סיכום מאמר ספרותי: קרוב ואסור לנו שם
שהם ליכטרמן
ספרות
במאמרו של אבנר הולצמן "קרוב ואסור לנו שם, ירושלים החצויה בראי הספרות הישראלית" מוצע לחלק את הספרות שנכתבה אודות ירושלים המחולקת לשלוש קטגוריות:
- יצירות אשר נכתבו בסמוך ולאחר מלחמת העצמאות, ובהן תגובת היוצרים לחלוקת העיר;
- יצירות שנכתבו בשנות ה-50 וה-60, ובהן מוצגת העיר המחולקת כרקע לספרות, מתוך הכרה במציאות בה חיים תושבי העיר;
- יצירות שנכתבו לאחר מלחמת ששת הימים, ובהן רואים את העיר המחולקת מתוך מבט היסטורי.
[עריכה] יצירות שנכתבו בסמוך לאחר מלחמת העצמאות
יצירות אלה מאופיינות לרוב כיצירות פוליטיות ומובע בהן הכעס על חלוקת העיר. בין יצירות אלה ניתן למנות את יצירות המשוררים הימניים אורי צבי גרינברג ויצחק שלו. גרינברג ראה בחלוקת העיר ירושלים אסון, וכתב, לדוגמה, על ירושלים המזרחית כי "בלעדיה, ארץ ללא רקיע, צפור ללא כנף, גוף ללא יד". בשיריו, כמו גם בנאומיו הפוליטיים בכנסת הראשונה, בה היה חבר, קרא לכיבוש מחדש של מזרח העיר. גם יצחק שלו קונן על חלוקת העיר, תיאר את החומות החוצות אותה, וכתב בשירו "ירושלים דהשתא" כי "אוי לעיר אין דרום לה, לעיר אין צפון, לעיר ששכלה פאת מזרח, חסומת אפקים וכבולת מרחקים, על יפי במותיה - מסך". השיר מהווה ביקורת על כך שבעוד שערים אחרות ברחבי הארץ נכבשו, ירושלים המזרחית לא נכבשה ומתאר כי "אותה יד מחץ עם משחררת ערים, אותה זרוע שלם ונקם, איך קפאה אין עונים מול חומות הבירה". בשיריו מתאר שלו את תושבי ירושלים אשר מתגעגעים למזרח העיר. כך, לדוגמה, בשיר "נערי המכללת על הר הצופים" כותב שלו על כך שהסטודנטים של האוניברסיטה העברית לא יכלו להגיע לאוניברסיטה שעל ההר, ונאלצו ללמוד בבניין טרה סנטה המתואר על ידו כ"משכן לא להם, בית גויים".
[עריכה] יצירות שנות ה-50 וה-60
במרבית היצירות שנכתבו בשנים אלה ניתן לראות כי הכותבים הסתגלו למצב ותיארו את ירושלים המחולקת כרקע לעלילת הספרים. דוגמאות לספרים מעין אלה הוא הרומן מאת ראובן קריץ משנת 1964 "בני בי-רב", ואף ספרו של אהוד בן עזר משנת 1971 "לא לגיבורים המלחמה". שני רומנים אלה מתארים את חיי הסטודנטים הלומדים באוניברסיטה העברית בירושלים בראשית שנות ה-60. דוגמאות נוספות לספרים אלה הם הסיפורים מאת עמליה כהנא-כרמון שפורסמו בשנת 1966 בספרה "בכפיפה אחת".
בשונה מספרים אלה ספרו של אברהם ב. יהושע "שלושה ימים וילד" משנת 1965 מתאר דווקא את הגבול כסמל של העיר ירושלים, וכמוהו גם הספר משנת 1966 של משה שמיר "הגבול", בו קו הגבול מהווה הנושא המרכזי בעלילת הספר. גם דוד שחר מתאר בסיפורו משנת 1955 "נער גבול" את העיר ואת השינויים שחלו בה בעקבות מלחמת העצמאות - התיישבות עולים חדשים בבתים הערביים הנטושים, תיאורי שטח ההפקר, וכן חיים גורי בכתבים שפורסמו בספרו "דפים ירושלמיים" מתאר את נוף העיר המחולקת.
יצירתו היידית של אורי צבי גרינברג משנת 1957 "די זעונג ביים מאנדלבוים-טויער" (החזון ליד שער מנדלבאום) משתייכת למעשה לקטגוריה הראשונה ומהווה יצירת זעם כנגד חלוקת העיר וכנגד השער המפריד בין היהודים לבין הר הבית.
