המקדש ועבודת הקרבנות בפרשת תצווה ובפרשת זכור

[צבי שביט‎]

תצווה

 כפי שכתבתי, החל מפרשת תרומה ועד סוף חומש שמות, הפרשות עוסקות כולן בבניית המשכן (פרשת כי-תשא רק בתחילתה).

אני אביא בפינת המקדש בפרשה את תמצית הפרשה, ואשתדל להתמקד בפסוקים מיוחדים ובנושאים מסוימים.

 

ובכן, אלו הם הנושאים בפרשה:

 - הדלקת המנורה

 - בגדי הכהן הגדול:

   - אפוד + חשב האפוד + כתפות האפוד + אבני המילואים על כתפי הכהן

   - חושן + אבני החושן + אורים ותומים (ראו הערה בהמשך)

   - מעיל

   - ציץ

   - כתונת

   - מצנפת

   - אבנט

   - מכנסיים (כתובים בהמשך ביחד עם בגדי כהן הדיוט)

 - בגדי כהן הדיוט (כתונת + אבנט + מגבעת + מכנסיים)

 - סדר קידוש אהרון ובניו + הקרבת קרבנות המילואים במשך שבעה ימים

 - קרבן התמיד (בוקר וערב)

 - מזבח הזהב (השלמה לכלי המשכן שכתובים בפרשת תרומה) + הקטרת הקטורת

 

וכעת מספר הערות:

1 - ישנה מחלוקת מהם האורים ותומים.

לפי רש"י, מדובר בקלף שם המפורש שהוכנס לתוך כפלי החושן, והוא היה מאיר את האותיות בזמן ששאלו לה'. במקדש שני, לא היה הקלף, ולכן, לא שאלו באורים ותומים, אבל החושן עצמו היה חייב להיות, כי ללא החושן, הכוהן הגדול היה מחוסר בגדים ועבודתו פסולה (הקלף לא מעכב בכשרות החושן).

לעומתו, הרמב"ם סובר שהחושן עצמו נקרא אורים ותומים, ובבית שני אמנם לא שאלו באורים ותומים, אבל הכהן הגדול היה חייב ללבוש את החושן כדי להשלים את שמונת הבגדים.

2 - האפוד, החושן והאבנט של הכהן הגדול, היו עשויים מכלאיים (תכלת וארגמן ותולעת שני, הם צמר בצבעים שונים, ואילו השש הוא פשתן). לגבי האבנט של כהן הדיוט, יש מחלוקת בגמרא. יש דעה שגם הוא היה כלאים, ויש דעה שהוא היה פשתן בלבד.

3 - בנוסף לשמונת בגדי הכהן הגדול שמוזכרים בפרשה, יש גם ארבעת בגדי לבן שהכהן הגדול לובש ביום הכיפורים בחלק מהעבודות. הם היו עשויות מפשתן בלבד. בגדי הלבן כתובים בפרשת אחרי מות.

4 - לגבי חלק מהבגדים יש דעות שונות כיצד בדיוק הם נעשו והיכן בדיוק הם היו מונחים.

5 - על גבי הציץ היו חרותים התיבות "קודש לה" בשתי שורות. ישנן מספר שיטות כיצד בדיוק הם נכתבו.

 

הפטרת תצווה

הפטרת תצווה עוסקת במידות הבית השלישי, כפי שנאמרו ע"י יחזקאל, וכן בסדר חנוכת המקדש.

 

פרשת זכור

פרשת זכור, בניגוד ליתר הפרשיות (שקלים, פרה והחודש שעוסקים בעבודת הקרבנות), לכאורה, לא קשורה לבית המקדש. אבל, למעשה, יש קשר עמוק בין מצוות מחיית עמלק לבניית בית המקדש. הגמרא אומרת: "תַּנְיָא, רַבִּי יוֹסֵי אוֹמֵר: שָׁלֹשׁ מִצְוֹת נִצְטַוּוּ יִשְׂרָאֵל בִּכְנִיסָתָן לָאָרֶץ – לְהַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ, וּלְהַכְרִית זַרְעוֹ שֶׁל עֲמָלֵק, וְלִבְנוֹת לָהֶם בֵּית הַבְּחִירָה" (סנהדרין כ:). בהמשך הגמרא מוכיחה שהסדר הוא דווקא להעמיד מלך, להכרית את עמלק ולבסוף בניית בית הבחירה.

מגמרא זו יוצא שהכרתת זרעו של עמלק היא תנאי לבניית בית המקדש. גם לפני שבנו את בית המקדש השני, נלחמו נגד המן האגגי ויתר השונאים שרצו להשמיד אותנו ביום אחד. גם אנחנו, לפני שנזכה במהרה בימינו לבנות מחדש את בית המקדש, עלינו להשמיד תחילה את כל אלו שחפצים להשמיד אותנו. 

הפטרת זכור

בהמשך למה שכתבתי על פרשת זכור, בהפטרה אנו קוראים על יישום המצווה.

שאול אמנם לא ביצע את המלאכה בשלמותה, ועל כך שמואל הוכיח אותו, אבל כאשר נראה את ההסבר שהוא נותן מדוע הוא לא הרג את הצאן, הוא מסביר: "אֲשֶׁ֨ר חָמַ֤ל הָעָם֙ עַל־מֵיטַ֤ב הַצֹּאן֙ וְהַבָּקָ֔ר לְמַ֥עַן זְבֹ֖חַ לַיהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ". כלומר, שאול רצה להקריב את הצאן של עמלק לה'. אמנם הוא שגה, אבל מטרתו הייתה להקריב אותם קרבן לה'.