בס"ד
ובשר בשדה טרפה לא תאכלו
בפרשת
משפטים מופיע הפסוק: "וְאַנְשֵׁי
קֹדֶשׁ תִּהְיוּן לִי וּבָשָׂר בַּשָּׂדֶה טְרֵפָה לֹא תֹאכֵלוּ לַכֶּלֶב
תַּשְׁלִכוּן אֹתו" (שמות כב ל).
פשט הפסוק מדבר על איסור אכילת בשר טרפה. אולם,
מצינו בחז"ל שדרשו את הפסוק למספר איסורים נוספים.
- "בָּשָׂר הַיּוֹצֵא
לַחוּץ – פָּסוּל" (זבחים פב:) (מדובר על בשר קרבן שיצא מחוץ למחיצתו).
ובהמשך הגמרא מסבירה: "הרי הוא אומר 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו'. כיון
שיצא בשר חוץ למחיצתו נאסר".
-
"בהמה המקשה לילד והוציא העובר את ידו והחזירו, מותר באכילה". (חולין
פרק ד משנה א). ובגמרא: "אמר רב יהודה אמר רב, ואבר עצמו, אסור. מאי טעמא?
דאמר קרא 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו' - כיון שיצא בשר חוץ למחיצתו
נאסר" (חולין סח.).
- "ובשר בשדה טרפה
לא תאכלו להביא האבר והבשר המדולדלין בבהמה ובחיה ובעוף ושחטן שהן
אסורין" (חולין עג:).
- "אמר ר' יוחנן: 'לא תאכל
הנפש עם הבשר' (דברים יב, כג) - זה אבר מן החי, 'ובשר בשדה טרפה לא תאכלו'
- זה בשר מן החי ובשר מן הטרפה" (חולין קב:). כלומר, לפי ר' יוחנן,
מלבד איסור אכילת בשר טריפה, הפסוק מלמד גם על איסור אכילת בשר מן החי.
צבי שביט (שטרן)
