מאלדד נקר - לפרשת יתרו: 'גיד' 'נגיד' ו'הגדה'
אוריאל פרנק
- בעניין הגדה, ראו לקמן מה שכתבתי בעבר,
- ובקובץ המצ"ב מהרב נקר, מתוך 'נוקב מרגליות' בענין 'גיד' 'נגיד' ו'הגדה' (אגדה)..
שבת שלום,אוריאל פרנק--------------------------------השֵם "הַגָּדָה" מופיע לראשונה בלשון חכמים /חז"ל. שורש שֵם זה הוא נג"ד[27], ובתנ"ך מצויים פעלים רבים משורש זה בבניין הפעיל (בראשית ג/יא: "מִי הִגִּיד לְךָ כִּי עֵירֹם אָתָּה?"; שמות יג/ח: "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ"; ויקרא ה/א: "אִם לוֹא יַגִּיד וְנָשָׂא עֲוֹנוֹ"; ירמיה ד/ה: "הַגִּידוּ בִיהוּדָה וּבִירוּשָׁלַם הַשְׁמִיעוּ וְאִמְרוּ וגו' "; תהלים קמז/יט: "מַגִּיד דְּבָרָו לְיַעֲקב"), ובבניין הופעל (דברים יז/ד: וְהֻגַּד לְךָ וְשָׁמָעְתָּ"). בפועל "הנְגיד" ובשם "הנְגדה", נפלה האות נ' של השורש, ותמורתה מוכפלת ומודגשת האות גּ' שאחריה בדגש חזק, הנקרא מטעם זה "דגש משלים" (משלים את הנ' של השורש): "הִגִּיד", "הַגָּדָה". כך היא דרכם של שורשים המתחילים בנו"ן: כשהנו"ן /כשהיא צריכה להִנָּקד בשוא נח - היא עלולה לִנְפֹּל/לִפֹּל[28] ובמקומה תודגש ותוכפל האות שאחריה. כך הוא, למשל, בפעלים ובשמות הגזורים מן השורש הנפוץ נת"ר: הַתֵּר אֲגֻדּוֹת מוֹטָה (ישעיה נח/ו), מַתִּיר אֲסוּרִים (תהלים קמו/ז), מֻתָּר, הֻתַּר, הִתִּיר (שביעית פ"ו מ"ד), הֶתֵּר נְדָרִים (חגיגה פ"א מ"ח) והַתָּרָה. כיוצא בו: וְהִצַּלְתִּי אֶתְכֶם (שמות ו/ו), רֶוַח וְהַצָּלָה יַעֲמוֹד לַיְּהוּדִים (אסתר ד/יד) - משורש נצ"ל; הַשָּׁלָה, משורש נש"ל[29] והַסָּעָה משורש נס"ע[30].ביסודו של דבר, אין שום הבדל במשמעות של "הגדה" ו"אגדה". לפעמים, ישנם חילופי נוסח בין כתבי היד של התלמוד, ולפעמים, שתי הצורות מופיעות באותו הקשר[31] לסירוגין. "הגדה" היא הצורה האופיינית לעברית המקראית ("הפעלה" מבנין "הפעיל", כמו: התחלה, הזכרה, הזהרה, התראה), ואילו הצורה "אגדה" (כמו "אַגַּדְתָּא" הארמית) היא על דרך הארמית ("אפעלה" מבנין "אַפְעֵל" הארמי, המקביל ל"הפעיל", כמו: אתחלתא דגאולה[32], אזכרה, אזהרה, אתראה). כרגיל במקרים של מלים נרדפות[33], נוצר לפעמים בשלב מאוחר יותר בידול משמעות (כמו בזוגות: א/הבחנה, א/הזכרה, א/השכבה[34]), ולכן כיום / בעברית של ימינו / בעברית החדשה משמעות "הגדה" שונה מ"אגדה" (כפי שנראה בהמשך).
נעבור כעת לביאור מילה זו.
א. באופן בסיסי, "הגדה"/"אגדה" היא שם הפעולה של המגיד, ואין זה משנה מה הוא מגיד /מהי הגדתו. בתלמוד מופיע שם זה כמה פעמים במובן של הגדת עדות (כגון: "אם לא יגיד ונשא עונו - בראוין להגדה הכתוב מדבר"; שבועות לה/א[35])[36].
