נר - זכר או נקבה

1 view
Skip to first unread message

אוריאל פרנק

unread,
May 12, 2022, 5:44:44 AMMay 12
to

1. מלאכת שלמה על תמיד ו – ויקיטקסט (wikisource.org)

מי שזכה בדישון המנורה, נכנס ומצא שתי נרות מזרחיים דולקין, מדשן את המזרחי, ומניח את המערבי דולקשממנו היה מדליק את המנורה בין הערבים.

[הגה"ה וראה ראיתי שבזו המשנה נזכר נרות בכולה מתניתין בלשון זכר שני נרות מזרחיים דולקים מדשן את המזרחי ומניח את המערבי דולק שממנו היה מדליק את המנורה בין הערביים מצאו שכבה מדשנו ומדליקו וכו' ואפשר שגם לעיל במתני' דבספ"ג גרסינן שני נרות מזרחיים דולקים שני בלשון זכר כמו כאן אכן במתניתין ד' דבפ"ד דמסכת יום טוב גרסינן בגמרא וגם בפי כל המפרשים לשתי נרות בלשון נקבה וגם בסדר המערכה דאביי גרסינן חמש שתי בלשון נקבה וגם במפרשים שהבאתי על מסכת תמיד דומה שלא נשמר בלשונם בין זכר לנקבה וכן בברייתא זהו נר מערבי שנותן בה שמן כמדת חברותיה והיתה דולקת עד הערב והיה מדליק ממנה שאר הנרות וכו' ואעתיקנה בסמוך הרי שאע"פ שהוא נר בלשון יחיד נקטיה בלשון זכר ובלשון נקבה וכדקיימא לן בשם הראב"ע ז"ל דכל דבר שאין בו רוח חיים זכרהו ונקבהו. ומ"מ מאי דאשכחן בלשון מקרא בלשון זכר גרסינן ליה נמי בלשון זכר במשנה וכדאיתיה במתניתין דבסוף הקומץ רבא שבעה נרותיה מעכבין זה את זה הואיל ואשכחן נמי במקרא פ' תרומה ועשית את נרותיה שבעה ובהפטרת רני ושמחי ושבעה נרותיה עליה שבעה ושבעה מוצקות ופירוש שם רש"י ז"ל שהם צנורות קטנים שהשמן זב מן הגולה דרך אותן מוצקות לכל נר ונר ע"כ הרי אע"ג דנר בלשון יחיד הוי משמעותיה לשון זכר בלשון מקרא לכל הפחות הקבוץ הוא לשון נקבה וכמו שכתב רד"ק ז"ל בשרש נור פירוש דבריו שהמלה עצמה בלשון יחיד משמעותה לשון זכר ובלשון רבים משמעותה לשון נקבה אע"ג דכתיב גבה שבעה ולא כתיב שבע. ומלת מוצקות דהיינו צנורות קטנים כדפירש רש"י הוי דומה לה דמוצק בלשון יחיד הוי לשון זכר ובלשון רבים מוצקות לשון נקבה מדלא כתיב מוצקים וגבי רבוי נר נרים כדאשכחן גבי כיור דרבים בלשון נקבה כיורות עשרה בס' מלכים ובספר דברי הימים כיורים ודומה לו רבים]. 

2. ראו מאמרו של הר"ח ארנטרוי המובא כאן: 

- ובסוף מובאת סברא יפה לאנדרוגינוסיות של נר...


נר לשון זכר או נקבה   -  מס' שאלה 4940:
למה אומרים "והטבת שתי נרות" למה בלשון נקבה הרי נר הוא לשון זכר שנאמר "ושבעה נרותיה עליה"?
הרב שלמה יהונתן מאזוז: 
כבר הרגישו בקושיא זו בפירוש הנדפס בסידור של הישיבה "איש מצליח" וציינו שם לתוספות (קידושין דף ב' עמוד ב' ד"ה קשו) שכתבו שבלשון חכמים נר משמש הן בלשון זכר והן בלשון נקבה. ע"ש. ואף על פי שבמקרא לא מצינו נר בלשון נקבה כבר אמרו חז"ל (חולין דף קלז ע"א) לשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד.

