עברים – לימדו בעברית! מכתב פתוח למל"ג מפרופ' זאב מגן
אוריאל פרנק
From: yoav maghen <yoavm...@gmail.com>
Sent: Tuesday, September 14, 2021 19:07
Subject: מכתב פתוח למל"ג מפרופ' זאב מגן
לעמיתיי הנכבדים באוניברסיטת אריאל, שלום רב.
אני משתף אתכם במכתב המצ"ב מפני שלדעתי הנושא שלו בנפשנו, ובתקווה שמילים היוצאות מן הלב (ומן הראש) תכנסנה אל הלב (ואל הראש).
בברכת שנה טובה,
זאב מגן
מכתב פתוח למל"ג ולראשי האוניברסיטאות:
לשקול מחדש את הדרישה ללמוד
קורסים באנגלית כתנאי לקבלת תואר ראשון
כבוד יו"ר המל"ג וחבריה, נשיאיי האוניברסיטאות, רקטורים וסגני רקטור, דיקנים, רמ"חים, עמיתים נכבדים:
השנה נתבקשתי ללמד קורס באנגלית לתלמידי חו"ל, ונעניתי בחיוב: עליתי לישראל לפני מספר עשורים מארצות הברית, כך שהשפה איננה מהווה מכשול. הקורס אמור היה להינתן הסמסטר, אך בגין המשך משבר הקורונה לא מגיעים מספיק סטודנטים, והוצע לי על מנת להציל את המצב לפתוח אותו גם לסטודנטים ישראלים. כך נחשפתי להנחיה החדשה של המל"ג הדורשת מכל סטודנט ישראלי ללמוד מספר קורסים באנגלית כתנאי לקבלת התואר. היות שהתנגדותי הנחרצת למהלך זה עשויה לפגוע ישירות בפרנסתי, כולי תקווה שתאמינו שהיא באה ממקום אמיתי וטהור.
על פניו מדובר ברעיון יפה. בתור מורה וותיק לערבית ולפרסית שתמיד דגל בגישה פעילה ללימוד שפות, מי כמוני מעריך את הצורך לזרוק סטודנטים לתוך זירה בה הם נאלצים להקשיב, לדון, לקרוא ואף לכתוב בשפה זרה. אתגר כזה הוא בריא עבור מערכת שנהייתה פחות ופחות תובענית בעשורים האחרונים, וכל שפה נוספת שמכניס אדם לאמתחתו מותחת את תאי מוחו ומרחיבה את אופקיו לאין ערוך. הבעיה שלי, תאמינו או לא, היא בשפה שנבחרה.
רבותיי, הסגידה – אין מילה אחרת – לאנגלית כ"שפה הבינלאומית" ש"אי אפשר בלעדיה" מושרשת כה עמוק בתודעתנו עד כי מי שיעז לערער עליה עשוי להיתפס כהוזה שירד מן הפסים. ובכל זאת אנסה, בהיותי משוכנע שהעניין בנפשנו. העלאת האנגלית על נס כאמצעי התקשורת בה"א הידיעה שכולנו חייבים לדעת על בוריה על מנת להצליח, הינה לפני כל, כמובן, נבואה המגשימה את עצמה. הרי שפה לא הופכת להיות lingua franca אלא באמצעות אימוצה ככזאת על ידי עמים רבים, לעתים קרובות תוך וויתור הולך וגובר על העצמאות הלשונית והתרבותית שלהם (תחשבו על יוונית בעת העתיקה או צרפתית בעת החדשה). ככל שיותר ויותר מדינות וחברות מסכימות לרדת מחלום הייחודיות הלאומית שלהן לטובת האנגלית – על בסיס האשליה שרק כך ניתן להשתתף במערכת הכלכלית-האינטלקטואלית הכלל-עולמית (קרי: המערבית-אמריקאית) – אזי יותר ויותר מדינות וחברות נאלצות לעשות כן, וחוזר חלילה כמו מניה בבורסה. אילו מספר עמים אמיצים היו מסרבים לרכוש את "מנית" האנגלית, כלומר, היו קמות ומתנגדות למחיקה ההדרגתית של שפתן ותרבותן על ידי השפה והתרבות של ארצות הברית, ייתכן שאחרות היו מצטרפות למגמה וקרנה של האנגלית הייתה יורדת (מי שחושב שהתפתחות כזו היא בלתי אפשרית מתבקש שוב לעיין ערך היוונית והצרפתית). במילים אחרות, ההחלטה היא בידינו, ולמרבה הצער החברה הישראלית החליטה בינתיים שלא לקום אלא להיכנע.
