תא (חי') 6724-01-09 פלוני ואח' נ' ד"ר נתן לויט

[Joseph Eldor]

תא (חי') 6724-01-09 פלוני ואח' נ' ד"ר נתן לויט (מחוזי; ב' גילאור; 30/01/13) - 35 ע'

עו"ד: טלי טרייבנד, י' אבימור, נטליה שור, מרגלית אלכסייבה

בית המשפט דחה את תביעת התובעים בעילה של רשלנות רפואית, שבגדרה נטען, כי הרשלנות אירעה במהלך דיקור מי שפיר עת פגעה מחט הדיקור בעינו של התובע 1, עוד בהיותו עובר. נפסק, כי לא עלה בידי התובעים להוכיח במידת ההסתברות הנדרשת את רכיב הקשר הסיבתי על שני רבדיו. נזיקין – רשלנות – רשלנות רפואית נזיקין – רשלנות – רופא נזיקין – עוולות – העדר הסכמה מדעת נזיקין – נטל הראיה – ברשלנות רפואית . התובעים הגישו כנגד הנתבעים תביעה בעילה של רשלנות רפואית. על פי הטענה, הרשלנות אירעה במהלך דיקור מי שפיר עת פגעה מחט הדיקור בעינו של התובע 1, עוד בהיותו עובר, וגרמה לו נזק גוף בעינו השמאלית. . בית המשפט דחה את התביעה ופסק כלהלן: אין מחלוקת לגבי קיומה של חובת זהירות ביחסים שבין הצדדים והטענות מתמקדות ביסוד ההתרשלות ובקיומו של קשר סיבתי לנזק. בנסיבות העניין יש להעדיף את גרסת הנתבע על פני גרסת התובעים באשר לאופן ביצוע הבדיקה. שיטת הבדיקה כפי שננקטה על ידי הנתבע בנסיבות המקרה נשוא התביעה הייתה לפי הפרקטיקה הרפואית המקובלת באותה עת וכיום. תקנות בדיקות מי שפיר מסדירות הוראות כלליות לגבי מי רשאי לבצע את פעולת הדיקור, מקום ביצוע הבדיקה, מועדה בשים לב לגיל ההיריון, התנאים מוקדמים לביצועה ועוד. נושא האולטרא סאונד נכלל בסעיף 7 המונה ארבעה תנאים לביצוע דיקור מי שפיר: (א) וידוא סוג הדם של האם טרם הבדיקה (ב) הקשבה לפעימות הלב של העובר לפני הדיקור ולאחריו, (ג) הגבלת מספר הדקירות לשלוש לכל היותר (ד) שהוא הסעיף הנוגע לסוגיית האולטרא סאונד – "לא יבוצע דיקור שק שפיר למטרות אבחנה ללא מיפוי של השליה ובירור אפשרות שההיריון הוא רב עוברי בעזר מכשור על קולי". התקנות והחוזר מתרכזים בעיקר באספקטים המנהליים של הפעולה ואינן מסדירים את הטכניקה הרפואית לביצועה אלא לכל היותר קובעים "רף תחתון". בכל הנוגע להסתייעות באולטרא סאונד נקבע בתקנות ובחוזר, כי יעשה בו שימוש למיפוי השליה ולבירור האם ההיריון הוא רב עוברי ותו לא. בשים לב להיות רף זה משום רף תחתון שהפרקטיקה המקובלת הוסיפה עליו נדבכים נוספים נכון למעוד ביצוע הבדיקה – אין באמור בתקנות ובחוזר כדי לתרום לדיון בעניין זה. הוברר כי הסיכון לזיהום עולה על הסיכון לפגיעת מחט הדיקור בעובר. פגיעה לצורך העניין יכולה להתבטא גם בנקודה או שריטה על גבי העור. כן ניתנו הסברים מקיפים על אופן הביצוע בשתי השיטות והובהר, לרבות באמצעות הספרות הרפואית הרלבנטית, כי דרך הפעולה המוצעת על ידי התובעים אינה מונעת פגיעות בעובר או משפרת את יכולת ההתמודדות בזמן אמת עם תנועות פתאומיות מצידו. פרקטיקה רפואית היא פרי איזון בין התועלת הטמונה בהליך מסוים והסיכונים הגלומים בו. השקלול בין השניים מתבסס, בין היתר, על ניסיון קודם מצטבר, על האפשרויות הטכנולוגיות הזמינות, המחקר הרפואי הקיים, הנורמות