4. מעט תוספת כאן:

5. ראו לשון הראבי"ה כאן:





---------- Forwarded message ---------
מאת: סולמות <off...@sulamot.org>
‪Date: יום ה׳, 12 במאי 2022 ב-9:01‬
‪Subject: כמה נרות מדליקים 

WhatsApp_Ima...

כמה נרות מדליקים?


הדלקת שני נרות


מעיקר הדין די בהדלקת נר אחד בלבד. עם זאת, מדברי כמה ראשונים עולה שנהגו להדליק שני נרות. הראבי"ה (סימן קצ"ט) מציע שני טעמים למנהג זה:

ונראה לי דנהגו בשתי נרות, שאחת היא לאכול לאורה, ואין היכר כי אם בשתים... ותו (=ועוד) יש לומר, חד כנגד זכור וחד כנגד שמור...

לפי הטעם הראשון, כיוון שבכל במקרה צריך להדליק נר אחד כדי שניתן יהיה לאכול לאורו, יש להדליק נר נוסף כדי שיהיה ניכר שהאדם הדליק נר במיוחד לשבת. לפי דבריו ניתן לומר ששני הנרות מקבילים לשני הטעמים של מצוַות ההדלקה: עונג שבת וכבוד שבת. הנר הראשון, שאוכלים לאורו, מכוון כנגד מצוַות העונג, ואילו הנר השני, המודלק במיוחד לכבוד שבת בנוסף לתאורה הנדרשת לאכילה, מכוון כנגד מצוַות הכבוד.

לפי הטעם השני, נר אחד הוא כנגד 'זכור' והשני כנגד 'שמור'. מקור הדבר בדבריה הידועים של הגמרא (שבת לג:) בעניין רבי שמעון בר יוחאי שיצא עם בנו מהמערה, וסמוך לכניסת השבת ראו זקן אחד שאחז שני ענפי הדס ורץ בין השמשות. שאלו אותו רבי שמעון ובנו מדוע הוא אוחז שני ענפים לכבוד שבת (ולא רק אחד), והזקן השיב: "אחד כנגד זכור, ואחד כנגד שמור". מכאן למד רשב"י: "ראה כמה חביבות מצוות על ישראל!".

ניתן להסביר שאנו מכריזים בכך שהשבת מורכבת משני יסודות: נר אחד מבטא את מצוות העשה של השבת ('זכור'), נר שני מבטא את איסורי השבת ('שמור'), ושניהם יחד מרכיבים את השבת .

 

כל ענייני השבת כפולים
 

טעם שלישי למנהג מבוסס על האמור במדרש תהילים (צ"ב, א):

כל עיסקא דשבת כפול: לחם משנה – 'שני העומר לאחד' (שמות ט"ז, כב); קרבנה כפול, שנאמר 'וביום השבת שני כבשים' (במדבר כ"ח, ט); עונשה כפול, שנאמר 'מחלליה מות יומת' (שמות ל"א, יד); שכרה כפול, שנאמר 'וקראת לשבת עונג לקדוש ה' מכובד' (ישעיהו נ"ח, יג); אזהרותיה כפולות – זכור ושמור; מזמור כפול – 'מזמור שיר ליום השבת' (תהילים צ"ב, א).

הכלבו (סימן כ"ד) כתב בשם רבי אשר מלוניל שגם המנהג להדליק שני נרות יסודו בדברי המדרש, שכל ענייניה של השבת הם כפולים. כדי להדגיש את ייחודה של השבת אנו עושים בה כל דבר בכמות כפולה ביחס לימות החול.

מהי המשמעות של כפילות זו? מסתבר שהכפילות מצביעה על הברכה המיוחדת של השבת, על השפע המיוחד שיש בה ועל הנשמה היתרה שניתנה בה. מעבר לכך, המהר"ל (גור אריה, דברים ה', סוף אות ג) ביאר שהדבר רומז לכך שהשבת היא כפולה – בעולם הזה ובעולם הבא:

וכל זה רמז כי השבת כפול: בעולם הזה ובעולם הבא, ולפיכך כל ענין שבת כפול, מפני זה באו אזהרות שלו כפול.