אולם מדיניות הכניעה בפני מבול האנגלית השוטף את החברה הישראלית מוטעית מיסודה מסיבה מיידית ומעשית יותר. טכנולוגיית התרגום הסימולטני מתקדמת ומשתפרת בקצב כה מסחרר, עד כי תוך זמן קצר – להערכתי מספר שנים בודדות – כל שפה בעולם (והאנגלית בראשן) תתורגם באופן מיידי וללא טעויות משמעותיות לכל שפה אחרת, כולל בתחומי הדיבור, הקריאה, הכתיבה, ומה שלא תרצו. גם אם יישארו ניואנסים פה ושם שהמחשב מפספס, ייקח הרי שנים של השקעה מאומצת על מנת שהסטודנט הישראלי הממוצע יגיע לרמה בה הוא עצמו ישים לב לניואנסים האלה, שנים בהן היה יכול – במקום להיאבק מאבק סיזיפי עם הדקדוק, האיות ואוצר המילים האנגלי – להיחשף לאלפי ורבבות עמודים של מקורות משניים וראשוניים שתורגמו ברמה משביעת רצון לשפת אמו. במילים אחרות, מתקרבים הימים בהם גם אחרי שנים של הכנה, הלומד החרוץ ביותר של אנגלית כשפה זרה יעשה יותר טעויות בהבנת הנקרא מהמחשב, ומשא ומתן בין איש עסקים סיני ועמיתו הישראלי יסבול מפחות אי-הבנות כתוצאה מתרגום על ידי תוכנה ממה שהיה סובל כתוצאה מרמת האנגלית של שני הצדדים לשיחה, גבוהה ככל שתהיה.
(פתחתי כעת באקראי כתב-עת המונח על שולחני וסרקתי את המשפט הראשון שראיתי לתוך תוכנת התרגום הראשונה שעלתה לי בגוגל. להלן התוצאות:
The problem of forced conversions first appeared in 1391 in Seville and subsequently throughout the entire Iberian peninsula, when Jews were given the choice of "baptism or death."
הבעיה של המרות כפויות הופיעה לראשונה בסביליה ב 1391 ולאחר מכן בכל חצי האי האיברי כולו, כאשר ליהודים ניתנה הבחירה בין "הטבלה או מוות".
נסו זאת עצמכם, גם עם חומר מורכב יותר, וזכרו שוב: התוכנות משתפרות כל העת...)
וקל וחומר לגבי הכתיבה: כמה שנים ניאלץ להשקיע, וכמה נפח לימודי נצטרך לגרוע ממקצועות אחרים, על מנת להפוך סטודנט ישראלי לחוקר שבאמת מסוגל לכתוב באנגלית עם כל אותם ניואנסים? (ועם היד על הלב, ברוב המקרים הוא בלאו הכי ימסור את חיבורו לתרגום, או לכל הפחות לעריכה). הבשורה היא שבעתיד הקרוב כבר לא יהיה צורך לכתוב מאמרים או ספרים באנגלית, וכתוצאה מכך לא רק שהרמה הספרותית של יצירות אקדמיות תעלה פלאות – כל אחד כותב יותר יפה בשפת אמו – אלא שעיכוב המחקר והקידום והוצאות העתק עבור תרגום ועריכה הכרוכים בצורך לפרסם ב"שפה הבינלאומית" יהפכו לנחלת העבר. כל חוקר יכתוב בשפתו הוא, ופרי עטו יתורגם מיידית לשלל לשונות החלד. פירושו של דבר, בין היתר, שנוכל סוף סוף לשים קץ לתופעה האיומה והנוראית שאנחנו כותבים ספרים ומאמרים אינספור שרוב הסטודנטים שלנו מתקשים לקרוא (יוצא שמרצי ישראל מעשירים במחקריהם את הידע של תלמידי אוניברסיטאות ברקלי, פרינסטון ושיקגו, במקום זה של תלמידי אוניברסיטאות תל-אביב, בר אילן והעברית. האם קיים עיוות יותר גדול מזה?).
