דקדוקי קריאה - איכה [מומלץ להעביר למי שיקרא את איכה]
אוריאל פרנק
הנה כל המקרים של קרי וכתיב באיכה:
[Wayback Machine (archive.org)]
הנה הדרכה לקורא במגילת איכה [הרב אליהו לוין]
|
א א רַבָּ֣תִי .... רַבָּ֣תִי: שתיהן מלעיל. כְּאַלְמָנָ֑ה: הכ"ף בשוא, לא בקמץ. שָׂרָ֙תִי֙: שׂי"ן שמאלית ומלעיל[6] א ב בָּ֣גְדוּ בָ֔הּ: טעם נסוג אחור לבי"ת והשוא בגימ"ל נע. הָ֥יוּ לָ֖הּ: טעם נסוג אחור לה"א א ג מֵעֹ֙נִי֙: במלעיל א ד בְּתוּלֹתֶ֥יהָ נּוּג֖וֹת: הנו"ן דגושה א ה שָׁל֔וּ: במלרע. עַ֣ל רֹב-פְּשָׁעֶ֑יהָ: תיבת עַ֣ל בלבד במונח ורק ההמשך במקף א ו וַיֵּצֵ֥א מִן בַּת- מִבַּת-צִיּ֖וֹן: לשים לב לקרי וכתיב א ז עָנְיָהּ֙: העי"ן בקמץ קטן והנו"ן בשווא נח. מַחֲמֻדֶ֔יהָ: המ"ם בשורק. מִ֣ימֵי קֶ֑דֶם: טעם נסוג אחור למ"ם הראשונה. שָׂחֲק֖וּ: שׂי"ן שמאלית. עַ֥ל מִשְׁבַּתֶּֽהָ׃ תיבת עַ֥ל במרכא ולא במקף א ח וַתָּ֥שָׁב: השי"ן בקמץ קטן א ט אֶת-עָנְיִ֔י: העי"ן בקמץ קטן והנו"ן בשווא נח, היו"ד אחריה בחירק מלא א י פָּ֣רַשׂ: הטעם נסוג לפ"א, שׂי"ן שמאלית. כָּל-מַחֲמַדֶּ֑יהָ: שתי הממ"ים בפתח בשונה מפסוק ז א יב כָּל-עֹ֣בְרֵי דֶרֶךְ֒: טעם נסוג אחור לעי"ן והבי"ת בשוא נע, תיבת דֶרֶךְ֒ במלעיל[7]. וּרְא֔וּ: במדויקים בטעם זקף, לא ברביע א יג שָֽׁלַח-אֵ֥שׁ: געיה בשי"ן. פָּרַ֨שׂ: הטעם לא נסוג, שׂי"ן שמאלית א יד נִשְׂקַד֩: שׂי"ן שמאלית. יִשְׂתָּ֥רְג֛וּ: שׂי"ן שמאלית והטעמה משנית בתי"ו (מרכא) א טז יֹ֣רְדָה מַּ֔יִם: טעם נסוג אחור ליו"ד והרי"ש אחריה בשווא נע א יז פֵּרְשָׂ֨ה: שׂי"ן שמאלית א יט לַֽמְאַהֲבַי֙: המ"ם בשווא נח א כ חֳמַרְמָ֔רוּ: החי"ת בחטף קמץ, המ"ם השנייה בקמץ בניגוד לפרק ב יא. נֶהְפַּ֤ךְ: הה"א בשווא נח (נשמעת כעין ה"א במפיק) והפ"א אחריה בדגש קל א כא נֶאֱנָחָ֣ה: הטעם בחי"ת מלרע. אָ֗נִי: במלעיל. וְיִהְי֥וּ: וא"ו החיבור בשווא נע
