פינת המקדש והקרבנות בפרשת משפטים
צבי שביט
1 - בשבוע שעבר (פרשת יתרו), הזכרנו את הציווי לבנות מזבח. הפרשת שלנו פותחת בפסוק: "וְאֵ֙לֶּה֙ הַמִּשְׁפָּטִ֔ים אֲשֶׁ֥ר תָּשִׂ֖ים לִפְנֵיהֶֽם". כותב רש"י (בעקבות דברי המכילתא): "לָמָּה נִסְמְכָה פָּרָשַׁת דִּינִין לְפָרָשַׁת מִזְבֵּחַ? לוֹמַר לְךָ, שֶׁתָּשִׂים סַנְהֶדְרִין אֵצֶל הַמִּקְדָּשׁ".
אכן, ההלכה היא שהסנהדרין הגדולה צריכה לשבת בלשכת הגזית, ורק שם יש לה את מלוא הסמכויות. לקראת סוף ימי בית שני, הסנהדרין יצאה מלשכת הגזית, ואז היא איבדה חלק מהסמכויות שלה.
2 - בפרשה מוזכר דין רוצח במזיד. בין היתר, אומרת התורה: "וְכִֽי־יָזִ֥ד אִ֛ישׁ עַל־רֵעֵ֖הוּ לְהׇרְג֣וֹ בְעׇרְמָ֑ה מֵעִ֣ם מִזְבְּחִ֔י תִּקָּחֶ֖נּוּ לָמֽוּת" (שמות כא יד). מסביר רש"י: "אִם הָיָה כֹהֵן וְרוֹצֶה לַעֲבֹד עֲבוֹדָה תִּקָּחֶנוּ לָמוּת.
המקור לדברי רש"י הוא בגמרא: " 'מֵעִם מִזְבְּחִי', וְלֹא מֵעַל מִזְבְּחִי" (יומא פ"ה.). רש"י שם בגמרא מסביר: "מעם מזבחי - אם כהן הוא שבא לעבוד עבודה. ולא מעל מזבחי - אם התחיל בעבודה אין מפסיק לבא לידון אלא משלים עבודתו".
3 - "שָׁלֹ֣שׁ רְגָלִ֔ים תָּחֹ֥ג לִ֖י בַּשָּׁנָֽה" (שמות כג יד). כוונת הפסוק ללמד שמי שעולה לרגל, חייב להביא קרבן שלמים הנקרא "חגיגה".
4+5 - לֹֽא־תִזְבַּ֥ח עַל־חָמֵ֖ץ דַּם־זִבְחִ֑י, וְלֹֽא־יָלִ֥ין חֵֽלֶב־חַגִּ֖י עַד־בֹּֽקֶר" (שמות כג יח).
מסביר רש"י:
- לא תזבח על חמץ – "לֹא תִשְׁחַט אֶת הַפֶּסַח בְּי"ד בְּנִיסָן עַד שֶׁתְּבַעֵר הֶחָמֵץ (מכילתא)"
- ולא ילין חלב חגי "חוּץ לַמִּזְבֵּחַ עד בוקר"
6 - "וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהֹוָ֖ה פָּרִֽים: וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ: (שמות כד ה-ו). מסביר רש"י: "נערי: הַבְּכוֹרוֹת".
דברי רש"י מבוססים על המשנה: "עַד שֶׁלֹּא הוּקַם הַמִּשְׁכָּן, הָיוּ הַבָּמוֹת מֻתָּרוֹת, וַעֲבוֹדָה בַּבְּכוֹרוֹת" (זבחים יד ד).
7 - "רֵאשִׁ֗ית בִּכּוּרֵי֙ אַדְמָ֣תְךָ֔ תָּבִ֕יא בֵּ֖ית יְהֹוָ֣ה אֱלֹהֶ֑יךָ" (שמות כג יט). כפי שכתוב בפסוק, את הביכורים שמפרישים משבעת המינים, חייבים להביא למקדש. בביכורים יש דין מיוחד. למרות שבד"כ אסור לישראל להתקרב למזבח, את הביכורים הבעלים מניף בקרן דרומית מערבית של המזבח. כפי שכתוב במשנה: " ... הִגִּיעַ לַאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי, מוֹרִיד הַסַּל מֵעַל כְּתֵפוֹ וְאוֹחֲזוֹ בְשִׂפְתוֹתָיו, וְכֹהֵן מַנִּיחַ יָדוֹ תַחְתָּיו וּמְנִיפוֹ, וְקוֹרֵא מֵאֲרַמִּי אֹבֵד אָבִי עַד שֶׁהוּא גוֹמֵר כָּל הַפָּרָשָׁה, וּמַנִּיחוֹ בְּצַד הַמִּזְבֵּחַ, וְהִשְׁתַּחֲוָה וְיָצָא" (ביכורים ג ו). מסביר ברטנורא: "בצד המזבח. בקרן דרומית מערבית".
8 - "... בְּכ֥וֹר בָּנֶ֖יךָ תִּתֶּן־לִֽי׃ כֵּֽן־תַּעֲשֶׂ֥ה לְשֹׁרְךָ֖ לְצֹאנֶ֑ךָ שִׁבְעַ֤ת יָמִים֙ יִהְיֶ֣ה עִם־אִמּ֔וֹ בַּיּ֥וֹם הַשְּׁמִינִ֖י תִּתְּנוֹ־לִֽי" (שמות כב כח-כט). את בכור הבהמה הטהורה נותנים לכהן. הכהן מקריב אותו למזבח, החל מהיום השמיני ללידתו, ואוכל את בשרו (רק אם הוא תמים. אם הוא בעל מום, הכהן אוכל אותו כחולין).
--