ספריו של עמוס עוז משנות ה-60, ובהם "אש זרה" משנת 1964 ו"מיכאל שלי" משנת 1968[25], מתארים את קו הגבול של העיר כמשל ונעשה בגבול שימוש כמוטיב בספרים, ותיאורי העיר המחולקת הם כלי ספרותי להבנת הדמויות.
ירושלים היוותה מוטיב מרכזי בשירתו של יהודה עמיחי והעיר החצויה מתוארת בשיריו, כמו גם הגבול, העיר המזרחית והחיילים הירדנים. עמיחי בשיריו מתנגד לתיאור תושבי מזרח העיר כאויבים (אף שמשתמש במילה "אויב") ומתאר בשירו כביסה כ-"סדין לבן של אויב/מגבת של אויב/ לנגב בה את זעת אפו", ומעדיף לתאר את העפיפון שעף מעל החומה, ומצטער על כך שאינו רואה את הילד האוחז בעפיפון בשל החומה. בכך מדגיש עמיחי את חשיבות האנשים שמאחורי החומה המפרידה, על המצב הפוליטי שגרם לה.
[עריכה] יצירות מאוחרות
ברומן "שומר הרוח" מאת צבי לוז משנת 1988, המתאר אף הוא חיי סטודנטים באוניברסיטה העברית בשנות ה-50, מופיעים תיאורים של העיר המחולקת ושל הגבול החוצה אותה, אולם תיאורים אלה מהווים רקע בלבד לעלילה, ובכך מהווה הרומן בעצם יצירה השייכת לקטגוריה השנייה.
מרבית היצירות שנכתבו לאחר מלחמת ששת הימים מתארות את השמחה של איחוד העיר מחד, והרהורים נוסטלגיים על ירושלים החצויה מאידך. שיריו של יהודה עמיחי שנכתבו בתקופה שלאחר המלחמה משתייכים לשירים המביעים נוסטלגיה לעיר מחולקת, השקטה יותר.
ספריו של חיים באר "נוצות" משנת 1979 ו"עת הזמיר" משנת 1987 מתארים את העיר המחולקת בפרספקטיבה היסטורית. ב"נוצות" מתוארת ירושלים בשנות ה-50, וכן האירועים של תקופת הצנע ואירועים פוליטיים של שנות ה-50. ב"עת הזמיר" מתוארת העיר בשנות ה-60 תוך אזכורים של שנות ה-50. בספר מוצגות דעות שנות של הדמויות, הרוצות לגאול את ירושלים העתיקה מכיבוש האויב מחד, ודעות המעדיפות שלום על מלחמה תוך ביקורת על סגידה לאתרים מקודשים מאידך.
ספרים מאוחרים יותר המתארים את ירושלים המחולקת, אשר נכתבו בשנות ה-90, מתמקדים בעיקר בחיי התושבים במערב העיר ומתעלמים כמעט לחלוטין מהגבול החוצה אותה. דוגמאות לספרים אלה הם ספרו של אלברט סויסה "עקוד" משנת 1990 וספרו של דוד גרוסמן "ספר הדקדוק הפנימי" משנת 1991. בכך שונים ספרים מאוחרים אלה מספרים שנכתבו בתקופת חלוקת העיר או בתקופה הסמוכה שלאחריה בהם מופיעים תיאורים רבים של נופי העיר החצויה, בין אם היא מהווה מוטיב בעלילה ובין אם היא מהווה רקע בלבד.
[עריכה]
מאת: שרה מימון<sarra...@gmail.com>
אל: limdey-ere...@googlegroups.com
תאריך: ה' בשבט תשע"ב, 29 'ינו 12 19:56
נושא: Re: עבודה אצל יצחק-שלא יהיו כפילויות
אדוה ואני עושות ווילסון...
חברים יקרים
שמואל עשה רשימה של המאמרים שצריך לקרוא למבחנים מי שלא נרשם
זה הזמן לכתוב איזה מאמר הוא מסכם ושולח לכולם...
עד סוף שבוע כל המאמרים צריכים להיות כבר מוקלדים ושלוחים לכולנו במייל.
יישכוייח על הכל
--
 |
Gidon
שוהם תקצירים טובים השאלה האם הם מספיקים תודה רבה --גדעון
|
ערוץ 7 דוֹאר - תיבת דואר נקיה מספאם ותכנים לא ראויים עם תאריך עברי.לחץ להרשמה.
---------------------------------------------------------------------
This message has been scanned for viruses and
dangerous content by YTS MailScanner System, and is
believed to be clean.