יש משערים שהאות ז'
נקראת כך בגלל צורתה, הדומה לכלי זיין.
רשב"ץ, מגן אבות, ח"ג, ירושלים תשס״ז, עמ' 376;
מובא באנציקלופדיה תלמודית, ערך ז - אות)
אך ראה מילון אב"י:

וראה גם כאן:
ז' היא האות השביעית באלפבית העברי, שמה זי"ן (זַיִן) נגזר מכלי זין, וצורתה כשל חרב. בפייהודי תימן נקראת האות זאן.
בכתב הפיניקי העתיק נראתה כאות Z, ובספר תולדות המלחמה בארצות המקרא של יגאל ידין הוקדש פרק למציאת כלי מלחמה עתיק בעל צורה זו. על פי ממצאים הוא שיער שמדובר בכלי דמוי בומרנג עתיק, ששימש לציד.
וגם כאן:
- זי"ן: לאורך הדורות התפרש ככלי לחימה. בספר: "תורת המלחמה בארצות המקרא"' (שאחי הקטן קיבל לבר המצווה בשנת ה'תשמ"א ואני קראתי בו בשקיקה), יגאל ידין התאמץ להראות, שהיה כלי לחימה שאכן נראה כך. יש לשאר שמדובר בכלי כלשהו הקשור עם תזונה דווקא ומזון ולא מלחמה (אף שהמלים לחם ומלחמה בעלי אותן אותיות שורש, ולא בכדי). אולי כלי עשוי ממתכת העושה צליל זזזז ויש דמיון מסויים לצורת אות זו בעברית העתיקה למחרשה הקדומה (צורתה כאות Z עם הקו העליון והתחתון בולטים מעבר למרכז האות, ושני קווים מחברים ביניהם במקום האחת שבאות האנגלית). אפשרות אחרת באה מכיוון הנגינה: בלועזית - בשפות אירופאיות זינג הוא שירה, ו'זוינג' בספרי איורונים הוא הצליל המופק מכלי מיתר.
- על פי השיטה שאותיות אלו מייצגות את אברי הדיבור, יתכן שזי"ן הינו לעשה ייצוג השיניים בתוך הפה.
- אפשרות אחרונה, המתאימה לשיטת שתי הרשימות, וכמקדים את האותיות יו"ד - ידית, וכ"ף - כף איסוף או חפירה, כלי עבודה ששמותיהם שאולים מאברי האדם, יתכן שהוא זי"ן מביעה ידיות צד, הנקראים אזניים, או חגורה התופסת את כלי העבודה, וכפי הפסוק "ויד תהיה לך על אזניך"...