בתורה לא מצוין חג השבועות כחג מתן תורה, אלא רק חג הביכורים. וצריך להבין, למה התורה לא מזכירה שזה חג "מתן תורה"? ובכלל, למה לאורך חג השבועות אנו מציינים את עניין קבלת התורה (בתפילה, בקריאת התורה ובלימוד בלילה) ולא מזכירים את חג הביכורים?
נראה להסביר, שחג השבועות הוא "החתונה" שלנו עם ה'. כפי שכתוב בגמרא (תענית כו, ב) "ביום חתנתו - זה *מתן תורה".
לכבוד החתונה החתן מעניק לכלה "מתנה", והכלה מעניקה לחתן "מתנה". אנו נותנים לה' מפרי אדמתנו (ביכורים), וה' נותן לנו את התורה. כל אחד נותן את הדבר המשובח ביותר שיש באפשרותו לתת.
כשחתן נכנס לחופה הוא לא מתפאר כמה הוא עשה למען כלתו, אלא כמה כלתו מיוחדת, כמה היא השקיעה בו. הקב"ה ביום החתונה משבח אותנו בכך שאנו אוהבים אותו ומביאים לו את פירותינו הראשונים והיפים.
לעומת זאת, הכלה משבחת את החתן באישיות שלו, בטבעת שהוא קנה לה. כנגד זה, אנחנו משבחים את ה' בתורה הקדושה שהוא נתן לנו, "מפז ומפנינים יקרה". וכפי שמספר המדרש (זבחים קטז, א): "כשנתן הקדוש ברוך הוא תורה לישראל... אמר להם: חמדה טובה יש לו בבית גנזיו שגנוזה אצלו תתקע"ד דורות קודם שנברא העולם ונותנה לעמו".
נישא תפילה שבחג השבועות ה' ישמח בנו, בפירות שלנו, ואנו נשמח
במתנתו הגדולה ביותר התורה הקדושה. ומתוך "יום חתנתו - מתן תורה", נגיע בעז"ה בקרוב ל"יום שמחת לבו - זה בנין בית המקדש.