אָתִיתִי לְחַנְּנָךְ בְּלֵב קָרוּעַ וּמֻרְתָּח,
בַּקֵּשׁ רַחֲמִים כְּעָנִי בַפֶּתַח,
גַּלְגֵּל רַחֲמֶיךָ וְדִין אַל
תִּמְתַּח,
אֲדֹנָי שְׂפָתַי תִּפְתָּח.
נוהג היה הרה"ק ר' יהושע מבעלז זי"ע לקרוא אליו לפני הימים הנוראים את בעלי התפילה שבמחוזו, ולבחון אותם האם יודעים הם לכל הפחות את פירוש מילות התפילה. באחת הפעמים שאל לבעל התפילה מה פירוש המילים: "אתאנו לחננך[...] כעני בַפֶּתַח".
נאנח בעל התפילה מעומק לבו, פרש את ידיו לצדדים והשיב: "גם עני שמסתדר בדרך זו או אחרת במשך כל ימות השנה אינו יודע מה לעשות כאשר מגיע חג הפסח שהרי הוצאותיו מרובות" ['פתח' ללא דגש באות תיו נשמע בהברה אשכנזית כמו פסח...]
חייך הרבי ואמר: "אם בשברון לב כזה אתה מתפלל בימים הנוראים, הרי שבעל תפילה הגון אתה".