עד כמה שזה קשה או מוזר עבור הרבה מאיתנו לשמוע, ידיעת האנגלית לצורכי מחקר, כתיבת מאמרים, העברת הרצאות או אפילו תקשורת עם עמיתים או לקוחות מחו"ל תהפוך בקרוב למיותרת, והצורך בלימוד שפות זרות בכלל יפחת, ובמקרים רבים יהפוך לשעשוע שכלי בלבד.[1] עבדכם הנאמן, כאמור, מתפרנס בין היתר מהוראת השפות הערבית והפרסית – ונהנה מזה הנאה גדולה! – כך שאני גם יודע דבר או שניים על המקצוע וגם עשוי להפסיד לא מעט מהתפתחות זו, ולכן שוב: האמינו נא, לפחות, בכנות הערכתי.
אי ראיית הנולד בסוגיה זו מזכיר לנו עד כמה צדק תומס קון כשתיאר את הנטייה האנושית לדבוק בצורה עיקשת בתפישות מיושנות שעבר זמנן עד שסוף סוף מגיעה החלפת הפרדיגמה. דחיפת האנגלית כעת במוסדות חינוכיים ישראליים איננה מעשה מתקדם, אלא מעשה שמרני ומאובן המנוגד בתכלית הניגוד לקידמה; איננה cutting edge, אלא לגמרי passé. מדובר בגישה שאבדה עליה הכלח. עד שהרפורמה בהוראת האנגלית תניב פירות כלשהם, כבר לא יהיו קונים. עברית היא שפת העתיד שלנו.
תוצאות העיוורון בעניין הזה הרות אסון במיוחד כאן בישראל. צעירי ציון בדור הנוכחי מוקפים מכל צד על ידי תוכן אמריקאי, החל מהסדרות שהם רואים, הטיק-טוק במכשיר הנייד, המוסיקה הלועזית שבוקעת מכל עבר, שלטי החנויות וסיסמאות הפרסום על טוהר האנגלית, כל הלועזית המיותרת בה אנו מכערים יום יום את העברית שלנו, וכו' וכו'. התרבות של חו"ל משתלטת על הנוער הישראלי באלף ואחת דרכים, ולא פלא שיותר ויותר מהם עוקרים לשם כשגדלים. חלום העצמאות הלשונית-תרבותית של עם ישראל בארצו – שהוא הוא החלום הציוני במהותו – יורד לתהום הנשייה במשמרת שלנו. הביטו נא סביבכם: בשקלול, האנגלית מהווה לא ברכה עבור מדינת ישראל, אלא איום.
לתרום למגמה ההרסנית הזאת סתם, בלי אפילו הצדקה מעשית כלשהי? להמשיך לטפח אצל סטודנטים ישראלים את הרעיון ששפתנו היא שפה "פרובינציאלית", שפה סוג ב', וכל זה ללא טעם כלשהו? ייהרג ובל יעבור. נכון, התהוות "כפר התרגום הגלובלי" גם כך תטפח על פניה של ה"רפורמה" הנוכחית ותשים לה קץ; אבל עד שזה יקרה כבר ייגרם נזק בלתי הפיך לזהות הלאומית הישראלית.
