מנהג החלאקה איננו נהוג בכל קהילות ישראל ויש אף שהתנגדו לו באופן מהותי או לפרטיו, כגון קיומו הנפוץ באזור קברי צדיקים או קיומו בל"ג בעומר.
אני מצרף טעמים מיושבים על הלב למנהג החאלאקה בל"ג בעומר, מהלוח "דבר בעתו". החומר במקור הוא רב יותר, הן בתחילת הלילה, הן בימים הקודמים. הבאתי כאן רק את הנוגע לשאלה "למה דווקא בל"ג בעומר"..
"חלאקה"/(אָפּשערעניש): היום מחנכים את הקטנים שהגיעו לגיל שלש במצוַת "פיאות הראש" ('חאלאקה').
המקור הקדום למנהג ה"חלאקה" במירון הוא לכאורה ע"ד מש"כ ב"גן המלך" (מובא בשע"ת או"ח תקל"א, סק"ז) על אודות השהיית תגלחת ראשונה של קטן לימי חוה"מ (!) כדי להגדיל את השמחה במועד וגם מצוה יש בכך וכו', וענין השמחה הוא גם מנהג א"י שעושים שמחה בתגלחת הראשונה של קטן כשמחנכים אותו במצוות פאות הראש, ובפע"ח שער ספירת העומר (מובא שם) כתב בענין ההולכים על קבר רשב"י ור' אלעזר בנו במיר[ו](ני)ן בל"ג בעומר, שראה את מורו האריז"ל שהלך שמ[ה] לגלח את בנו במשתה ושמחה (בימים ההם ?. ואולי הכוונה לימי חוה"מ).
למנהג בעלז אין מספרים "חלאקה" כשחל ביום ה', בו אין מסתפרים ואין נוטלים צפרנים מן הדין (שו"ע או"ח סי' ר"ס, בנו"כ). פעם הורה הרה"ק ר"א מבעלז זצ"ל לספר מחר, ביום ששי. במכנובקא מספרים בלילה, אור לל"ד בעומר.
אותיות המלה "א'ל'ה'י'ם', התיבה אותה יש לכוון היום ב"למנצח", היא ר"ת: "יכולני לפטור את העולם מן הדין" (דברי רשב"י בסוכה מה:) – שמעתי מידידי הרה"ח ר' שמעון פוגל הי"ו; ואולי זה גם הנימוק לגילוח השערות (רומזות ל'דינים') במָקום זכאי בדין (בשם אדמו"ר מקלויזנבורג-ארה"ב שליט"א).
"שמעתי מבעל "חידושי הרי"ם" זצ"ל שהיום ניתן לזכות ליראת ה'" (שפ"א, אמור תרנ"ב). גם אפש"ל רמז בכוָנת היום "א'ל'הים, "נהל" (מ"אנא בכח"), שגם אם העולם יתנהל היום במדת הדין, יכול בעל ההילולא לפטור וכו', והאות "ו" רומזת ל"קושטא קאי" (שבת קד.), כידוע.
אמרתו הראשונה של רשב"י במשנה היא במס' פאה פ"א מש' ג: "...ובלבד שיתן בסוף כשיעור". הרה"ח ר' יוסף שמואל פוגל ז"ל מירושלם, אמר כי פעמיים פאה בגימ' עק"ב [אשר שמע אברהם בקולי...], שכן בן שלש שנים הכיר את בוראו (ב"ר פר' ל, ה)] (וראה נזיר מא: סותוד"ה השתא!).
אפש"ל טעם לשבח, בשייכות רשב"י לפאות הראש, כי ר' ראובן בר איצטרובלי, למרות שסיפר קומי (כגויים) בהיתר חכמים, נכשל בסופו של דבר בביטול גזירת הקיסר, בעוד שרשב"י, שהלך אל הקיסר כיהודי בעל צורה יהודית, הצליח לבטל את הגזרה, בהיותו מלומד בנסים (מעילה יז.:) (הרה"ח ר' יהודה גנוט הי"ו).
המגיע לגיל 3 בהמשך הקיץ, יש אומרים שיספרוהו היום (פעולת צדיק ג, רמח; נוהג בצאן יוסף) ויש אומרים ביום בו מולאות לו 3 שנים (שו"ת מהר"ם בריסק); בפרט שהקדמת התגלחת מזיקה לזכרון הילד (בשם החזו"א זצ"ל). בחו"ל, ודאי ראוי לנהוג כשיטה השניה, אבל בא"י, שרבים עולים מירונה (וגם הוא עולה עמם. בירור מפי רעי ,בנו הרה"ג ר' אשר שליט"א) ובתגלחת של-פרהסיא זו ישנו קידוש-השם ברב עם הדרת מלך שרבי שמעון שמח בכך (עט"ז או"ח קלא) - מכריע את "חביבה מצוה בשעתה" (תשובות והנהגות ב, רמו).