ב ג בָּחֳרִי-אַ֗ף: הבי"ת בקמץ רחב והחי"ת בחטף קמץ. אָכְלָ֖ה: האל"ף בקמץ גדול והכ"ף בשווא נע ב ד וַיַּהֲרֹ֔ג: בטעם זקף קטן ב ה וַיֶּ֙רֶב֙: היו"ד בסגול, הקורא בחירק משנה משמעות ב ו שֻׂכּ֔וֹ: שׂי"ן שמאלית ב ח נָ֣טָה קָ֔ו: טעם נסוג אחור לנו"ן. וַיַּֽאֲבֶל-חֵ֥ל: העמדה קלה ביו"ד מפני הגעיה ובכך למנוע הבלעת האל"ף החטופה שלאחריה ב י יִדְּמוּ֙: דגש חזק בדל"ת ובשוא נע, לשון דממה[8] ב יא כָּל֨וּ: במלרע. חֳמַרְמְר֣וּ: במלרע, החי"ת בחטף קמץ והמ"ם השנייה בשווא נע בשונה מקודמה בקמץ (פרק א כ) ב יב כֶּֽחָלָל֙: העמדה קלה בכ"ף להדגשת הסגול המורה על מיודע ב יג מִ֥י יִרְפָּא-לָֽךְ׃ יש להיזהר מהדבקת התיבות מפני צליל היו"ד המשותף לשתיהן ב יד חָ֤זוּ לָךְ֙: טעם נסוג אחור לחי"ת. וַיֶּ֣חֱזוּ לָ֔ךְ: טעם נסוג אחור ליו"ד ב טו כָּל-עֹ֣בְרֵי דֶ֔רֶךְ: טעם נסוג אחור לעי"ן. כְּלִ֣ילַת יֹ֔פִי: טעם נסוג אחור ללמ"ד ב טז וַיַּֽחַרְקוּ-שֵׁ֔ן: געיה ביו"ד. בִּלָּ֑עְנוּ: הלמ"ד קמוצה מפני האתנח שהאריך את התנועה, עם זאת העי"ן בשווא נח ב יז זָמָ֗ם: קמץ במ"ם הראשונה. מִֽימֵי-קֶ֔דֶם: געיה במ"ם הראשונה ב כ עֹלְלֵ֣י: הלמ"ד הראשונה בשווא נע ולא בחטף פתח כפי שמופיע בחלק מהדפוסים ב כא בֶחָ֑רֶב: העמדה קלה בבי"ת להדגשת הסגול המורה על מיודע
פרק ג יש להעיר, שהניגון המקובל ב'אני הגבר' אצל האשכנזים שהוא מעין שיר - גורם לבעלי הקריאה להפוך הרבה מילים למלעיל במקום מלרע ובכך, לעיתים, כדי לשנות משמעות. כאן הפסוקים קצרים, הם אינם מחולקים באתנח אלא בזקף או טפחא. חוץ מפסוק נו קוֹלִ֖י שָׁמָ֑עְתָּ ג א עֳנִ֔י: העי"ן חטופה ובמלרע ג ב וַיֹּלַ֖ךְ: הלמ"ד בפתח ומוטעמת ג ז נְחָשְׁתִּֽי׃ החי"ת בקמץ קטן ג ח שָׂתַ֖ם: שׂי"ן שמאלית ג יא וַֽיְפַשְּׁחֵ֖נִי: השי"ן בשוא נע בגלל הדגש ג יג בְּכִלְיֹתָ֔י: הלמ"ד בשווא נח והיו"ד אחריה בחולם; אַשְׁפָּתֽוֹ: פ"א בקמץ ותי"ו רפה בניגוד לד ה אַשְׁפַּתּֽוֹת: ג יד הָיִ֤יתִי שְּׂחֹק֙: שׂי"ן שמאלית בדגש חזק מדין אתי מרחיק, מקרה חריג[9] ג טו הִשְׂבִּיעַ֥נִי: שׂי"ן שמאלית ג טז בֶּֽחָצָץ֙: העמדה קלה בבי"ת להדגשת הסגול המורה על מיודע ג יט זְכָר-עָנְיִ֥י: גם הכ"ף וגם העי"ן בקמץ קטן, הנון בשווא נח והיו"ד אחריה בחירק מלא ג כב לֹא-כָל֖וּ: במלרע ג כט בֶּֽעָפָר֙: העמדה קלה בבי"ת להדגשת הסגול המורה