וגם אם אני טועה, והאנגלית ה"אנושית" תישאר עוד עשור או אפילו דור מפתח הכניסה לאקדמיה ולשוק הבינלאומיים (הרי יש וגלגלי הקידמה החברתיים-כלכליים-מחקריים-פדגוגיים מפגרים אחר גלגלי הטכנולוגיה), בכל זאת עלינו לשאול את עצמנו: אם על מנת לשגשג מדעית וכלכלית מדינת ישראל חייבת לאבד את נשמתה הציונית, אזי מה בסופו של דבר עשינו כאן? לא רק שייצא שכרנו בהפסדנו, אלא שבעצם כבר לא יהיה מי שישתכר. הרי, אנחנו מחזיקים מעמד במזרח התיכון המטורף הזה, אפופים בשלל אויבים קשים ביותר, למען מטרה מסוימת, מטרה שהיא כל תכלית קיומנו – לא?
ואם תאמרו: "הירגע! הרחקת לכת!! מדובר סך הכל בכמה קורסים!!!" אשיב ששוב, חובה עלינו תמיד להסתכל קדימה, על מגמת-העל, על הטווח הרחוק ולא רק הקרוב. כאמור: על מנת להביא סטודנטים ישראלים לרמת הרהיטות הדרושה ניאלץ להרחיב את לימודי האנגלית באופן משמעותי בהמשך, לא רק באוניברסיטאות אלא גם בבתי ספר היסודיים ובתיכונים (מגמה שכבר קיימת). ואז מה יישאר? ובו בזמן, חובה עלינו להסתכל גם לרוחב, לצדדים, על התמונה הגדולה של החברה הישראלית: רוב החברה הזו כבר כורע ברך מול התרבות המערבית והשפה האנגלית מאות פעמים ביום, ביודעין ושלא ביודעין: עם האוניברסיטאות בתפקיד חוד החנית, המצב העגום הזה יחריף עשרת מונים.
שלא תבינו אותי לא נכון: אני לא דוגל בהתבדלות לאומית. להיחשף לתרבותם של אחרים ולקבל ממנה העשרה ואף השראה? מעולה! לסחור עם מדינות אחרות כדי לחזק את הכלכלה הישראלית? נהדר! לשתף פעולה עם בת הברית החשובה ביותר שלנו ארצות הברית כנגד האיום האסלאמיסטי ההולך וגובר? חיוני! לתרום את תרומתנו המשמעותית לאנושות במגוון תחומים כפי שעשו דורות אינספור של אמותינו ואבותינו מאז היווסדו של העם היהודי? יוצא מן הכלל!
אבל אחד העם הבחין בין מה שהוא כינה "חיקוי של התבלטות" – הנטייה הטבעית של יחידים וקבוצות לאמץ באופן חלקי את דרכיהם של אחרים ולנצל אותן על מנת לפתח ולהבליט את אישיותם וייחודיותם הם – לבין מה שהוא כינה "חיקוי של התבטלות", שהינו למרבה הצער מה שמתרחש כיום בחברה הישראלית. אי אפשר לתרום ל"פסיפס התרבותי הבינלאומי" מבלי שנעצב, נצבע ונשבץ את האבנים המיוחדות והייחודיות שלנו בפסיפס.
דילגתי לגמרי על הקושי הרב-ממדי שיחוו סטודנטים ומרצים ישראלים לקיים יחד קורסים באנגלית (שלא לדבר על האפליה הקשה כנגד הסטודנטים הערבים, שייאלצו ללמוד שתי שפות זרות כדי לקבל תואר), קושי שעשוי להפוך את כל המיזם לא רק לעצם בגרון אלא ל"מסחרה" אחת גדולה. בין היתר, סטודנטים ינצלו את הטכנולוגיות המוזכרות לעיל – אותן הם מכירים הרבה יותר טוב מאיתנו – כדי לחתור עמוק תחת כל מטרת ה"רפורמה".
