על המקור והכתיב של השמות "קורח" / "קרח" ו"קורחה" / "קרחה"
אוריאל פרנק
...... בעקבות דברים אלו, רבים תמהים אם כן, מה פשר שם המשפחה אשר הוא בין המשפחות המיוחסות ביותר בתימן – משפחת קורח, אשר כידוע מגדולי חכמי תימן ונכבדיה הם ממשפחה זו. יצאנו אם כן, לתור ולחפש מהו פשר המשפחה, מהיכן שרשו ויסודו.
להלן נצטט קטעים מתוך החיבור הגדול והמקיף ביותר שנכתב על אחד מגדולי רבני משפחת קורח, הלא הוא מורינו ורבינו מרן הגאון רבי עמרם קורח זצ"ל, רבה הראשי האחרון של תימן, ומחבר הספרים 'נוה שלום', 'סערת תימן' ושא"ס.
סיפורי אגדות ומסורות מתהלכים אודות שושלת משפחת קורח, מן המשפחות הנודעות לשם טוב ולתהילה ביהדות תימן המעטירה. מקום נכבד שמור לרבני המשפחה בקרב גדולי חכמי תימן, שכתבו חיבורים חשובים והעתיקו כתבי יד נכבדים. וקרוב לכשבע מאות שנה שלא פסקה מהם הרבנות דור אחר דור.
ידוע יחוסה של משפחה זו לבני קורח הנזכר בנביא[1], "ובני חברון קורח ותפוח ורקם ושמע", והוא משבט יהודה. וכידוע, רבים מבני יהודי תימן מיוחסים הם לשבט יהודה[2].
רבינו עמרם קורח זצ"ל בהקדמתו לפירושו על הדיואן[3], מזכיר את אביו, "כמה"ר יחיא בכמה"ר סאלם זצוק"ל למשפחת הקרחים". וכן חתם אביו רבי יחיא בהסכמה לספר ילקוט משה[4], "הצ' יחיה ן' שלום הקרחי יצ"ו". גם בתשובת חכמי ירושלים אל בן המשפחה, הגאון רבי יחיא קורח זצ"ל, נזכר אביו "מורינו ורבינו חיים לבית הקרחי"[5]. וכן כתב נכדו הגר"ש קורח זצ"ל[6], והוסיף דוגמאות לכך ששם משפחה זה הוא מאז גלות תימן מארץ ישראל, ולאו דוקא נמצא בתימן, שכן מצאנוהו גם בארצות אחרות[7].
[בסוגריים נציין כי החוקר שלמה דב גויטיין מביא כי פעם אחת אמר לפני רבי עמרם קורח על מקור שם המשפחה, את ההשערה שאבותיו היו משוררים גדולים, כדרך בני קרח הלויים שבספר תהלים, ומשום כך נתכנו בכינוי זה. כפי שמתאר השואל[8], צחק רבינו והגיב: "לא כך נעשו שמות משפחה אצלנו בתימן, אלא בודאי אחד מאבות אבותי היה קנתרן גדול, וכינו אותו קורח בדרך גנאי, ונשאר השם דבוק בכל המשפחה"… אך כמובן, יתכן שלא אמר זאת אלא בדרך שחוק בלבד, ואין בכך להכחיש את דברי המייחסים משפחה זו לבני קורח משבט יהודה. וכפי שהבאנו בציוני הדברים דלעיל].
על כל פנים, בודאי שאין משפחת קורח התימנית קשורה לבני קרח משבט לוי, כהשערת החוקר הנזכר, שהרי אינם לויים[9].
ראוי לציין כי ישנה מסורת נוספת המספרת כי משפחות קורח, קאפח וגמל, יסודן במשפחה אחת. היו אלו שלושה אחים, אשר אחד היה צנום, ונתכנה קאפח. אחד גבוה וחסון, ונתכנה גמל. והשלישי לא היה מתפשר ואומר תמיד, "יקוב הדין את ההר", ונתכנה קורח[10]. ואם נכונים הדברים, הרי שהם תואמים את דברי רבינו זצ"ל המובאים לעיל.
[1] דברי הימים א' ב', מ"ג.