המקובלות בעולם הרפואה בנקודת זמן נתונה, שיקולים ספציפיים למקרה הנדון ועוד. מקום שקיימות כמה שיטות שהן מקובלות, מי יותר ומי פחות, רשאי הרופא לבחור בכל אחת מהן מבלי שתימצא רשלנות בבחירתה. משבחר הרופא בפרקטיקה מסוימת וביצע אותה במיומנות סבירה אין מקום לחייבו באחריות לנזק שנגרם כתוצאה מהתממשות סיכון ידוע הגלום באותה פרקטיקה. קבלת טענה בדבר קיומו של נזק ראייתי פירושה העברת נטל ההוכחה אל הנתבעים להוכיח את שיכול היה להתברר מן הרישום החסר והדברים כבר מושרשים וידועים. הנטל יועבר אם הוכחה התרשלות מצד הנתבע ברישום התיעוד הרפואי או שמירתו, כשהיקף הנטל ייקבע בהתאם להיקף הנזק הראיתי שנגרם. ואולם, דוקטרינת הנזק הראיתי, מטיבה, מיועדת לאותם מקרים בהם כפות המאזניים מעוינות באופן בו לא ניתנת עדיפות לגרסאות מי מבעלי הדין וההכרעה נסמכת בעיקרה על נטלי ההוכחה. בעניין זה – אין הדבר כך והדברים הוסברו. על כן, גם אם נטל ההוכחה היה מועבר אל כתפי הנתבעים, לא היה בכך כדי לשנות מהתוצאה הסופית. לא הוצגה כל ראיה או אסמכתא רפואית שתתמוך בהצגת סוג הנתונים ורמת הפירוט להם טוענים התובעים לרבות באמצעות המומחה או הספרות הרפואית מטעמם. גם תקנות מי שפיר וחוזר 54/90 אינם מתייחסים לרישום הדרוש ביחס לאופן ביצוע הבדיקה בהיקף הנטען על ידי התובעים או בדומה לו. לא הוכח שדו"ח הבדיקה, כפי שנערך, חרג מן הסטנדרט הסביר לתיעוד רפואי בבדיקת מי שפיר בתקופת עריכתו ובכלל.דו"ח הבדיקה שהוצג שיקף את גיל ההיריון, מיקום השליה, ואת מספר הדקירות שבוצע – פרמטרים הכלולים בתקנות בדיקות מי שפיר ובחוזר. סוגיית ביצוע האולטרא סאונד במהלך הבדיקה נדונה כבר בהרחבה ואין צורך לשוב על הדברים בהקשר זה. המחקר הרפואי הקיים תומך בכך שפגיעה באיברי גוף של העובר לרבות העיניים יכולה להתרחש, ובפועל מתרחשת, גם במקרים בהם מתבצע אולטרא סאונד רציף במהלך כל הליך הבדיקה, לרבות שלב שאיבת הנוזל. לא עלה בידי התובעים להוכיח במידת ההסתברות הנדרשת את רכיב הקשר הסיבתי על שני רבדיו. חובת הזהירות המצופה מרופא במערכת יחסיו עם מטופל נבחנת בשני מישורים שונים: במישור האחד יש לבחון האם הטיפול הרפואי ניתן ברמת מיומנות סבירה הנבחנת על פי סטנדרט הרופא הסביר. המישור השני עוסק בחובת הגילוי המוטלת על הרופא והמידע שעליו לתת למטופל הסביר על מנת שיוכל לגבש הסכמה מודעת לטיפול המוצע לו. הפרתה של חובת הגילוי תיחשב התרשלות גם אם הטיפול עצמו ניתן במיומנות סבירה. הכלל המנחה הוא שסטנדרט הגילוי והיקפו ייקבע בהתאם למידע שהחולה הסביר נזקק לו או מייחס לו חשיבות עת נדרש הוא להחלטה מושכלת לגבי הטיפול המוצע. במבחן זה לא ניתן משקל לפרקטיקה רפואית נוהגת או לסטנדרט הרופא הסביר אלא לחולה הסביר וצרכיו. אפשר ויש מקום לשקול שינוי המבחן המקובל להיקף חובת הגילוי כך שיכלול, ולו באופן מסוים, גם את "הרופא הסביר" באופן שייצר זיקה מסוימת בין שני הרבדים. בנסיבות העניין, לא מתקיימת אף אחת מהחלופות שיש בה כדי לזכות התובעים 2 ו-3 בפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.