מהי משמעות הדברים? השבת אמורה לנתק אותנו מן המציאות החומרית ומן העולם הזה, כדי שנוכל להתחבר לעולם גבוה, רוחני ומיוחד. אולם השבת היא רק "מעין עולם הבא", ולא העולם הבא בעצמו. בעולם הבא ישנו ניתוק מוחלט מענייני העולם הזה: אין בו אכילה, אין בו שתייה ואין בו גשמיות כלל. לעומתו, השבת מכילה את העולם הזה והעולם הבא כאחד. יסודה של השבת בניתוק מן העולם הזה, בשביתה ממלאכה, אולם ניתוק זה מביא לידי כך שגם הצד הגשמי של שבת הופך לקדוש. האוכל ושאר העינוגים הגשמיים הופכים ל'עונג שבת' ומכילים את קדושת השבת. הניתוק מן העולם הזה מביא לחיבור שלו עם העולם הבא. כפילותה של השבת רומזת אפוא לכך שהשבת מחברת בין שני העולמות ומגיעה למקום גבוה במיוחד, יותר מן העולם הזה ויותר מן העולם הבא. השבת מביאה גם את העולם הזה למקום גבוה יותר ונעלה יותר.

 

הוספת נרות
 

המנהג להדליק שני נרות הובא להלכה בשולחן ערוך (רס"ג, א):

יהא זהיר לעשות נר יפה. ויש מכוונים לעשות ב' פתילות, אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור.

הרמ"א (דרכי משה ס"ק א) כותב שייתכן שאין להדליק יותר משני נרות, משום שכל תוספת של נרות פוגעת ברעיון של "אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור" (וכך כותב הראבי"ה שהבאנו לעיל). אולם הוא מסיים שבכל זאת נוהגים להרבות בנרות, כנראה מפני שהכוונה היא רק שלא לפחות משני נרות, אך בעיה להוסיף. ואכן, להלכה מביא הרמ"א (שולחן ערוך שם) שנוהגים להדליק שלושה או ארבעה נרות, והמשנה ברורה (ס"ק ו) מביא שיש הנוהגים להדליק שבעה נרות כנגד שבעת ימי השבוע, ויש הנוהגים להדליק עשרה נרות כנגד עשרת הדיברות.

רבים נוהגים להדליק נרות כמספר בני הבית. יש שהביאו סמך למנהג זה מדברי הגמרא (שבת כג:), האומרת שזהירות בהדלקת הנר היא סגולה לבנים תלמידי חכמים – "לכך בכל פעם שיולד להם בן או בת מרבה בנרות, שעל ידי זה יזכו לְבָנִין וחתנין תלמידי חכמים" (לקוטי מהרי"ח, ח"ב, יג:).

מנהג זה מתאים גם לטעם של 'שלום בית'. הדלקת נרות כמספר בני הבית מסמלת את העובדה שהדלקת הנרות מחברת ומאחדת את בני המשפחה, וכך ניתן יחדיו להביא להשראת שכינה בבית בשבת.

יש נוהגים להדליק כמספר בני הבית כאשר הם נמצאים בביתם, אבל להדליק רק שני נרות כאשר הם מתארחים בבתים אחרים (יסודי ישורון, ח"ג, מערכת נר שבת, עמ' קלה).

 

סיכום
 

מצד הדין די בהדלקת נר אחד, אולם נהגו להדליק שני נרות מכמה סיבות:

א. אחד לעונג שבת ואחד לכבוד שבת.

ב. אחד כנגד 'זכור' ואחד כנגד 'שמור'.

ג. כל ענייניה של השבת כפולים (כמו המן).

יש שנהגו להדליק יותר נרות, ויש שנהגו להדליק נרות כנגד בני הבית, וייתכן שיש בכך סמל לאחדות המשפחה לקראת קבלת השבת.
WhatsApp_Ima...
סולמות | תד 230 אלון שבות | גוש עציון | ישראל | 90433 | ישראל | 025474542
נשלח באמצעות תוכנת ActiveTrail


--


Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages