2: עץ ואילן
אוריאל פרנק
מאת: Avraham Grossman <avra...@mail.huji.ac.il>
Date: יום ו׳, 12 באפר׳ 2019 ב-9:09
Subject: RE: עץ ואילן
To: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
לאוריאל שלום וברכה,
אכן, "עץ" נתפס באירופה הנוצרית בוודאי במאה ה-12, ומסתבר מאד שאף לפני כן, כסמל לצלב.
עדות לכך ב"ספר נצחון ישן", בו מצויות תשובות לפולמוס היהודי-הנוצרי כנגד טענות הנוצרים. אחת הטענות של הנוצרים היתה שיעקב אבינו השתמש בצלב בערוב ימיו. הם למדו זאת מן הכתוב "וישתחו ישראל על ראש המטה". הם קראו "מַטֶה" במקום מִטה, ופירשו זאת כהשתחוויה של יעקב לפני הצלב. התשובה המוצעת ליהודים היא לקבל את הטענה הנוצרית ולפרשה זמן שיעקב לא היה בהכרתו המלאה. אך לאחר שהתחזק כתוב "וישב על המטה", כלומר הוא שם את המטה במקום הבזוי ביותר בגופו של אדם, כשהבין כמה חמור המעשה.
שבת שלום וכל טוב
אברהם גרוסמן
From: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Sent: Tuesday, April 09, 2019 11:11 PM
Subject: עץ ואילן
שלום,
לעומת פרופ' קוגוט והר"ב פוזן, המבארים את פירוש רש"י כאן כנובעים מרצון למנוע טעות בהבנת הנקרא -- סובר הרב שרקי שיש כאן מניע אנטי נוצרי.
מה דעתכם?
האם יש ראיות לפירוש נוצרי בזמן רש"י ש"עץ" נתפס בזמן רש"י כרמז לצלב?
שיעורים-על-ספר-בראשית.pdf ע"פ הרב אורי שרקי
מחלוקת הראשונים על מהלך נבואתו של אברהם הרמב"ם )מו"נ ח"ב פרק מב( כותב שכל הפרשה הזאת היא בחלום ונבואה של אברהם. הרמב"ן לא מסכים לקבל זאת עד שאומר שאסור להאמין לרמב"ם בכך אלא המלאכים התגשמו וראייתו מכך שאנשי סדום עלו על הבית והם ודאי לא התנבאו שהרי היו רשעים. הרמב"ן )פירוש עה"ת יח,א( לא רצה לקבל את דעתו של הרמב"ם כי הוא חי בספרד הנוצרית ולא רצה שיבינו ח"ו שיש חיזוק לשילוש. הרמב"ם נלחם בתופעת האמונה בכל שד ורוח ולכן אמר שהכל נבואה. נראה שהרמב"ם צודק במקרה זה שהרי את הקושיה מסדום אפשר לדחות שכן אנשי סדום מעולם לא ראו מלאכים אלא הם ישנו ואת כל הסיפור אברהם רואה והראיה שבפרק יט פס' כז אברהם מתעורר מהחלום. הקב"ה משכנע את אברהם שאנשי סדום חייבים כליה שכן בפס' כא-כב אברהם דורש מה' דיון והוא עדיין רואה את כל מה שהמלאכים עושים. כלומר כאשר מתרחש ההרס של סדום, הקב"ה מראה לאברהם את הסיבה המוסרית. הרלב"ג )פס' ב( טוען שאכן מדובר בשלושה אנשים נביאים שבאו לבשר לאברהם, וזה לשיטתו שהקב"ה לא עושה ניסים אא"כ יש נביא בזירה. )ג( וַי ֹאמַ ר אֲ דֹנָּי אִׁ ם נָּא מָּ צָּ אתִׁ י חֵ ן בְּ עֵ ינֶיָך אַ ל נָּא תַ עֲבֹר מֵ עַ ל עַ בְּ דֶ ָך:
הכנסת האורחים של אברהם והולדת יצחק )ד( יֻׁקַ ח נָּא מְּ עַ ט מַ יִׁם וְּ רַ חֲ צּו רַ גְּ לֵיכֶם וְּ הִׁ שָּ עֲנּו תַ חַ ת הָּ עֵ ץ: רש"י הבין שאברהם ראה אותם כישמעאלים המשתחווים לעפר רגליהם. ובעיקר כל המדרשים העוסקים בחסדו של אברהם מפנים להכנסת האורחים שנכנסים כאן. זאת משום שהוא הולך להביא את יצחק שמשלים אותו ע"י מידת הדין. הופעתו של יצחק באה על רקע של הצהריים – מנחה שכן המראה הוא כחצות היום והנבואה באה אח"כ.
