Re: Problem Word from Tehilllim

[S. Goldstein]

I did dig up this note from "lei...@googlegroups.com" from Dr. Rivka Sherman-Gold, author of "The Ohs and AHS of Torah Reading: A Guide to the Kamatz Katan in the Torah, the Haftarot and the Megillot"

In a few instances, a Kamatz “accompanied” by a meteg and followed by a Shva is actually a KK and the Shva is NaH! Examples:  שָֽׁמְרָה  (Tehillim 86:2), רָֽדְפִי־ (כתיב רָֽדְופִי) טֽוֹב (Tehillim 38:21), and עֲמָֽדְךָ֣ (Ovadia 1:11), 

(Yes, I know that Tanakh Simanim shows these words with a Kamatz Gadol followed by a Shva NA, but Simanim follows traditional Sephardi reading, whereas in Normative Hebrew it is a Kamatz Katan. In fact, not all Sephardi grammarians agreed that these unusual cases of a Kamatz with a meteg is a Kamatz Gadol.  

The identity of a Kamatz depends on the word’s grammatical form, not on the presence or absence of a meteg. The Masoretes who “invented” the meteg did not use it to indicate the identity of a Kamatz as Gadol or Katan. They used the same vowel-sound for each Kamatz vowel-sign and didn’t need a device to differentiate between two types of Kamatz, which was not part of their pronunciation. The concept of  Kamatz Gadol and  Kamatz Katan was introduced by post-Masoretic Sephardi grammarians based on their own pronunciation, which differentiated between two Kamatz vowels. They needed to reconcile their Pronunciation with the Tiberian-Masoretic Nikud. The Masoretes used a meteg as a tool for phonetic and rhythmic reasons. 

On Thu, Oct 28, 2021 at 5:14 PM S. Goldstein <reb...@gmail.com> wrote:

Shalom Rabbi Brieger,

I hope this email finds you and your family well.  I recently came across a word that is confusing for me (and I'm sure others as well) The word שָֽׁמְרָה (Tehillim 86:2) seems to be a rare case that this rule might not apply.  I looked into the Koren publications and see that it is written as a "Going" Sh'va and listed as a Kamatz Katan.  Isn't this odd?  What am I missing here?  I did see that the Minchas Shai had written an extensive reply on this, but sadly I am not yet qualified to fully understand it.  As I know you to be a formal expert in this area, if you can help, that would be great.   See below for the full text of the Minchas Shai.

שמרה נפשי. בספר קדמון כ"י הנקרא לשון למודים שמכונ' לר' שלמה ירחי מצאתי כתוב לשון זה בכלל הקמץ חטוף אם תרצה לדעת איזהו השוא שאמר קמץ שהוא נח ראה אם תשחית כוונת המלה אם לא כמו במלת שמרה זאת לעולם (ד"ה א כ"ט) שהוא צווי אז השוא ההוא נח שאם תקראנו בקמץ רחב יהיה פועל עבר והוא הפך כוונת הפסוק ועל זה נפל הספק במלת כרתו יערה (ירמיהו מ״ו:כ״ג). כי יפלו בה שני פירושים אם צווי אם פעל עבר עכ"ל. נראה מדברי דהדין נמי דכוותיה בקמץ חטף ומצאתי חסרה קדמוניו' מסייעא ליה וזו היא כל קריא שמרה קמץ בר מן א' חטף שמרה זאת לעולם וכל תילים דכוותיה חטף בר מן א' שמרה נפשי עדותיך וכל קריאה דכוותיה בר מן א' שמרה זאת לעולם והלין תרתי משראתא חד אורתא אית להו אלא דמחלפי בגירסתהון ומתרוויהו שמעינן דקריאת שמרה נפשי בקמץ חטף כמו שמרה נפשי והצילני סימן כ"ה. שיתה ה' שמרה לפי סי' קמ"א. אבל דעת רד"ק אינו כן שהרי כתב בפי' על שמרה נפשי שהשי"ן נקרא בקמץ רחב וגעיא עם הקמץ להורות כי כן נקרא ולא בקמץ חטף והוא צווי כמו שמרה זאת לעולם זכרה לי אלהי לטובה סוף נחמיה שהם חטופים כמשפט אבל זה נמשך בשי"ן בטעם להאריך נועם הנגון. וכן שמרני אל כי חסיתי בך סימן ל"א י"ו. וכן כתוב במכלול דף י"ח ודף רי"ו ובשרשים שרש שמר. עוד כתב בישעיה סימן ל"ח ובשרשים שרש עשק על עשקה לי ערבני שלפי דעתו הוא צווי ואע"פ שאינו חטוף הנה כמוהו שמרה נפשי כי חסיד אני ונסחאותינו הם כדעת רד"ק במאריך ולדעת יש אומרים שהביא הראב"ע קריאתו גם כן בקמץ רחב כי הוא פועל עבר. ועיין מה שכתב החכם לונזאנו בפרק הליכות שוא שהדפיס בסוף ספר עבודת מקדש. ומה שכתבתי גם אני בסוף מאמר המאריך: