לקראת פרשת שמות - ארץ ישראל לעומת הגלות

[צבי שביט‎]

אומר התלמוד ירושלמי (פסחים ב, ה):

"מה חזרת, תחילתה מתוק וסופה מר, כך עשו המצריים לאבותינו במצרים. בתחילה במיטב הארץ הושב את אביך ואת אחיך ואח"כ וימררו את חייהם בעבודה קשה בחומר ובלבנים".

כותב העלי תמר במקום:

"ידוע מדברי ימי ישראל שדוגמת גלות מצרים היה בכמה וכמה גלויות. בתחילה הושבו במיטב הארץ בתנאים טובים ונוחים, ואח"כ מררו חייהם בכל מיני צער ויסורים וגירושים".

אכן בקורות ההתיישבות בארץ ישראל יש לקבוע ההיפוך מזה. בתחילה- תנאי האקלים, המחלות והעבודה הקשה, מיררו את חיי המתיישבים ואח"כ - במיטב הארץ הושבו הם ובניהם,

 וכן בהתיישבות בנגב- אלו שנתיישבו שמה לעבוד אדמתה, לטפחה ולשכללה, שאמנם תחילה יתכן תגרום להם סבל ומרירות, אבל אח"כ יישבו במיטב הארץ.

זה הכלל- 

*הגלות* תחילתה מתוק וסופה מר,

 *וארץ ישראל* תחילתה מר וסופה מתוק".

בברכה,

נוחם בלס