על מיודע ג ל יִשְׂבַּ֥ע: שׂי"ן שמאלית ג לד אֲסִ֥ירֵי אָֽרֶץ׃ טעם נסוג אחור לסמ"ך ג לז וַתֶּ֔הִי: במלעיל ג מ נַחְפְּשָׂ֤ה: שׂי"ן שמאלית ג מד בֶֽעָנָן֙: העמדה קלה בבי"ת להדגשת הסגול המורה על מיודע ג מז הָ֥יָה לָ֖נוּ: טעם נסוג אחור לה"א הראשונה. הַשֵּׁ֥את: שי"ן ימנית! ג מט הֲפֻגֽוֹת׃ הה"א בחטף פתח ולכן הפ"א אחריה רפה ג נ וְיֵ֔רֶא: במלעיל ג נו אַל-תַּעְלֵ֧ם: העי"ן בשווא נח. אָזְנְךָ֛: במלרע והנו"ן בשוא ג נז אֶקְרָאֶ֔ךָּ: כ"ף סופית דגושה ג נט שָׁפְטָ֖ה: השי"ן בקמץ קטן והפ"א אחריה בשווא נח
ד א יִשְׁנֶ֖א: שי"ן ימנית ד ב הַמְסֻלָּאִ֖ים המ"ם בשוא נח. לְנִבְלֵי-חֶ֔רֶשׂ: שׂי"ן שמאלית ד ג חָ֣לְצוּ שַׁ֔ד: טעם נסוג אחור לחי"ת והלמ"ד בשווא נע ד ד שָׁ֣אֲלוּ לֶ֔חֶם: טעם נסוג אחור לשי"ן ד ה נָשַׁ֖מּוּ: דגש חזק במ"ם, לשון שממה ד ו וְלֹא-חָ֥לוּ בָ֖הּ: הטעם בחי"ת ד ז זַכּ֤וּ ..... צַח֖וּ: שתי המילים מלרע. אָ֤דְמוּ עֶ֙צֶם֙: הטעם נסוג לאל"ף ד ט חַלְלֵי-חֶ֔רֶב מֵחַלְלֵ֖י רָעָ֑ב: בתיבות חַלְלֵי- / מֵחַלְלֵ֖י למ"ד ראשונה בשווא נח על אף הקושי. שֶׁ֣הֵ֤ם: הטעמה משנית בשי"ן. שָׂדָֽי׃ שׂי"ן שמאלית ד י רַחֲמָ֣נִיּ֔וֹת: העמדה קלה במ"ם, הנו"ן בחירק חסר והיו"ד בדגש חזק ובחולם ד יד נָע֤וּ: הטעם בעי"ן מלרע ד טו קָ֣רְאוּ לָ֗מוֹ: טעם נסוג אחור לקו"ף והרי"ש בשוא נע. נָצ֖וּ מלרע. גַּם-נָ֑עוּ: מלעיל ד יח צָד֣וּ: מלרע ד יט אָ֥רְבוּ לָֽנוּ׃ טעם נסוג אחור לאל"ף, והרי"ש בשוא נע ד כא תַּעֲבָר-כּ֔וֹס: הבי"ת בקמץ קטן. וְתִתְעָרִֽי׃ מלרע
בפרק ה יש לשים לב לרבוי "כתיב-קרי" ה א מֶֽה-הָ֣יָה לָ֔נוּ: הטעם נסוג לה"א ה ג כְּאַלְמָנֽוֹת׃ הכ"ף בשוא לא בקמץ ה ה הוּנַֽח-לָֽנוּ׃ הנו"ן רפויה, שתי המילים מוקפות אבל הגעיא (מתג) דווקא בנו"ן ולא בה"א[10] ה ו נָתַ֣נּוּ: התי"ו בפתח ומוטעמת ה ח מָ֣שְׁלוּ בָ֔נוּ: טעם נסוג אחור למ"ם, והשי"ן בשוא נע ה יב נֶהְדָּֽרוּ׃ הה"א בשווא נח ודגש קל בדל"ת ה טו נֶהְפַּ֥ךְ: הה"א בשווא נח ודגש קל בפ"א ה כא הֲשִׁיבֵ֨נוּ... פסוק זה, נאמר בקול ע"י הציבור לפני הקורא (יש עדות שנוהגות כן פעמיים)
|