2: שׁוּנָרָא

[אוריאל פרנק‎]

שלום רב, 

בזכות פרופ' ג'יימס נתן פורד נר"ו התחדשו לי הגירסה וההבנה הנכונות
בגמרא זו - ברכות נו ע"ב

הָרוֹאֶה חָתוּל בַּחֲלוֹם בְּאַתְרָא דְּקָרוּ לֵיהּ שׁוּנָרָא נַעֲשֵׂית לוֹ שִׁירָה נָאָה שִׁינָּרָא נַעֲשֶׂה לוֹ שִׁינּוּי רַע

https://daf-yomi.com/Dafyomi_Page.aspx?vt=3&massechet=283&amud=112&fs=0

לפי נוסח הדפוסים הקשר בין שׁוּנָרָא ל"שִׁירָה נָאָה" די רופף, ולכאורה הצורה בחירק "שִׁינָּרָא" עוד יותר מזכירה את "שִׁירָה"!

 

ב"חברותא" מובא: 

בערוך [שנר] גרס: "באתרא דקרו לה שינרא נעשית לו שירה נאה, - כי נשמע כ"שיר נא", ואילו "באתרא דקרו לה שונרא נעשית לו שינוי רע" - כי "שון" הוא קיצור של "משונה" ו"רא" נשמע כ"רע".

אך מכתבי היד רואים שההבדל איננו בין י' לו', אלא בשיכול העיצורים שונרא/שורנא, ואז הסימן ממש מתאים!
באתרא דקרו ליה שונרא נעשית לו שינוי רע
באתרא דקרו ליה שורנא נעשית לו שירה נאה

מילון סוקולוף:

 --------------------------

בתאריך 13 במרץ 2018 בשעה 11:44, מאת אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>:

ד"ר אליהו נתנאל                   

ואני תפלתי

ניסן תש"ס- גליון י"ב

1. דווקא[2]                             

על בעור חמץ - ביעור ולא בעור; כל חמירא - בקמץ גדול: kal (ארמית); רחצה - קמץ קטן: רוחצה[3]; בורא פרי הגפן " ספרדים: גפן, אשכנזים: גפן; בחר בנו מכל עם - במלעיל; וקדשנו - שווא נע: וקד-דשנו; די אכלו אבהתנא - להשמיע את הה"א; לשנה הבאה - לשנה (מיודעת) ולא לשנה; מה נשתנה[4]; הלילה הזה מרור - יש להיזהר מלומר: כולו מרור; שתי פעמים - הפ"א רפה, ללא דגש; בבני-ברק - בי"ת רפה; של שחרית - בלשון חז"ל מוצמדת המלה של למלה שאחריה: שלשחרית[5]; שדרשה בן זומא - מפיק בה"א: דרש אותה; שאינו יודע לשאול[6]; אמר-לו - אמור לו, קמץ קטן; את פתח לו - את ולא אתה, כבלשון חז"ל; ואמרת... והגדת - במלרע, לשון עתיד: תאמר, תגיד; ועכשו קרבנו המקום - ק-רבנו, השווא הוא שווא נע; כמה שאמר לאברהם - כמה =kma; ויגר שם - ויגור, קמץ קטן; עצום ורב - הו"ו בקמץ; בעדי עדיים - במלרע; ויאנחו בני ישראל... ויזעקו - שווא נע: ויא-נחו, ויזעקו - קמץ; וידע אלוקים - במלעיל: וידע; זה הדחק:[7] ועברתי... והכיתי - מלרע: אעבור, אכה; זו (נקבה של זה) ולא זו (=אשר: עם זו קנית - אשר קנית); ותימרות עשן - שווא נע: ותי-מרות[8]; רבי יוסי הגלילי[9]; אצבע אלקים - במלרע[10]; וייראו העם - שווא נע: ויי-ראו; כמה לקו

- במלרע; שלארבע... שלחמש - כבלשון חז"ל; ולא עשה באלהיהם - האל"ף נחה: בלהיהם; בחרבה - הבי"ת בסגול ולא בשווא - בחרבה - ומשמע מכאן שהמלה בחרבה מיודעת; בנגפו את מצרים - בנוגפו; מצה זו[11]; התמהמה - הה"א מופקת (באה במפיק) ולכן יש לבטאה; לתת-לנו - במלעיל; היתה יהודה לקדשו - לקודשו; למעינו - העי"ן בשווא נח (עם כל הקושי!): למע-ינו; המוציא לחם-במלעיל; היינו כחולמים - שווא נע - כח-למים; שובה - במלרע; אליהו הנביא זכור לטוב לטוב - ביידוע - ולא לטוב בשווא; יראו - אין להשמיע את האלף: ירו[12]; שפך - עליהם זעמך - שפוך ;שמר פתאים - פתיים; דלתי - ומלרע; בחפזי - בחופזי; הודו לאלקי - האל"ף אינה מבוטאת; כל עצמתי - בקמץ גדול: kal; ונאכל מפריה ונשבע מטובה - הה"א מופקת; לשנה הבאה- ולא לשנה; ארבע אמהות - ולא ארבעה; חד גדיא... דזבן. כך: דזבין-מכר, דזבן-קנה; שונרא - הנו"ן בקמץ ולא בשווא. חסל סדר דווקא!

 

[2] בפרק זה יצויונו מילים מן מהגדה - על פי הסדר - שיש קושי מסוים בהגייתן.

[3] יש גורסים - רחץ.

[4] יש יסוד להניח שהצורה היתה פעם נשתנה - צורת הווה; ויש סימוכין לדבר.

[5] כך גם: להדליק נר שלחנוכה, וכן - רבונו שלעולם ועוד.

[6] יש גורסים לשאל כמו לסע, לקח שבלשון חז"ל.

[7] יש גורסין - דחק (ארמית).

[8] צורת רבים של תימרה שמשמעותה - עמוד, תימרות, ובסמיכות תימרות.

[9] רבי ראה בכתבי יד של ספרות חז"ל בצורות ניקוד שונות: רבי, רבי וגם רבי; יוסי בא גם בה"א - יוסה.

[10] כך גם כובע, ארבע, קרקע ועוד.

[11] זו - כאמור לעיל ולא זו, שמשמעותה - אשר: מצה - הדגש בצד"י מורה לנו ששורש המלה היא - מצצ: ללא לחות (יבש).

[12] שורש ירא.

* אה"ת - סידור אוצר התפילות: אז"א (סידור) - אזור אליהו. אמ"צ (סידור) - איש מצליח. א"נ - אליהו נתנאל.  ואת"פ - ואני תפילתי. נ"א, נ"ס, נע"מ, נ"ת - נוסח אשכנז, ספרד, עדות המזרח, תימן; עב"י - סידור עבודת ישראל;  עו"ר - עוד ראה.