[2] עיין לדוגמא בדברי הגאון רבי יחיא קורח זצ"ל במאמר ברית הלשון שכתב, מה שעלה בידי לודאי וברור אחר הדרישה וחקירה ככל האפשר, כי תחילת גלותנו לארץ התימן היתה מזמן בית ראשון וכו'. אלא שלא נתברר לי אם העניין כפי הקבלה שיצאו משבט יהודה כך וכך אלפים וכו', וכבשו להם ארץ התימן לאחוזה וכו'. ועיין בהקדמת מלאכת שלמה על המשנה.
[3] כנדפס לעיל סימן 30.
[4] ראה לקמן.
[5] שו"ת זכרוני איש סימן כ"א.
[6] בראשית המבוא לספר משכיל דורש, ובפתח דבר לשו"ת תשובה כהלכה.
[7] ראה עוד בהסכמת הגאון זצ"ל לספרי קבלה ומוסר.
[8] במבואו לספר סערת תימן דף י"א.
[9] ועל אופן כתיבת שם המשפחה, ראה עוד בנפלאות מתורתך פרשת קרח (במדבר ט"ז, א'), ובגליון אספקלריא פרשת קרח ה'תשע"ח.
[10] במאמר אופן המרכבה שבתחילת ספר רכב אלהים פרק ה' הערה א', נזכרה מסורת זו, אלא שבמקום משפחת קורח נכתבה משפחת שריאן. אכן בספר פעמי העליה מתימן דף קע"ט מסופרת מסורת זו על ארבעה אחים, כך ששתי משפחות אלו כלולות בהם, וכן הוא בספר פקודי תימן דף נ"ו. ובספר איש ימיני חלק ג' דף תמ"ד נוסף כי במסמכים קדומים נלווה הכינוי לדאני למשפחות קורח וקאפח, על שם הישוב לדאן שהוא מקום מוצאם. וראה גם בספר שמות המשפחה של היהודים בתימן דף תרפ"ד.
בשולי הדברים, ראוי עוד לציון מה שכתב בספר נפלאות מתורתך (פרשת קרח עמ' שס"א) שמצא בקובץ ליקוטים כת"י: מה ראה קרח שהחליק עם משה, שבתחילה היה קרח מלא בוא"ו (קורח) שהוא בגימטריא שד"י, ולפיכך נטל משה הוא"ו ונשאר קרח, עכ"ל.
וכ"כ בספר הרמזים לרבינו יואל (דף קמ"ג) דע כי קרח היה מתעסק בסוד שד"י לפי שמנין קרח כמנין שדי, אלא קרח חסר ששה וכו', ביקש על אותן שש מעלות ולא יכל.
וכתב שם: ומדבריהם יש ללמוד עכ"פ לענין משפחה בשם זה בקהילתינו כי טוב להם לכתוב קורח בוא"ו והם אינם קשורים אליו כלל, אף שנאמר (לקמן כו,יא) ובני קרח לא מתו, שהרי אינם לויים. אמנם בעבר דרכם היתה לכתוב שמם בלא וא"ו אלא "קרח", ומובן שנמשכו אחר דרך הכתיבה במקרא, ולפי האמור עדיף בוא"ו כי אז אל שד"י בקרבן והוא יהיה בעזרם.
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ד׳, 27 בספט׳ 2017 ב-12:22
Subject: עוד על "למנצח לבני קורח מזמור"
To:
הרב חגי לונדין, ר"מ בישיבת ההסדר שדרות
לפני שמיעת קול שופר, המצווה המרכזית של ראש השנה, אנו אומרים שבע פעמים את פרק מז בתהלים, פרק בו מופיעה תמצית עניינו של ראש השנה:
לַמְנַצֵּחַ לִבְנֵי קרַח מִזְמוֹר:
הכינוי "למנצח" מהווה סימן מוסיקלי המופיע פעמים רבות בפרקי תהילים. התוכן של ביטוי זה הוא הניצחון, ולענייננו: הניצחון של בני קרח. קרח ועדתו חלקו על משה ואהרן ועל כן נבלעו באדמה. עם זאת, "בני קורח לא מתו מאחר והרהרו תשובה בליבם" (במדבר רבה, יח). לכן דווקא לבני קרח נאה לומר את מזמור החיים של ראש השנה. עלייתם של בני קרח מן השאול, מרמזת על ניצחון התשובה על המוות.