יתכן לפרש גם בסוגייתנו (ג/א[37]) שהשם "הגדה" הוא שם פעולה, הגדת השיעור: לאחר שתלמידי ר' יהושע[38] סרבו בתחילה[39] להשיב לשאלתו "מה חידוש היה בבית המדרש היום?", שאל שנית "ובמה היתה הגדה היום?[40]" והשיבו "בפרשת הקהֵל". ניתן לפרש ששתי השאלות זהות בתוכנן[41], ו"הגדה" היא כל מה שהרב הִגיד ולִמֵד בשיעורו. את שאלתו ניתן לנסֵחַ בלשוננו כך: "מה היה נושא השיעור?"[42], והתשובה: "השיעור עסק בפרשת הקהל"[43]. ברם, יתכן לפרש אחרת "הגדה" זו, כדלהלן.
ב. המשמעות הרווחת של "אגדה" היא בתור שם עצם, המציין חלק מחלקי התורה. בספר מבוא התלמוד (נדפס לאחר בבלי ברכות, עמ' 90 ש"ס וילנא) המיוחס לר' שמואל הנגיד[44] הוגדרה מילה זו על דרך השלילה בלשון זו: "כל פירוש שבא בתלמוד על ענין שאינו של מצוה - הוא הגדה[45]. ואין לך ללמוד ממנה אלא מה שיעלה על הדעת. ויש לך לדעת, שכל מה שקיימו חז"ל הלכה בענין מצוה שהיא מפי מרע"ה שקבל מפי הגבורה, אין לך להוסיף עליו ולא לגרוע ממנו; אבל מה שפירשו בפסוקים כל אחד כפי מה שנזדמן לו ומה שראה בדעתו ולפי מה שיעלה על הדעת מן הפירושים האלו לומדים אותם, והשאר - אין סומכין עליהם". א"כ, ב"אגדה" כלולים כל דברי חז"ל שאינם עוסקים ב"הלכה"[46], בדינים ובמצוות מעשׂיות. כפי הגדרה זו משמע מלשון הברייתא במו"ק (כג/א) שבה /עסקה פינתנו הקודמת / עסקנו בגיליון הקודם (בפרט בפירושים השונים של "שמועה"): "אין אומרים שמועה ואגדה בבית האבל"[47].
במקביל לצמד המלים העִברי "שמועה" ו"אגדה", נפוץ הצמד /צמד המלים הארמי: "שְׁמַעְתָּא" ו"אַגַּדְתָּא" (כגון: בבא קמא ס/ב[48]: "יתיב רב אמי ורב אסי קמיה דר' יצחק נפחא, מר א"ל לימא מר שמעתתא, ומר א"ל לימא מר אגדתא, פתח למימר אגדתא ולא שביק מר, פתח למימר שמעתתא ולא שביק מר"[49]) שמשמעותו זהה.
יתכן שבשאלתו "במה היתה הגדה היום?" רצה ר' יהושע לדעת איזה חידוש היה בבית המדרש בנושאים "אגדיים"[50].
ג. בתור שם עצם, "הגדה"/"אגדה" מציין גם את מה שאומר המַגִּיד בליל הסדר, לקיום מצות "וְהִגַּדְתָּ לְבִנְךָ" (שמות יג/ח). שם זה מוזכר בפרק "ערבי פסחים" (קטו/ב[51]): "אין עוקרין את השלחן אלא לפני מי שאומר הגדה רב הונא אומר כולהו נמי לפני מי שאומר הגדה" או "אגדתא", וכפי שנקרא היום "הגדה של פסח", ובפי יהודי תימן: "אגדתא דפסחא".
כאמור, כיום נוצר בידול משמעות: במקום א' הנ"ל מְשַמשים שמות פעולה אחרים, כגון: "אמירה", "דיבור" ו"הרצאה". את "הגדה" - מייחדים לפסח (ג' הנ"ל), ואת "אגדה" - הן לדברי חז"ל שאינם הלכה (ב' הנ"ל), והן - להבדיל אלפי הבדלות - לציון סיפורים דמיוניים ומַעשׂיות בדויות ("אגדות עַם"). בצד שני אלה, חודשה הצורה "המקורית": "הַנְגָדָה"[52] - עם נ' שורשית - לציין עימות: הצגת שני דברים זה כנגד זה להשוואה או להבלטת השוני ביניהם[53].אני שולח דפים מתוך 'נוקב מרגליות' בענין 'גיד' 'נגיד' ו'הגדה' (אגדה).כל טובשבת שלום!