שעבר בבית החולים הדסה בירושלים לשחזור השופכה. מדובר בניתוח שבוצע כשהתובע שוהה במשך שעות כשרגליו מורמות – מנח הקרוי ליטוטומיה גבוהה או ליטוטומיה מוגזמת. המחלוקת בין הצדדים עוסקת בשאלה האם ביצוע הניתוח במשך שעות רבות במנח שכזה מהווה רשלנות מצדו של הצוות הרפואי? עוד נטען כי הניתוח בוצע ללא "הסכמה מדעת" של התובע לסיכונים האפשריים כתוצאה מהניתוח ותוך פגיעה ב"אוטונומיה של המנותח". . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: למרות התוצאה הקשה והנזק שנגרם לתובע, לא נמצאה כל רשלנות בהתנהגותם של הנתבעים. חובת הזהירות של רופא ושל מוסד רפואי כלפי החולים המטופלים על ידם אינה שנויה במחלוקת. אחריותם של הרופאים מתחילה כבר בשלב אבחון המחלה והיא משתרעת על החובה למתן טיפול רפואי ההולם את האבחנה על פעולות הלוואי הנדרשות לביצוע הטיפול הרפואי עצמו ועל הטיפולים המשלימים למיניהם. הצוות הרפואי אחראי ברשלנות אם לא בחר באמצעים המתאימים לביצוע הטיפול הרפואי. אין גם כל ספק שהצוות הרפואי צריך לשקול את בחירת הטיפול המתאים, את סיכוני הלוואי לטיפול הרפואי ואם עסקינן בטיפול כירורגי עליו לשקול את סיכוני הניתוח. שקילת הסיכונים צריכה להתייחס לחולה המסוים שבו יבוצע אותו טיפול. כאשר ידוע וברור כי החזקת החולה בניתוח לאורך זמן ארוך מסכנות אותו, בין בשל תנוחת החולה בניתוח ובין בשל סיבות אחרות, על הרופא לשקול את הסיכונים אל מול הסיכויים, לשקול דרכי טיפול סבירות אחרות שהסיכונים בהם נמוכים יותר, לשקול נקיטת אמצעי הגנה מפני הסיכונים שעלולים להתרחש בניתוח וכו'. אין כיום חולק על כך כי ההחלטה לנקוט בהליך הכירורגי, דהיינו, בניתוח לשחזור השופכה, הייתה החלטה נכונה. הנזק שעשוי להיגרם כתוצאה מניתוח ממושך כאשר המנותח בתנוחת ליטוטומיה גבוהה או מוגזמת הינו ידוע. עם זאת, פגיעה צמיתה כפי שאירעה לתובע הינה נדירה. בדרך כלל הפגיעה הנוירולוגית חולפת כעבור זמן לא רב. התנהגות על פי פרקטיקה רפואית מקובלת אינה זהה בהכרח למילוי חובת הזהירות המוטלת על רופא על פי דיני הנזיקין. עם זאת, נפסק כי קיומה של פרקטיקה מקובלת היא פרמטר, ואפילו פרמטר חשוב, במכלול השיקולים שעל בית המשפט לשקול בבואו לקבוע את סטנדרט ההתנהגות הראוי. בנסיבות לא הוכח שהיה על הרופאים לערוך בדיקות נוספות להערכת אורך ההיצרות וכי אי עריכתן של הבדיקות מהווה התרשלות. לא הוצגה שמץ של ראיה כי קיימת פרקטיקה רפואית להכנת שתל מראש גם במצבים של אי ודאות לגבי הצורך בשתל, לא כל שכן כאשר קיימת אי בהירות לגבי אורך ההיצרות והטיפול הנדרש; האם חיבור קצה לקצה, שתל או מתלה. ונזכיר, גם אם יש צורך בשתל הרי שקיימת אי בהירות לגבי גודלו. הקביעה כי היה על הרופאים להכין שתל מראש היא חכמה שלאחר מעשה. התובעים לא הצליחו, אפוא, להצביע על אסכולה מקובלת לביצוע ניתוחי שחזור שופכה תוך שינוי מתנוחת הליטוטומיה הגבוהה ולאחר מכן העלאת הרגליים מחדש לתנוחה זו, ואף לא הצליחו לתמוך טענתם כי העובדה שד"ר שנפלד לא נהג כן מהווה התרשלות. לא הוכחה רשלנות מצד הצוות הרפואי. הניתוח בוצע על פי הפרקטיקה הנוהגת בניתוחים מסוג זה. מדובר בניתוח מורכב שמעטים הרופאים המבצעים אותו ומספרם של ניתוחים אלו אינו רב. ביצוע הניתוח כרוך בסיכונים שונים ובין היתר בסיכונים לפגיעה עצבית. עוד עלה, כי הסיכון לפגיעה עצבית שאינה חולפת הינו נדיר ביותר. בנסיבות שכאלו לא נפל כל פגם באופן ביצוע הניתוח ואף שהניתוח ארך זמן רב לא נמצאה רשלנות בתכנון הניתוח ובדרך ביצועו. מעדותו של התובע עולה כי ד"ר שנפלד נתן לו הסברים מפורטים אודות הניתוח וכל הכרוך בו. סיכוני הניתוח, לרבות הסיכון של נזק לרגליים כתוצאה מתנוחת הניתוח, וכן אופציות טיפוליות נוספות, לרבות סיכויי הצלחתן, פורטו כולם בפני התובע. טענות התובע ואמו בנדון הינן טענות בעל פה כנגד מסמך בכתב, וככאלו אין לקבלן. זאת, במיוחד כאשר המסמכים בכתב אינם כוללים רק נוסח מודפס, אלא מולאו בכתב יד על ידי ד"ר שנפלד. מהראיות עולה, כי המידע הרפואי אודות סיכוני הניתוח וכן אופציות טיפוליות אחרות, ניתן לתובע בשלב מוקדם, בהתאם להוראות חוק זכויות החולה. לא הוכחה התעלמות של הצוות המנתח מהפגיעות ברגליו של התובע. להיפך, הראיות שבפניי מצביעות דווקא על התייחסות ותשומת לב לעניין זה.