כָּל הָעַמִּים תִּקְעוּ כָף הָרִיעוּ לֵא-לֹהִים בְּקוֹל רִנָּה: כִּי ד' עֶלְיוֹן נוֹרָא מֶלֶךְ גָּדוֹל עַל כָּל הָאָרֶץ:
המציאות כולה עומדת בראש השנה אל מול נשמתה וסופקת כפיים. עומדת חרדה אל מול התגלות המלכות האלקית בקרבה, אל מול הנשמה הפנימית ההולכת ומעצבת אותה - יום הדין! יחד עם התרועה הגדולה והשמחה העצומה, יש גם מקום לחרדה: כיצד להיות מוכנים אל תוכן החיים האדיר הזה ההולך ומופיע? והנה מגיעה התשובה...
יַדְבֵּר עַמִּים תַּחְתֵּינוּ וּלְאֻמִּים תַּחַת רַגְלֵינוּ:
מהי התקווה של העולם והאנושות? כאשר עם ישראל יהיה "עליון על כל גויי הארץ". בעת אשר האומה הישראלית תיתן את התוכן והערך לכל התרבויות כולן - יבוא העולם לתיקונו.
יִבְחַר-לָנוּ אֶת-נַחֲלָתֵנוּ אֶת גְּאוֹן יַעֲקב אֲשֶׁר-אָהֵב סֶלָה:
בעת בה ישוב עם ישראל לנחלתו תופיע המדרגה של "גאון יעקב אשר" - האלקים - "אהב". "גאון יעקב" זוהי תודעת "אשר בחר בנו מכל העמים", זוהי אהבת ה' אותנו. "סלה" מבטא סימן מוסיקלי, והוא מציין 'נצח', שכן "סלה" אותיות 'סל'-'ה'', כאשר האות ה' היא אות רוחנית ביותר, וה"סל" הוא הכלי. רוצה לומר, התאמה של המציאות החיצונית לתוכן הנצחי המצוי בה.
עָלָה אֱ-לֹהִים בִּתְרוּעָה ד' בְּקוֹל שׁוֹפָר:
בפסוק מופיע שם 'א-להים' ושם הוי"ה. 'א-להים' בגימטריא 'הטבע', שכן 'א-להים' זו ההתגלות האלקית במערכות הטבעיות. לעומת זאת שם 'הוי"ה' מציין לא את הממד הטבעי אלא את הממד הניסי, את התוכן המעלה את העולם אל מה שמעבר לו. באמצעות תרועת השופר אנו מעלים את העולם מממד הטבע למימד הנס, ממידת הדין למידת הרחמים.
זַמְּרוּ אֱ-לֹהִים זַמֵּרוּ זַמְּרוּ לְמַלְכֵּנוּ זַמֵּרוּ:
'זמר' פירושו מנגינה, שיר ללא מילים, אותו רגש עמוק ופנימי המתעורר בצורה "שאינה יכולה להתלבש בביטויים, כי אם בתנועות קוליות" (עולת ראיה). "זמרו א-להים זמרו" - התגלות שם ד' בראש השנה מעוררת את ההתרגשות, את רוממות הרוח, מפני שאידיאל החיים הולך ומופיע, מה שמביא ל'זמר'; ולא סתם זמר אלא "זמרו למלכנו זמרו" - בראש השנה אנו לוקחים את מערכות הטבע ("אלקים") ומרוממים אותם להתגלות המלך, המשטר, הסדר וההרמוניה ("מלכנו").
כִּי מֶלֶךְ כָּל-הָאָרֶץ אֱ-לֹהִים זַמְּרוּ מַשְׂכִּיל:
בעת בה אלוקים הולך ומולך על כל הארץ יש צד של אימת הדין העלולה לשתק את האדם, ולכן "זמרו משכיל"; זמרו במגמה השכלית, במגמה האידיאלית. הזמר צריך להתעלות עד אשר יגיע לידי הכרה מבוררת שתוסיף חיים מתוך דעה ושלוות נפש.
