[10] אפשר שסימן זה הוא שהעניק לאיסור את שמו - 'ניחוש', 'נחש' - על שם הפיכת הנחש לסימן מבשר עתידות נפוץ. ואכן, דומה שבספרות המגיה הקדומה תופס הנחש (בעל החיים) מקום גדול מזה שתופסים בעלי חיים אחרים.
לעומת זאת, יש שמפרשים את המילה 'נחש' על דרך חילוף העיצורים ל/נ - 'לחש' - וקושרים אותה בלחשים שהיו מלווים את המעשים הללו. פירוש זה אינו מתאים לדוגמות שהביאו חז"ל לאיסור זה, שאינן קשורות בשום לחש.
רמב"ן בביאורו לפסוקים ט-יב כתב: "ומנחש הוא המביט בעופות בכנפיהם, או בצפצוף... והוא לשון נגזר מלשון (תהילים קי"ט, ס) 'חשתי ולא התמהמהתי', שכל מה שימהר להודיע בעתיד קודם היותו - ייקרא נחש, כלומר: נחיש ונקדים לדעת".