- כתבי הגר"א
מובא בכתבי הקבלה של הגר"א (מדרש שלמה פרק ט"ז על ספירת העומר)
כי ימי העומר הינם ימי התעלות בקדושה. אולם, מאידך, ימים אלו רגישים להתדבקות הקליפה. פרט
לשני ימים - יום העשרים בעומר ויום הארבעים ושניים בעומר. הוא מבאר שם כי שניהם קשורים לשילוב קו הרחמים (יסוד דתפארת ומלכות
דיסוד).
מסיבה זו, בעת שעלו תלמידי הגר"א (על פי הוראת רבם...) לא" י ליישב את ירושלים בשנת תקע"ב (1812), כיוונו את יום עשרים לעומר ה' באייר להנחת היסוד להקמת 'בית מדרש אליהו' על שם רבם. *ואמרו אז תלמידי הגאון ברוח קודשם, כי על ידי הנחת היסוד לבית המדרש ביום זה נפתח חלון במחיצת הברזל שבין השמים לארץ, להחזרת החיבור של זכות אבות שנפסק מאז חורבן בית המקדש.*
מאוחר יותר כיוונו ממשיכיהם להניח ביום העשרים לעומר ה' באייר את אבן הפינה לשני הבתים הראשונים לשכונה החדשה שנבנתה מחוץ לחומות העיר העתיקה - *" שכונת נחלת שבעה"*, בשנת תרכ"ט ( 1869) וביארו שיום זה הוא "יסוד שבתפארת", שכולל את כל הספירות, ורומז להשפעת מידתו של יעקב אל יוסף, שבכוחו להתגבר על שרו של עשו לבנות את הארץ (עפ"י ספר 'קול התור' פרק חמישי עמ' 114, 'מוסד היסוד' עמ' 184, מדרש שלמה עמ' 53 - הקובץ מצורף לדוא"ל הזה).
והנה, שנים רבות לאחר מכן, גילגלה השכינה את יום העשרים בעומר להיות היום בו הוקמה מדינת ישראל המתחדשת (ה' באייר - יום העצמאות).
תשע עשרה שנים נוספות לאחר מכן, יום הארבעים ושניים בעומר, כ"ז באייר, היה היום בו התחילה המערכה על ירושלים. (הקרב לשחרור ירושלים החל בכ"ז אייר והסתיים בכ"ח בו - היום בו שוחרר הר הבית והכותל המערבי.
בהקשר הזה יש להוסיף שבמזמור "למנצח בנגינות", אותו אומרים לאחר ספירת העומר, התיבה ה-20 היא תיבת "ישמחו", כלומר, יום זה הוא יום מסוגל לשמחה, והתיבה ה-43 היא תיבת "יברכנו", כלומר, יום זה הוא יום מסוגל לברכה.
- הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ"ל, היה מדגיש את יום עלייתו של מרן הרב הראי"ה קוק זצ"ל לארץ, שהיה בכ"ח באייר שנת תרס"ד (1904), שמאותו יום החל להאיר בעולם אור תורת ארץ ישראל.
- להלן דברים נפלאים בשם הרב אליעזר מלמד שליט"א.
שנת הקמת המדינה, התש"ח, היא השנה ה-5708 מבריאת העולם. ובפסוק ה-5708 מתחילת התורה נאמר: *"והביאך ה' אלוקיך אל הארץ אשר ירשו אבותיך וירשתה והיטיבך והרבך מאבותיך".
ובפסוק ה-5700 (שנת הת"ש) כנגד השנה שבה התחילה השואה, נאמר: "ויחר אף ה' בארץ ההיא להביא עליה את כל הקללה הכתובה בספר הזה".
ובפסוק ה-5727, כנגד שנת מלחמת ששת הימים (ה'תשכ" ז) , נאמר: *"ועשה ה' להם כאשר עשה לסיחון ולעוג מלכי האמורי". ומלך ירדן ששלט אז בירושלים נקרא 'חוסין' - אותיות 'סיחון'.
- ששים ריבוא יהודים מסוגלים להכריע את הס"מ ( כינוי לש-ט-ן),
מובא בשם הגאון מווילנא בספר קול התור (א, ט):
"ענה רבנו, אם יהיה אפשר להעביר לארץ ישראל ששים ריבוא בפעם אחת, צריכים לעשות זאת מיד, כי מספר זה של ששים ריבוא כוח גדול ושלם להכריע את הס"מ (השטן) בשערי ירושלים". ואכן בעת הקמת המדינה היו בארץ קצת יותר מששים ריבוא יהודים, ובמלחמת ששת הימים היו ששים ריבוא גברים (קטעים שהביא הרב מתוך ספרו של הרב שמואל יניב שליט"א 'התגלות').
- להלן קישור לשיעור של הרב יצחק בן יוסף: קביעת יום הודיה ביום ירושלים מתורתו של הרב שריה דיבילצקי זצ"ל כאן