מָלַךְ אֱלֹהִים עַל-גּוֹיִם אֱלֹהִים יָשַׁב עַל-כִּסֵּא קָדְשׁוֹ:
כאשר תופיע המלכות האלקית על הגויים, נגיע למצב בו "א-להים ישב על כסא קדשו". "כסא קודשו" זו התיישבות הקדושה בתוך מערכות העולם הזה; כאשר זו המציאות - או אז:
נְדִיבֵי עַמִּים נֶאֱסָפוּ עַם אֱ-לֹהֵי אַבְרָהָם כִּי לֵא-לֹהִים מָגִנֵּי-אֶרֶץ מְאד נַעֲלָה:
"נדיבי עמים" אלו הם האציליים שבין העמים - ומי הם? "עם אלקי אברהם"! "כי לא-להים" - למען אלקים, למען המציאות האלקית, ישנם "מגני ארץ", המגינים על הארציות מפני חומרת הדין ונוראותו. הם קרואים למפעל ההגנה - ובזאת הכל "מאד נעלה", הכל עולה, עולה ועולה עד אין קץ...
אחים יקרים, שימו לב! בני קורח, שהיו שותפים במחלוקת, ואף היו מנותני העצה לפתוח בה, ברגע שהרהרו תשובה בלבם
ניצלו ממות. ולמרות שהשאול היתה פתוחה תחתם, ואש הגיהנום היתה מלהטת סביבותיהם, זכו שנעשה להם נס מיוחד "שנתבצר להם מקום גבוה בגיהנום", ששם ישבו, ולאחר מכן יצאו משם לחיים חדשים.
מכאן אנו יכולים ללמוד קל וחומר: אם בני קורח, שחטאו חטא נורא של אש ומחלוקת, זכו להינצל, ומהם יצאו שמואל הנביא ועשרים וארבע משמרות כהונה – על אחת כמה וכמה בדורנו (דור שבא לאחר דורות שמסרו את נפשם על קידוש השם), בוודאי על ידי חזרה בתשובה, או אפילו הרהור בתשובה, נוכל להינצל מגזרות קשות ולזכות לחיים טובים ולשלום.
מטעם זה תיקנו לנו חז"ל לומר את המזמור "למנצח לבני קורח מזמור" ביום הדין בראש השנה (קודם תקיעת השופר). וזאת, כדי להזכירנו וללמדנו, שבכל מצב שהוא, אנו יכולים לשוב בתשובה שלימה, והבורא יתברך יקבל תשובתנו ברצון ובאהבה רבה.
3.
מכאן יכולים אנו ללמוד קל וחומר: אם בני קורח, שחטאו חטא כה נורא, זכו להינצל ולהגיע למעלות כה נפלאות בזכות הרהור אחד של תשובה - על אחת כמה וכמה כשמדובר בדורנו, לאחר שכבר עברו דורות של יהודים שמסרו את נפשם למען שמו יתברך וצברו כל-כך הרבה תורה ומעשים טובים - ודאי שעל-ידי הרהור תשובה אחד יתקיימו דברי הרמב"ם6: "סוף ישראל לעשות תשובה... ומיד הן נגאלים" - בגאולה האמיתית והשלמה על-ידי משיח-צדקנו.
(מאת הרבי מליובאוויטש, מתוך הספר "שלחן שבת", מעובד על-פי לקוטי שיחות כרך לג, עמ' 170)
אומר הרבי מאיז'בצא בספרו 'מי השילוח': "כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ה' ". זש"ה "שפת אמת תכון לעד ארגיעה לשון שקר" (משלי יב', יט'). כי זאת שאמרו אמת הוא קיים לעד והשקר שהיה בפיהם נתבטל תיכף. ומזה הפסוק יהיה להם תיקון לעתיד.