"תחת העץ" רש"י פירש "תחת האילן". אילן היא מילה ארמית לעץ. ורש"י רוצה להציל אותנו מטעות חמורה. עץ בעברית הוא שם החומר ורש"י מתנגד לפירוש הנוצרי שמתכוון לעץ שלו. אברהם נמצא לפני חטא אדם הראשון בג"ע: העץ הוא עץ החיים, ויש שם מלאכים. הוא בא להוליד את האומה ולכן הכל הופך להיות קדוש.לכן הוא גם נותן להם בב"ח יחד, שכן מה שנפרד בעולמנו – מאוחד בעולם העליון (כמו שבגדי כהונה מותרים בכלאים).
---------- Forwarded message ---------
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ג׳, 9 באפר׳ 2019 ב-22:53
Subject: 3 פרופסור שמחה קוגוט - בין מקרא ללשון
To:
עוד על עץ ואילן בניסוחו היפה של הר"ב פוזן ז"ל:
יחסו של רש"י לתרגום אונקלוס / רפאל בנימין פוזן
עורך/כים: שרה יפת ואברהם גרוסמן
שם הספר: רש"י : דמותו ויצירתו - מקורותיו של רש"י והשפעתו (כרך ב)
מקום ההוצאה: ירושלים
שם ההוצאה: מרכז זלמן שזר לחקר תולדות העם היהודי
שנת ההוצאה: תשס"ט
עמוד: 275
בתאריך 3 ביוני 2018 בשעה 12:59, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:
יום ראשון, 17 ביולי 2016
פרופסור שמחה קוגוט - בין מקרא ללשון
ד״ר לאה מזור מראיינת את פרופסור שמחה קוגוט, פרופסור אמריטוס למקרא וללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים.
....
ה. מילים הן יצורים דינמיים, שלובשים משמעות ופושטים משמעות כתגובה לצרכי המקום והזמן של המשתמשים בהם. איך זה מתבטא למשל במילים ״עץ״ ו״אילן״?
בעברית המקראית משמשת המלה "עץ" הן לציון הצמח השתול בעל גזע וענפים (tree באנגלית, Baum בגרמנית, arbre בצרפתית), הן לציון החומר הניתן לניצול ממנו גם כשנותק מן הקרקע (wood באנגלית, Holz בגרמנית, bois בצרפתית). כך למשל: וְאֶת כָּל הָעֵץ אֲשֶׁר בּוֹ פְרִי עֵץ זֹרֵעַ זָרַע לָכֶם יִהְיֶה לְאָכְלָה (בר' א, כט) – כאן "עץ" בהוראת tree; וְעָשִׂיתָ לְּךָ אֲרוֹן עֵץ (דב' י, א) – כאן "עץ" בהוראת wood. לצורך ציון חומר העץ כשהוא מעובד ללוחות משתמש המקרא ב"קֶרֶשׁ", שימוש המוגבל רק למלאכת המשכן.
בארמית המקראית מובחנות שתי ההוראות זו מזו: 'אָע' (מקבילתה האטימולוגית של "עץ") מתייחדת להוראת החומר, כגון: דִּי אֲזַלְנָא ...לְבֵית אֱלָהָא רַבָּא וְהוּא מִתְבְּנֵא אֶבֶן גְּלָל וְאָע מִתְּשָׂם בְּכֻתְלַיָּא (עז' ה, ח), ואילו להוראת הצמח השתול משמשת 'אילן', כגון: וַאֲלוּ אִילָן בְּגוֹא אַרְעָא וְרוּמֵהּ שַׂגִּיא (דנ' ד, ז).
בעברית של חז"ל משמשת "אילן" רק בהוראת tree, כגון: "באחד בשבט – ראש השנה לאילן, כדברי בית שמאי" (משנה רה"ש א, א); וכמו בארמית מתקיים גם בלשון חכמים הבידול הסמנטי בין "אילן" ל"עץ". כך מצאנו בלשון זו את "עץ" בדרך כלל בהוראת wood, למשל: "תבלין נדוכין במדוך של עץ" (משנה ביצה א, ז). לעיתים מוצאים אמנם חוסר עקביות אצל חז"ל, כש"עץ" משמש במקום "אילן", כך למשל: "גוי שהרכיב עץמאכל על גבי עץ סרק" (תוספתא ערלה א, ה), כנגד השימוש הרגיל: "איזהו אילן סרק? כל שאינו עושה פירות" (משנה כלאים ו, ה). "עץ" בהוראת tree נשתמרה גם במטבע הברכה "בורא פרי העץ" שטבעו חז"ל על-פי לשון המקרא, וניכר ההבדל בין "אילן" שבשיח החז"לי לבין "עץ" שבנוסח הברכה במובאה שלהלן: "על פירות האילן (לשון חכמים) אומר: בורא פרי העץ (לשון מקרא)" (משנה ברכות ו, א).
