המקדש והקרבנות בפרשת בהר + בחקותי

[צבי שביט‎]

המקדש והקרבנות בפרשת בהר

 - וְאֶ֣בֶן מַשְׂכִּ֗ית לֹ֤א תִתְּנוּ֙ בְּאַרְצְכֶ֔ם לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֖ת עָלֶ֑יהָ כִּ֛י אֲנִ֥י יְהֹוָ֖ה אֱלֹהֵיכֶֽם (כו א): מעיר רש"י: "אֲפִלּוּ לַשָּׁמַיִם, לְפִי שֶׁהִשְׁתַּחֲוָאָה בְּפִשּׁוּט יָדַיִם וְרַגְלַיִם הִיא וְאָסְרָה תוֹרָה לַעֲשׂוֹת כֵּן חוּץ מִן הַמִּקְדָּשׁ"

 - אֶת שַׁבְּתֹתַ֣י תִּשְׁמֹ֔רוּ וּמִקְדָּשִׁ֖י תִּירָ֑אוּ אֲנִ֖י יְהֹוָֽה (כו ב)

 

המקדש והקרבנות בפרשת בחקותי

 - וְנָתַתִּ֤י אֶת עָֽרֵיכֶם֙ חׇרְבָּ֔ה וַהֲשִׁמּוֹתִ֖י אֶת מִקְדְּשֵׁיכֶ֑ם וְלֹ֣א אָרִ֔יחַ בְּרֵ֖יחַ נִיחֹֽחֲכֶֽם (כו לא)

 - פרשת ערכין (כז א-ח):  הכסף הולך לקופת בדק הבית

 - יש איסור להמיר בהמה שהוקדשה לקרבן (כז ט-י)

 - אדם שמקדיש בהמה או שדה (או כל חפץ אחר), הדבר המוקדש שייך לקופת בדק הבית. כנ"ל לגבי חרם (כז יא-כט)

 - בכור בהמה טהורה קרב למזבח. לא ניתן להקדיש אותו לקרבן (כז כו)

 - מעשר בהמה קרב למזבח (כז לב-לג)