והנה דוד המלך ע"ה ביחסו במזמורים בניו ע"ש קרח אביהם. החזירו לכללו כי באם לא היה להם טובה מזה לא היה מיחסם לרע להם ח"ו, כדאיתא בגמרא אפשר חטא בא לידו והכתוב מיחסו, וזה אחד מי"ג מדות שהתורה נדרשת בהן כל דבר שהיה בכלל… אי אתה יכול להחזירו לכללו עד שיחזירנו הכתוב לכללו בפירוש. ודוד המלך ע"ה החזירו לכללו בפירוש. היינו מה שתיקן האר"י ז"ל לומר קודם תקיעת שופר המזמור 'לבני קרח' ונתפשט בכל תפוצות ישראל."
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
תאריך: 6 באוקטובר 2015 בשעה 7:46
נושא: לזכרם של הרב איתם הנקין, ורעייתו נעמה, הי"ד במהרה בימינו.
אל:
הודעה שהועברה
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
תאריך: 2 באוקטובר 2015 בשעה 4:38
נושא: לזכרם של הרב איתם הנקין, ורעייתו נעמה, הי"ד במהרה בימינו.
אל:חבל על דאבדין!הרב איתם הנקין, תלמיד חכם צעיר (בן 30) ופורה מאוד, "עדינו העצני", בנם של הרב יהודה הרצל הנקין ורעייתו הרבנית חנה, שיחיו לאורך ימים טובים, שהכרתיו מעט מאוד, מפי כתביו.מי שמעוניין ללמוד מדברי תורתו, הנה כמה קישורים מומלצים:וכאן - ראיון עם אשת חבר, נעמה הנקין הי"ד, בפורום הורים ב"כיפה".בעת הזאת אעיר כאן הערה, שדומני שיש בה משהו ממורשתו של הרב איתם ז"ל: חתירה לאמת (ע"פ ההבנה שנתן לי, נכון לעכשיו, נותן התורה), גם אם היא אינה נוחה וערֵבה לכל אוזן, וגם אם צריך "להתאבק בעפר רגלי רבותינו", כפירושו של רבי חיים מוולוז'ין.התפילה הרמוזה בראשי התיבות שבכותרת, הי"ד (= ה' ייקום דמם), נאמרה במשך דורות כ"השלכת יהב" על ה', מבלי שהייתה יכולת להיות שותף עם אֵ-ל ולעשות השתדלות בעניין.אשרינו שזכינו לתקומת ישראל בארצו ולצבא ישראלי (שבו שירת הרב איתם כקצין).יהי רצון שנדע כולנו, וידעו גם מנהיגינו, ואף חסידי אומות העולם, ללכת בדרכו של אברהם, ולדעת מתי לשתף את מידת הדין עם מידת הרחמים, ובעת הצורך להילחם ללא רחם.אם נהיה ערוכים באמת לעקור את הרעים מן העולם ו"להדבירם תחת רגלינו", יש לקוות שמהר מאוד ילמדו תועים בינה והרִשעה תִכלה, וייאספו נדיבי כל העמים לעלות לציון, והיתה לה' המלוכה.בתפילה זו חתמתי לאחרונה מאמר בשם "שופר פורענות לשׂונאיהם של ישראל - עיון בטעם מצות השופר ובפירוש רש"י למזמור מ"ז" (קובץ "יתד המאיר", גליון 161 - תשרי תשע"ו, סימן ח; נמצא כאן).
הערב הראה לי ידיד מאמר שכתב הרב יעקב אריאל שליט"א (בפתח "שבתון", גליון 738, ובמהדורה קודמת פורסם כבר בער"ה תשע"ג כאן) ושם נאמר:
ייתכן כי בשטף הפטפטת המיותרת והמזיקה בנושא האיראני, מן הסתם יהיה מי שירצה להוסיף כשמן למדורה את הפסוק שנאמר לפני תקיעת שופר "ידבר עמים תחתנו ולאומים תחת רגלנו". בלשון ימינו "הדברה" היא חיסול, השמדה, אולם זהו מינוח שגוי. מינוח זה שהתחדש בעברית ימינו אינו קיים במקורותינו. אדרבה, "דַבָּר" (מם פתוחה ובית קמוצה) הוא מנהיג בבחינת "דבּר אחד לדור". "דבּר" הוא לא סתם מנהיג, אלא הוא כאותו רועה המוליך את הצאן במדבר, בנחת, בסבלנות ובאורך רוח למרעה דשן (בעונת החורף המדבר בארץ ירוק וגביו מלאים מים). כבר חז"ל עמדו על כך ואמרו "ידבר" לשון נחת (מכות י א ) אין לנו שום עניין בהשמדת עם אחר, אלא בהנהגה רוחנית. איננו חפצים בהשחתת העולם אלא בתיקונו.
