אסנת

[אוריאל פרנק‎]

שלום, 

תוכן הקובץ מודבק כאן: 

אסנת או אוסנת

1.                 תורת הקורא פרשת מקץ :

טעמי תורה <tame...@gmail.com‏>

מ"א מ"ה: צָ ֽ פְ נַ ֣ת - הצד"י בקמץ גדול, והפ"א בשווא נע.

אָ ֽ סְ נַ֗ ת - האל"ף בקמץ גדול, והסמ"ך בשווא נע

הטקסט שבתמונה זו - בהערה. [1]

 

 

 

 

 

2.                השם בימינו

From בתאריך 11 בדצמבר 2015 בשעה 9:31, מאת Tsuri <tga...@gmail.com>:

שלום

מובן לי שאָסְנַת -הקמץ גדול והשוא נע = Asenath

שאלתי מה מקור ומתי השתרש ביטוי השם בעברית בת-ימינו עם אלף בחולם? = Osnat

תודה

 

: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>

‪Date: יום ו׳, 11 בדצמ׳ 2015 ב-11:46

 

כנראה בהשפעת מי שסבורים שהקמץ קטן (ראה "תורת הקורא" הנ"ל)

יחד עם השפעה של מבטא תימני-אשכנזי שכל קמץ הוא כחולם ספרדי

 

 

תוספת תשע"ט:

לכאורה, אין למחלוקת זו ענין עם המחלוקות המפורסמות בענין הקמצים:

1.     קמץ שלפני חטף קמץ (כמו צהֳרים ומחֳרת)

2.     קמץ שלפני קמץ קטן (כמו בתָֽעָבְדֵם),

3.     הקמץ הראשון בקָדָשִים ושָרָשִים,

4.     ושתי ההיקרויות הנדירות של המילה כָּל.

 

צ"ע, האם יש לא(ו)סנת "חברות"? אולי צופנת?

נראה שכן: צרפת.

האם מישהו מכיר חומר מסודר בנושא?

 

3.                  שאל את הרב: אסנת או אוסנת

שלום, שמי בת.ז. אוסנת ורציתי לשנות ל"אסנת", כלומר להוריד את האות ו. האם זה מותר, ואיזה בדיקה נדרשת?(לפי ת.לידה וכו')

 

תוכן התשובה:

 

בס"ד 

 

כל הפעמים שמופיע "אסנת" בתורה זה בלי "ו" ולכן כך זה שמך האמיתי שקראו לך אחרי לידתך. 

 

מה שכתוב בתעודת זהות זו טעות דפוס. - את צריכה לבקש מהפקיד או הפקידה לשנות כראוי. אין צורך לעשות לשם זה שינוי השם. 

 

בהצלחה 

 

התשובה התקבלה מהרב שמואל אליהו, 

כ בניסן התשסג

 

---

[1]

כן כתב מנחת שי (יהושע ג' ט"ז) בשם ספר רב פעלים, שהקמץ ב של אל"ף י"אָ סְ נַ ת" הוא קמץ גדול. וכן כתב כאן בספר מסורת הקריאה שהסמ"ך בשווא נע.

וכן נראה ממה שכתבו המדקדקים (ראה רד"ק מיכה ב' י"ב ותהילים פ"ו ב') שקמץ עם

מתג הוא קמץ גדול, וכיון שבשם "אָ סְ נַ ת" ה אל"ף במתג, בפשטות מוכרח

שהקמץ כאן הוא קמץ גדול.

ואכן כך מסורת הספרדים להגות את הקמץ שבתיבת "אָ סְ נַ ת" כקמץ גדול.

וכן בכתבי היד המרבים לסמן קמץ קטן ע"י ניקוד חטף קמץ (כמבואר במאמר החטפים

במין השלישי של החטף קמ ץ), מנקדים כאן בקמץ לבד, ומוכח מזה שהקמץ הוא קמץ

גדול. וכן בתרגומים לועזיים קדומים מאד ה אל"ף מנוקדת כקמץ גדול וה סמ"ך

כשווא נע.

ובדרכי הניקוד והנגינות לר' משה הנקדן (ד"ה וכן החטף) כתב שהקמץ ב אל"ף

שבתיבת "אָ סְ נַ ת" הוא קמץ קטן, וכן כתב הגר"א (דקדוק ופירוש על התורה, ד"ה ובהו),

ודבריהם צ"ע.