בירושלם נוהגים רבים לערוך את החלאקה במערת שמעון הצדיק. יתכן שהטעם הוא משום חביבותו לתספורת מצוה, כנדרים ט: ונזיר ד: (מו"ר הג"ר יהודה רבינוביץ זצ"ל בשם האדמו"ר מטאָלנא-ירושלם זצ"ל. ור' עוד ב"כרם חמד", נשא) <ולפ"ז, חידש תלמידי הרה"ח ר' אברהם יהושע למברגר הי"ו, אולי מוטב לומר - תחת הקביעה כי אלה שאינם עולים מירונה, עורכים ה'חאלאקה' במערת שמעון הצדיק - שהגלילים שאינם עולים ירושלמה למערת שמעון הצדיק, עורכים את ה'חאלאקה' במירון. שהרי לא מצינו טעם למסורת עריכת ה'חאלאקה' במירון דווקא, מלבד המנהג העתיק (שנהג בו האריז"ל. [מלבד טעם האדמו"ר מקלויזנבורג-ארה"ב שליט"א. ר' מעלה].
--
קיבלת הודעה זו כיוון שנרשמת לקבוצת "לקראת חג".
אנא הפץ מאמר זה בקרב חבריך וידידיך והמלץ בפניהם להצטרף לקבוצה.
לתגובות או לביטול המנוי בקבוצה, שלח דוא"ל לצבי שביט zvi...@gmail.com.
---
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'לקראת חג' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל likrat-chag...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/likrat-chag/CADCy7acHe48fVW-EnfWedx%2BjJpB2eO1bm6xEzv-zFHZg6%3DR8CA%40mail.gmail.com.
מנהג החלאקה איננו נהוג בכל קהילות ישראל ויש אף שהתנגדו לו באופן מהותי או לפרטיו, כגון קיומו הנפוץ באזור קברי צדיקים או קיומו בל"ג בעומר.
אני מצרף טעמים מיושבים על הלב למנהג החאלאקה בל"ג בעומר, מהלוח "דבר בעתו". החומר במקור הוא רב יותר, הן בתחילת הלילה, הן בימים הקודמים. הבאתי כאן רק את הנוגע לשאלה "למה דווקא בל"ג בעומר"..
"חלאקה"/(אָפּשערעניש): היום מחנכים את הקטנים שהגיעו לגיל שלש במצוַת "פיאות הראש" ('חאלאקה').
המקור הקדום למנהג ה"חלאקה" במירון הוא לכאורה ע"ד מש"כ ב"גן המלך" (מובא בשע"ת או"ח תקל"א, סק"ז) על אודות השהיית תגלחת ראשונה של קטן לימי חוה"מ (!) כדי להגדיל את השמחה במועד וגם מצוה יש בכך וכו', וענין השמחה הוא גם מנהג א"י שעושים שמחה בתגלחת הראשונה של קטן כשמחנכים אותו במצוות פאות הראש, ובפע"ח שער ספירת העומר (מובא שם) כתב בענין ההולכים על קבר רשב"י ור' אלעזר בנו במיר[ו](ני)ן בל"ג בעומר, שראה את מורו האריז"ל שהלך שמ[ה] לגלח את בנו במשתה ושמחה (בימים ההם ?. ואולי הכוונה לימי חוה"מ).
למנהג בעלז אין מספרים "חלאקה" כשחל ביום ה', בו אין מסתפרים ואין נוטלים צפרנים מן הדין (שו"ע או"ח סי' ר"ס, בנו"כ). פעם הורה הרה"ק ר"א מבעלז זצ"ל לספר מחר, ביום ששי. במכנובקא מספרים בלילה, אור לל"ד בעומר.
אותיות המלה "א'ל'ה'י'ם', התיבה אותה יש לכוון היום ב"למנצח", היא ר"ת: "יכולני לפטור את העולם מן הדין" (דברי רשב"י בסוכה מה:) – שמעתי מידידי הרה"ח ר' שמעון פוגל הי"ו; ואולי זה גם הנימוק לגילוח השערות (רומזות ל'דינים') במָקום זכאי בדין (בשם אדמו"ר מקלויזנבורג-ארה"ב שליט"א).
"שמעתי מבעל "חידושי הרי"ם" זצ"ל שהיום ניתן לזכות ליראת ה'" (שפ"א, אמור תרנ"ב). גם אפש"ל רמז בכוָנת היום "א'ל'הים, "נהל" (מ"אנא בכח"), שגם אם העולם יתנהל היום במדת הדין, יכול בעל ההילולא לפטור וכו', והאות "ו" רומזת ל"קושטא קאי" (שבת קד.), כידוע.
