קבצים לפורים 2 - הלכות
צבי שביט
אך כשדנים בנושא משלוח מנות, הרי אין כל סיבה שעלינו לתת משלוח מנות לאדם שאינו מברך. אף אחד לא ייעלב אם לא ניתן לו משלוח מנות (במקרה שאותו אדם שאינו מברך לא הקדים ונתן לנו).
איך אם כן ניתן לתת משלוח מנות לאדם שאינו שומר תורה ומצות.
משלוח מנות למישהו שכנראה לא יברך איננו פשוט. מצד אחד עניינו של היום הוא להגביר אהבה ואחווה, וכאמור זוהי הזדמנות חשובה להפיל מחיצות. מצד שני, ככלל אין לתת אוכל למישהו שכנראה לא יברך (שו"ע או"ח קסט ס"ב), אלא אם כן הוא מצפה לכך והדבר עלול לגרום אי נעימות ואף שנאה לתורה (מנחת שלמה ח"א סי' לה), והשאלה היא האם מותר ליזום משלוח מנות למי שאינו מצפה לו. בשנה שעברה הסתייגתי מן הדבר, אך כעת מצאתי פיתרון אפשרי: לתת מוצרים שניתן לשער שהוא היה אוכל בלאו הכי, ולא יאכל יותר רק בגלל שאתה הבאת לו (שימורים, קפה ודברים נצרכים כיוצא בהם, בניגוד ל"נשנושים"), וכן לתת מוצרים שסביר שיינתנו לילדים (כמו טופי). באופן זה זהו לכל היותר "מסייע לעוברי עבירה" ולא "לפני עוור" (חילוק דומה באגרות משה ח"ה סי' יג,ז), ובצירוף מצוות אהבת ישראל ומשלוח מנות, וגם האפשרות שקרבת הלבבות תקרב בהמשך את ישראל לאביהם שבשמיים, יש להקל. ומי שמיקל לתת משלוח מנות רגיל יש לו על מה שיסמוך, שכאשר כוונת הנותן למצווה אין כאן "לפני עוור" (שרידי אש ח"ב סי' ט), בפרט משום שבשיקול לטווח הארוך גם למקבל צפויה השפעה לטובה. לפיכך, אם הברירה היא לא לתת בכלל או לתת משלוח רגיל - עדיף לתת.
להשלמת הנושא, יש להעיר למאמרו של פרופ' ידידיה שטרן, שבו הוא כותב שאחד האתגרים העומדים בפני הרבנים כיום זה "היחס לחילוניות".
- גם בימי מרדכי ואסתר היו חילוניים, ויתרה מזו היו רשעים שהשתחוו לצלם ונהנו מסעודת הרשע, ובכל זאת לא נמנעו בימים ההם מלקבוע מצוות משלוח מנות איש לרעהו.
כל הפלפולים המנסים למצוא פרצה דחוקה להתיר משלוח מנות לחילוניים הם הבל, ואינם אלא "פורים תוירע" במקרה הטוב, ופחד ויראה חרדיים במקרה הגרוע.
יהושע בוך
- הר' בן מאיר סיפר פעם סיפור הקשור לזה. אני זוכר אותו אך לא במדויק:
סיפר שהיה פעם בבית הגרש"ז בפורים, וראה ילדה נכנסת ומביאה משלוח מנות.
אח"כ הגיע מישהו נוסף והביא משלוח מנות
הגרש"ז לקח חלק ממשלוח המנות שהביאה הילדה והביא אותו כ"משלוח מנות חוזר" לאדם זה.
הר' בן מאיר שאל אותו איך הוא נותן ממאכלים שהוא לא יודע את רמת כשרותם, הרי המקבל ממנו מניח שאם הגרש"ז נתן הרי שמדובר בכשרות מהודרת
הגרש"ז ענה שבפורים אין צריך לדקדק וכולם נאמנים
סיפור דומה מובא בספר ועלהו לא יבול (ר' נחום סטפנסקי) ח"א עמ' רמח
יוסי רוזנר
- הנה הגירסה המדוייקת, כפי שסיפר הרב בן מאיר בעצמו:
הסיפור המדוייק הוא שישבנו אצל מו"ר הגרשז"א זצ"ל בפורים ודיברנו דברי תורה. ואז נכנס נער, מתושבי סביבות שערי חסד הישנים של פעם, שנראה שבא מבית שהוא בקושי מסורתי, והביא משלוח מנות לרב, עוגה ביתית ובקבוק יין. הרבנית שמה על השולחן במרפסת, והנער נכנס לרב, שנתן לו חפיסת שוקולד. ואז כשיצא הרבנית החזירה לו משלוח מנות. אחרי זמן קצר הגיעו שני ילדים עם פיאות ומעילים ארוכים, נכדים של הגאון הרב וויס [ה'מנחת יצחק'] שזה הייתה שנתו הראשונה בירושלים. הם הביאו משלוח מנות שאמרו [ביידיש] – 'סבא שלח לרב'. הרבנית שמה על השולחן במרפסת, הילדים נכנסו לרב שדיבר איתם כמה מילים ונתן לכל אחד חפיסת שוקולד, ואז כשיצאו הרבנית נתנה להם את העוגה של הילד הראשון.
הרב זצ"ל ראה שאני תמה, ושאל מה? אמרתי לו ש'חזקה על חבר שאינו מוציא מתחת ידו דבר שאינו מתוקן', ואם כך הרי בבית הרב וויס יעריכו שהרב אחראי לכשרות העוגה, והאם הרבנית יודעת מה הכשרות מאיפה שזה הגיע.
הוא ענה לי – אתה יודע למה שולחים משלוח מנות? אמרתי לו כי כתוב במגילה. הוא צחק ואמר לי – כן אבל למה? כי המן אמר ישנו עם אחד מפוזר ומפורד בין העמים. הם לא אוכלים אחד אצל השני. אחד בד"ץ, השני שארית, שלישי רבנות, ורביעי בעלז. ואנחנו אומרים לו – אחד אצל השני אנחנו אוכלים, כי אנחנו 'עם אחד'. רק אצלך לא אוכלים [כדברי המדרש שהמן אמר לאחשוורוש – זבוב נופל בכוסו, מוצצו ושותה אותו. אדוני המלך נוגע בכוסו, שופכו וממרקו שבעה פעמים]. והוסיף, שלכן משלוח מנות נקרא בגמ' 'מחליפי מנותייהו'.
סיפרתי את הסיפור לבן של הגרשז"א זצ"ל, והוא אמר לי שהם מצאו פתק בכתביו שבו כתב שבפורים לא להקפיד על הכשרים.
[אמרתי לו שידפיס את זה ב'הליכות שלמה'. הוא צחק ואמר לי שלא הוכשר דרא].
זהו הסיפור המדוייק.
יהושע בן-מאיר