5: למ"ד דגושה ורפויה

[אוריאל פרנק‎]

1. אשמח להכיר הקלטות שקוראים מלעיל; בכל ההקלטות כאן - לא מטעימים מלעיל.

2. הרהורי אפ"ר: 

ניחא במקרים שכתוב "וַיֹּאמְרוּ לוֹ" בטעם בעל נגינה קצרה, כמו מרכא, מהפך [כגון: בראשית יט ה; כו ל"ב; ל״ז:ח׳; מ"ז:י"ח] - פשיטא שקוראים מלעיל לגמרי. אבל כשיש טעם בעל נגינה ארוכה, כמו דרגא [מלכים א א':ב': וַיֹּ֧אמְרוּ ל֣וֹ עֲבָדָ֗יו] או כאן באסתר שיש תלישא - צ"ע, כמה לנגן ביו"ד, וכמה ברי"ש.

---------- Forwarded message ---------
מאת: Eliyahu Levin <eliy...@gmail.com>
‪Date: יום ה׳, 1 במרץ 2018 ב-1:39‬
‪Subject: Re: 4: למ"ד דגושה ורפויה ‬

גם אם ייבין צדק בדבריו, 

מכל מקום אין כאן שינוי המצריך החזרה, 

המלה 'לו' לא נשתנתה ל'לוא' 

אליהו

בתאריך 1 במרץ 2018 בשעה 1:09, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

ו יג וַיֹּ֩אמְרוּ֩ ל֨וֹ חֲכָמָ֝יו: תיבת וַיֹּ֩אמְרוּ֩ במלעיל! המ"ם בשוא נע והלמ"ד במילה אחריה ללא דגש

יש להעיר שבתנ"ך קורן (במהדורות תשע"ה ותשע"ז) דגוש: "וַיּאֹמְרוּ לּו". 

ראו דיון בתורת הקורא המצ"ב, עמ' 19.

וצ"ע אם להחזיר קורא על כך, לאור הלכת "אין מדקדקין". האם נחשב שינוי משמעות? 

ואגב, הערב הוספתי הערה על הקובץ (ו,ו) המצ"ב . 

בתאריך 29 באוקטובר 2013 בשעה 17:48, מאת יעקב עציון <yet...@gmail.com>:

כה דברי ישראל ייבין בספרו המסורה למקרא, עמ' 246:

בצירוף "ויאמרו לא" בא דגש, כנראה להפריד בין התיבות, בניגוד לצירוף "ויאמרו לו".

בארבעה מקומות שבהם בא הצירוף "לא לו" ל בתיבת לא דגושה. הדגש משמש כנראה להבחנה בין לא ובין לו. בצירוף "לו לא" אין ל דגושה.

לגבי "ילדה לו" - נראה שהמקף גורם. ראה בספרו שם עמ' 244 שורה 6.

 

---------- הודעה שהועברה ----------
מאת: "משה ארנד" <moshe_...@walla.com>
Date: 2013 10 29 16:44
נושא: Re: [רוחב לשון] למ"ד דגושה ורפויה
אל: "אוריאל פרנק" <frank...@gmail.com>

1) לפעמים יבא דגש במלה לא כשהיא באל"ף כדי להבדילה מלו בו"ו, מצוי במיוחד כשכתוב רצף לא לו כמו דוגמה 7 וכן שחת לו לא ששם אפילו אחרי טעם מפסיק יש דגש וכן כשכתוב ויאמרו לא (יש כמה פעמים בתנ"ך באסתר בשופטים ועוד). זה מסביר את דוגמות: 1-3,7.

2) דוגמות 5,6 זה אתי מרחיק רגיל.

3) דוגמה 4 אין דגש כי זה אחרי טעם מפסיק.

---

---

משה ארנד

שולח: אוריאל פרנק
נושא: [רוחב לשון] למ"ד דגושה ורפויה

מה ההסבר לקיומו ולהעדרו של הדגש (החזק) באות למ"ד ("דחיק"?) בשבעה מקרים אלה:

1. בראשית יט ה: וַיִּקְרְאוּ אֶל-לוֹט וַיֹּאמְרוּ לוֹ, אַיֵּה הָאֲנָשִׁים אֲשֶׁר-בָּאוּ אֵלֶיךָ הַלָּיְלָה; הוֹצִיאֵם אֵלֵינוּ, וְנֵדְעָה אֹתָם. 
2. בראשית יט ב: ...וְלִינוּ וְרַחֲצוּ רַגְלֵיכֶם, וְהִשְׁכַּמְתֶּם, וַהֲלַכְתֶּם לְדַרְכְּכֶם; וַיֹּאמְרוּ לֹּא, כִּי בָרְחוֹב נָלִין. 
3. בראשית כו ל"ב: ...וַיָּבֹאוּ עַבְדֵי יִצְחָק, וַיַּגִּדוּ לוֹ, עַל-אֹדוֹת הַבְּאֵר אֲשֶׁר חָפָרוּ; וַיֹּאמְרוּ לוֹ, מָצָאנוּ מָיִם. 
4. בראשית טז א: וְשָׂרַי אֵשֶׁת אַבְרָם, לֹא יָלְדָה לוֹ; וְלָהּ שִׁפְחָה מִצְרִית, וּשְׁמָהּ הָגָר. 
5. בראשית כא ג: וַיִּקְרָא אַבְרָהָם אֶת-שֶׁם-בְּנוֹ הַנּוֹלַד-לוֹ, אֲשֶׁר-יָלְדָה-לּוֹ שָׂרָה--יִצְחָק. 
6. בראשית כד מ"ז: ... וַתֹּאמֶר בַּת-בְּתוּאֵל בֶּן-נָחוֹר, אֲשֶׁר יָלְדָה-לּוֹ מִלְכָּה; וָאָשִׂם הַנֶּזֶם עַל-אַפָּהּ, וְהַצְּמִידִים עַל-יָדֶיהָ. 
7. בראשית לח ט: וַיֵּדַע אוֹנָן, כִּי לֹּא לוֹ יִהְיֶה הַזָּרַע