אמרתו הראשונה של רשב"י במשנה היא במס' פאה פ"א מש' ג: "...ובלבד שיתן בסוף כשיעור". הרה"ח ר' יוסף שמואל פוגל ז"ל מירושלם, אמר כי פעמיים פאה בגימ' עק"ב [אשר שמע אברהם בקולי...], שכן בן שלש שנים הכיר את בוראו (ב"ר פר' ל, ה)] (וראה נזיר מא: סותוד"ה השתא!).
אפש"ל טעם לשבח, בשייכות רשב"י לפאות הראש, כי ר' ראובן בר איצטרובלי, למרות שסיפר קומי (כגויים) בהיתר חכמים, נכשל בסופו של דבר בביטול גזירת הקיסר, בעוד שרשב"י, שהלך אל הקיסר כיהודי בעל צורה יהודית, הצליח לבטל את הגזרה, בהיותו מלומד בנסים (מעילה יז.:) (הרה"ח ר' יהודה גנוט הי"ו).
המגיע לגיל 3 בהמשך הקיץ, יש אומרים שיספרוהו היום (פעולת צדיק ג, רמח; נוהג בצאן יוסף) ויש אומרים ביום בו מולאות לו 3 שנים (שו"ת מהר"ם בריסק); בפרט שהקדמת התגלחת מזיקה לזכרון הילד (בשם החזו"א זצ"ל). בחו"ל, ודאי ראוי לנהוג כשיטה השניה, אבל בא"י, שרבים עולים מירונה (וגם הוא עולה עמם. בירור מפי רעי ,בנו הרה"ג ר' אשר שליט"א) ובתגלחת של-פרהסיא זו ישנו קידוש-השם ברב עם הדרת מלך שרבי שמעון שמח בכך (עט"ז או"ח קלא) - מכריע את "חביבה מצוה בשעתה" (תשובות והנהגות ב, רמו).
בירושלם נוהגים רבים לערוך את החלאקה במערת שמעון הצדיק. יתכן שהטעם הוא משום חביבותו לתספורת מצוה, כנדרים ט: ונזיר ד: (מו"ר הג"ר יהודה רבינוביץ זצ"ל בשם האדמו"ר מטאָלנא-ירושלם זצ"ל. ור' עוד ב"כרם חמד", נשא) <ולפ"ז, חידש תלמידי הרה"ח ר' אברהם יהושע למברגר הי"ו, אולי מוטב לומר - תחת הקביעה כי אלה שאינם עולים מירונה, עורכים ה'חאלאקה' במערת שמעון הצדיק - שהגלילים שאינם עולים ירושלמה למערת שמעון הצדיק, עורכים את ה'חאלאקה' במירון. שהרי לא מצינו טעם למסורת עריכת ה'חאלאקה' במירון דווקא, מלבד המנהג העתיק (שנהג בו האריז"ל. [מלבד טעם האדמו"ר מקלויזנבורג-ארה"ב שליט"א. ר' מעלה].
מרדכי גנוט
ה. על ה'חלאקה' בל"ג בעומר - משה אוסי
חלאקה היא מילה ערבית שפירושה: גילוח, והוא טקס תספורת הנערך לילדים, כשהם מגיעים לגיל שלוש. המנהג חדש יחסית, והחל בתקופת המקובלים בצפת. ומספרים שהאר"י הוליך את בנו הקטן למירון, לקברו של ר' שמעון בר יוחאי, ושם גילח את ראשו, ועשה יום משתה ושמחה. יש הסוברים שהמנהג ביסודו היה לעלות לנבי סמואל בכ"ח אייר, שהוא יום פטירתו של שמואל הנביא, ושם לגלח את ראשם של הקטנים ולתת כסף כנגד משקל השערות לצורך תחזוקת המקום, אך עקב הגבלת השלטונות העות'ומאניים העבירו את המנהג צפונה, להר מירון בל"ג בעומר. יש הטוענים כי מקור המנהג הוא מוסלמי, ומכאן שמו הערבי, ועל מנת לתת למנהג זה אופי רוחני-תורני, החלו החסידים להדגיש את עניין השארת פאות הראש לילד הקטן, והמנהג הפך לטקס חניכה דתי, שמדגיש את כניסתו של הילד לעולם המצוות. המילה 'חלאקה' מזכירה את המילה העברית 'חָלָק', שהרי לאחר התספורת הופך השיער המחוספס לישר וחלק. ומיהו האיש החלק הראשון שהשווה את עצמו לאחיו השׂעיר? יעקב - האומר לאמו: "הֵן עֵשָׂו אָחִי אִישׁ שָׂעִר וְאָנֹכִי אִישׁ חָלָק" (בר' כ"ז י"א). הנה כי כן, בלשון חלקה זכה יעקב החלק בבכורה.
משה אוסי