במחילת כת"ר: אפשר לבכר את פירוש מנחם בן סרוק (ראה מחברת מנחם) ש"יַדְבֵּר" הוא "ינהיג", בהתאם לדרשת חז"ל בתלמוד; אך אי אפשר להתעלם מפירוש רש"י למקרא! מה שמוגדר כאן כ"מינוח שגוי, שהתחדש בעברית ימינו, ואינו קיים במקורותינו" -- זה בדיוק פירוש הפסוק בתהלים מ"ז (וכך גם בסוף שירת דוד: י"ח, מח, שקראנו בשבת האחרונה), על פי גדול מפרשי המקרא, רש"י ("יִתֵּן דֶּבֶר באומות", ובמאמרי הרחבתי).
חוששני שגם המשפט השני שהדגשתי בציטוט דברי הרי"א שליט"א, מנוסח בסגנון אפולוגטי, המתאים לדרשנות של ברוריה על הכתוב "יִתַּמּוּ חַטָּאִים" המוזכרת בתלמוד (ברכות י, א). אך גם שם רש"י בפירושו לתהלים נצמד לפשוטו של מקרא (ראה על אתר הערת ר' עמוס חכם בדעת מקרא), וכשיטת רבי מאיר, שהתפלל להשמדת החוטאים (= "חַטּאים" עם דגש חזק).
לא נעים, אך יש להודות באמת: תורתנו, תורת חיים, כוללת גם הוראות כיצד לבער את הרע ואת הרעים מן העולם. זה יכול להישמע אכזרי, אך אם לא נמחה את זכר עמלק ותלמידיו, לא יגיע העולם לתיקונו, ולא יהיה "כסא ה' שלם" (ובמאמרי הרחבתי). אם חפצי חיים אנו, עלינו ללכת בדרכו של אברהם אבינו, שכבש רחמיו לעשות רצונו בלבב שלם.
דברים אלה ידועים כמובן לרב יעקב אריאל, ויפים הדברים שהוא כתב בתחילה (עלון רבני 'צהר', השבת, 313, תשרי תשע"א):
"...שתי האפשרויות קיימות. היינו מעדיפים את האפשרות הראשונה של תיקון עולם, אך בלית ברירה אין מנוס מהענשת הרשעים. האידיאל אליו אנו שואפים, בפרט בראשית השנה, הוא עולם שכולו טוב, שאין בו רשעה, שנאה ואלימות. זו הסיבה בגללה אין מזכירים בתפילה פסוקים של פורענות [אפ"ר: לא מדויק. מזכירים פורענות של גוים!]. אולם איננו ציקלופים בעלי עין אחת בלבד, הרואה רק טוב ומתעלמת מהרוע בעולם. אנו מודעים גם לאפשרות הריאלית שבה רשעים זוממים להכחידנו, ואם הם יתמידו ברשעתם אין מנוס מלבקש את שרפתם וכלייתם בטרם יבצעו את זממם. גישה זו באה לידי ביטוי בסימנים אותם אנו אומרים בערב היום הקדוש ואין סתירה בין שתי זוויות הראיה השונות. אנו שואפים לשלום ומצפים לתיקון העולם, אך במקביל אוחזים בחרב לקראת הבאים עלינו לכלותינו.
בָּרוּךְ ה' הַמְלַמֵּד יָדינו לַקְרָב ואֶצְבְּעוֹתינו לַמִּלְחָמָה, שנתן למדינתנו ולצבאנו את הכלים והאפשרויות לנקום נקמת דם יהודים צדיקים שנשפך כמים.
רבש"ע, אנא תקנֵם בעצה טובה מלפניך, וירימו את קרן ישראל!
אבי יתומים, רחם נא על בניך, ונחם את כל המשפחה, ואת כל בית ישראל, בתוך נחמת ציון השלמה, במהרה בימינו.
אמן.
תנצב"ה