3. אפעל - אפעול
6 views
Skip to first unread message
אוריאל פרנק
Mar 17, 2025, 4:47:28 PM3/17/25
to
מתוך מאמר מו"ר פרו' משה בר-אשר, מטבע שטבעו חכמים בברכה
פרופ' מ' בר אשר:
בלשון חז"ל ניקוד בנין קל בעתיד ובציווי הוא עם תנועת O: [א]פעוֹל,
לעומת המקובל בל"מ: תנועת A: [א]פעַל.
הוא ציין את ירמיה פרק ה ז, כנקודת "מעבר": אֵי לָזאת (אסלוח) [אֶסְלַח]-לָךְ בָּנַיִךְ... הקרי משקף את הצורה העתיקה יותר, והכתיב - את המקובל בל"ח.
ההבדל בלשון התפילה בין "[ת]סלַח" ו"[ת]מחוֹל", לפי הנוסח המקורי הוא, ששורש מח"ל - מקורו בל"ח.
אפ"ר: יש להוסיף שלא בכל הזדמנות תיקנו את הציווי "מחול" לפי הדקדוק המקראי, אלא כאשר התבקש "לזווג המילות", כפי שכותב רבי יעב"ץ מעמדין, לוח ארש, ח"א, סי' קצד, מהדורת ר"ד יצחקי, עמ' עח
ריעב"ץ מבקר את רז"ה בעל ב"ת שהציגו בחולם "ודקדוקי עניות דעתו היא, שעקם את הישרה והישנה, כי בעלי ע' גרונית ברובם... פתוחים, כמו בעלי ל' גרונית. ואפילו אם היתה מגזרת החולמים, ראויה היא לבוא כאן בפתח כרעוּתהּ, לזווג המלות [שהיא דרך אהובה במקרא] כמו 'בַּלַּע.. פַּלַּג לְשׁוֹנָם' [תהלים נה, י], וכן רבים".
בַּלַּ֣ע אֲ֭דֹנָי פַּלַּ֣ג לְשׁוֹנָ֑ם כִּֽי־רָאִ֨יתִי חָמָ֖ס וְרִ֣יב בָּעִֽיר׃
שם בסימן שג (עמ' קי): "שתיבת 'בַּלַּע' משכה תיבת 'פַּלַּג' לעשותה גם היא פתוחה, עם שהיה דינהּ בצירי כמשפט הכבד (רק 'בַּלַּע' הוצרך להִפתח, מפני אות הגרון)".
האשכנזים שינו מחוֹל ל"מְחַל", בהשוותם את מחול ל"סלח":
סלח לנו מחל לנו כפר לנו
אבינו מלכנו סלח .. מחל - כמו בברכת סליחה שבתפלת שמו"ע
יה"ר מלפניך ה' או"א שתסלח.. ותמחל.. ותכפר.. על חטא...
אבל כשמופיע מח"ל לבד – גם [רוב] האשכנזים מבטאים כמו שאר העדות בחולם: מחול (כגון בתחילת הפִסקה האחרונה של ברכת קדושת היום: או"א מחֹל לעוונותינו... מחה והעבר...).
אוריאל פרנק
Mar 17, 2025, 5:17:55 PM3/17/25
to
שמות ל"ב:כ'
וַיִּקַּח אֶת הָעֵגֶל אֲשֶׁר עָשׂוּ וַיִּשְׂרֹף בָּאֵשׁ וַיִּטְחַן עַד אֲשֶׁר דָּק וַיִּזֶר עַל פְּנֵי הַמַּיִם וַיַּשְׁקְ אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל.
מאותו הטעם הנ"ל, שבסביבת אותיות גרוניות מעדיפים תנועת פתח (הגבהת תנועה בטרפז התנועות), לכן וַיִּטְחַן פתוח [וכ"ה תִּטְחַן באיוב ל"א:י'], לעומת וַיִּשְׂרֹף בחולם, ולכן גם שם האב הַשֵּׁנִי פתוח ושקול בְּמִשְׁקַל יִפְעַל, לעומת הַשְּׁלִישִׁי בְּמִשְׁקַל יִפְעוֹל.
אבל בל"ח - בחולם, כדלקמן.
ונראה שאם טעה הקורא בתורה ו"זיווג המילות" וקרא וַיִּטְחֹן (במקום וַיִּטְחַן) בדומה ל-וַיִּשְׂרֹף, אינו נחשב שינוי משמעות, ולפי רמ"א אין מחזירין אותו (או"ח קמב, א), אך יש מדקדקים ומחזירים גם על טעות שאין ממנה שינוי משמעות [ובפרט אם הקורא בתורה רוצה שיתקנוהו!].
עכ"פ, כדאי להוסיף לרשימת הדיוקים בקה"ת: וַיִּטְחַן בפתח, ולא וַיִּטְחֹן, בניגוד ל-וַיִּשְׂרֹף.
על פי כתבי היד של לשון חכמים התרחבה תפוצת אפעול, ו"בפועלי ע"ג באה עיקר הנטייה במשקל אפעול".
גבריאל בירנבאום, לשון המשנה בגניזת קהיר : הגה וצורות, האקדמיה ללשון העברית עמוד: 79
מסכת פסחים מחבר/ים: ניסן ברגגרין שם הספר: עיונים בלשון העברית שם ההוצאה: האקדמיה ללשון העברית שנת ההוצאה: 1995 עמוד: 74
מחבר/ים: משה בר-אשר שם הספר: מחקרים בלשון חכמים - כוללות, פרקי דקדוק, בירורי מילים וצורות, טקסטים ומדרשי לשון : כרך ג מקום ההוצאה: ירושלים שם ההוצאה: מוסד ביאליק שנת ההוצאה: 2018 עמוד:167
לכן מכשירה האקדמיה את שתי הצורות:
כלל ח – התנועה בע' הפועל גרונית ולפני ל' הפועל גרונית בבניין קל בעתיד ובציווי
1. אין העיצור הגרוני בע' הפועל מחייב נטייה במשקל יִפְעַל בבניין קל עתיד וציווי.
לפי זה: יִמְחַק וגם יִמְחֹק; דְּחַף וגם דְּחֹף.
2. בבניין קל בעתיד ובציווי – פועלי ל' הפועל גרונית באים במשקל יִפְעַל, כגון יִגְבַּהּ, פְּתַח, שְׁמַע, וכן יִשְׂנָא (באל"ף נחה; בע' הפועל בא קמץ במקום פתח בהברה פתוחה).
במקרא גם טְבֹחַ (בראשית מג, טז), אסלוח (ירמיהו ה, ז; לפי הכתיב).
אותיות גרוניות ה ח ע אוהבות את תנועת הפתח, הח יותר מע'
לכן כשיש בררה לבחור בין אפעול שאז ע' הפועל או ל' הפועל ינוקדו בחולם
הדקדוק מעדיף פתח.
גם ל' הפועל מעדיפה פתח לפניה מאשר חולם לפניה אשמח ולא אשמוח.
בלשון חכמים אין העדפה זו וכללית יש העדפה לאפעול.
יש עוד כלל [אינו מחייב לגמרי] פועל עומד כמו אשכב ארכב (אבל לרכוֹב, לשכַּב) מעדיף אפעל,
ופועל יוצא (ללא גרוני) מעדיף אפעול, ויש חריגים כמובן
אליהו
Reply all
Reply to author
Forward
0 new messages