האבחנה בין "עץ" ו"אילן" מתקיימת גם בתרגומים הארמיים למקרא. כך מבחינים אונקלוס והמכונה "יונתן" בתרגומיהם בין: "ועץ עושה פרי" (בר' א, יב) – "ואילן עביד פירין/פירי", לבין: "והיה דם בכל ארץ מצרים ובעצים ובאבנים" (שמ' ז, יט) – ויהי/ויהון דמא בכל ארעא דמצרים ובמני/ובמאני אעא ובמני/ובמאני אבנא".
נמצא שהתרגומים הארמיים עשויים לתרום לפרשנות המקרא באותן היקרויות של "עץ" שאינן חד-משמעיות. כך למשל:
"וְהִשָּׁעֲנוּ תַּחַת הָעֵץ" (בר' יח, ד): אונקלוס והמכונה "יונתן" – "... תחות אילנא".
רש"י, בעקבות אונקלוס: "תחת העץ - תחת האילן". רש"י רצה למנוע הבנה של 'תחת קורת עץ שהושמה להצל'. המתרגמים הארמיים ורש"י מציעים אפוא את הפירוש: 'והישענו [על גזע העץ (= האילן)] תחת [ענפי] העץ (= האילן)'.
מעניינת ביותר הדוגמה הבאה, שבה נחלקו המתרגמים: "וַיּוֹרֵהוּ ה' עֵץ וַיַּשְׁלֵךְ אֶל הַמַּיִם וַיִּמְתְּקוּ הַמָּיִם" (שמ' טו, כה). כאן הבינו אונקלוס והמכונה "יונתן" את "עץ" בדרכים שונות:
אונקלוס – "ואלפיה ה' אעא ורמא למיא ובסימו מיא". לדידו של אונקלוס אין מדובר כאן בעץ שתול אלא בפיסת עץ, מקל, קרש.
לעומתו, המכונה "יונתן" תרגם: "ואחוי ליה ה' אילן מריר", תרגום המצביע על עץ שתול.
חז"ל והמפרשים מניחים שהיה זה "עץ" במובן tree והם מתווכחים רק בזיהוי זן העץ (ערבה, זית ועוד. ראו מכילתא דרבי ישמעאל, בשלח, מס' ד"ויסע", א). המכונה "יונתן", שתרגם "אילן מריר", אימץ את דרשת חז"ל ותרגם את "עץ" – "אילן", על פי מצב העץ בזמן שה' הורה עליו למשה, כשהיה עדיין אילן. הוא התמקד אפוא בחלק הפסוק האומר "ויורהו ה' עץ"; ואילו אונקלוס, שתרגם "אעא", התמקד בהמשך הפסוק, האומר "וישלך [את העץ] אל המים", לכן דן את העץ לפי מצבו כשהושלך למים לאחר שנכרת, והריהו wood ולא tree. הרי כאן דוגמה טובה לפרשנות התרגומים, המשתקפת בבחירת עץ=אע / אילן בתרגומיהם.
צילום תהליך כריתת העץ: אבי מזור
....תודה רבה לך, פרופסור קוגוט על דבריך מאירי העיניים ומשמחי הלבב, ושתתגשם בך הברכה: עוֹד יְנוּבוּן בְּשֵׂיבָה דְּשֵׁנִים וְרַעֲנַנִּים יִהְיוּ (תהלים צב, טו)!
אוריאל פרנק
האם ה' מְצַוֶּה את הנביא לקחת שני עצים: על עץ אחד לכתוב יהודה, ועל עץ שני לכתוב יוסף, ולהרכיב את עֵץ יְהוּדָה על עֵץ יוֹסֵף, וכך יהיו שני העצים לְעֵץ אֶחָד - ממש?
תיוב"ע בוודאי לא פירש כן. היש מי שפירש כן?
ראו בדומה לכך ברד"ק:
ואדוני אבי ז"ל פירש אמר לו שיקרב שני העצים ויתחברו יחד ויעשו עץ אחד במעשה נס.
ויונתן תרגם כל עץ שבפרשה זו עד דבר אליהם – לוחא. וכן והיו העצים (יחזקאל ל"ז:כ') תרגם לוחיא ושבפסוק דבר תרגם את עץ יוסף אשר ביד אפרים (יחזקאל ל"ז:י"ט) ית שבטא דיוסף דהוא שבטא דאפרים את עץ יהודה ית שבטא דיהודה ועשיתם לעץ אחד לעמא חדא.