אני לא משלה את עצמי שרובכם תטו אוזן לדבריי. חלק ילעגו למה שמצטייר בעיניהם כתפישת עולם תמימה תרפפ"ו-ית (למרות שדווקא ניסיתי להיות "עתידן" ומעשי); חלק הינם אנשים "מציאותיים" המאמינים שחברות הזנק ("סטארט-אפ") הן הציונות של ימינו ושגורמים "רכים" כמו תרבות, מורשת, שפה, לאומיות וכדומה אינם חשובים; חלק ירימו ידיים ויצטדקו ש"הרפורמה כבר יצאה לדרך ואי אפשר לעצור אותה" (הם אותם האנשים שיאמרו בנוגע לתופעת האמריקניזציה בכללותה: "זה אבוד, אין מה לעשות"); חלק פועלים כל חייהם על בסיס הנחת היסוד שישראל והמערב הם היינו הך, ורגילים כל כך לראות באנגלית צורך חיים קיומי שאפילו לדמיין כיוון אחר נראה בעיניהם טירוף מוחלט; וחלק, בואו נודה באמת, כבר מגדירים את עצמם "בתר-ציונים", ומתנשאים מעל כל ה"ילידיות" (nativism) הזו. יש גם כאלה, בטוחני, שיגידו לעצמם "הנה הדוס הזה מבר-אילן דוחף את לשון הקוידש", למרות שכולנו זוכרים איזה מחנה קידם בכל כוחו את החייאת העברית. אבל אני יודע שהרבה מכם לא משתייכים לאף אחת מהקבוצות הנ"ל, ושאתם חרדים למדינה שמאבדת את דרכה, את זהותה ואת תכלית קיומה. אני פונה אליכם: עזרו נא לעשות קצת רעש, להעלות את המודעות. אולי ביחד נצליח להעביר את רוע הגזרה, וגם אם לא, אולי נוכל להשפיע על הלך הרוח הכללי במדינה לכיוון נכון יותר (הרי בסופו של דבר התנגדותי לרפורמה באנגלית של המל"ג היא רק תירוץ ליצור עמכם קשר).
אל לנו ללכת אחרי רבים להטות. חז"ל דרשו שאבי האומה כונה "אברהם העברי" מפני שגם כאשר כל העולם נהר לעבר אחד, הוא נשאר עם שתי רגליים צמודות לקרקע בעבר השני. אל לנו להשתתף במגמה הבינלאומית החובקת-סוחפת של הקרבת הייחודיות הלאומית על מזבח המערב. אל לנו לתת יד להכחדת שפתנו ותרבותנו העברית-יהודית-ציונית והחלפתה בשפה האנגלית ובתרבות ה"קוסמופוליטית" (= האמריקאית). בטלו נא דרישה מיותרת זו לקורסי אנגלית באוניברסיטאות – שהיא רק יריית הפתיחה של מגמה שתהפוך יותר ויותר רחבה ובולענית אם לא נגדע אותה באיבה – ובואו נחזור למשימתנו האמיתית: לעצב דור חדש של ישראלים משכילים המומחים בתחומיהם והגאים, בו בזמן, בשפתם ובתרבותם. יותר ממאה שנה לאחר "מלחמות הלשון" חבל שעדיין צריך לדרוש:
עברים – לימדו בעברית!
בכבוד רב ובאיחולי כתיבה וחתימה טובה,
פרופ' זאב מגן, רמ"ח ללימודי המזה"ת, אונ' בר-אילן
נ. ב. עם כתיבת השורה האחרונה למעלה, שמעתי את אשתי בחדר הסמוך צועקת על אחת הבנות שהשאירה את בגדיה על הרצפה. כל הברה מרהיבה ביופייה, כל הברה נס. האם חייבים להיות יהודי מן הגלות כמוני כדי להעריך את גודל ההישג שהושג כאן, ועד כמה עלינו לשמרו מכל רע?
נ. ב. (ב) אם יש במכתב דברי טעם לדעתכם, אשמח אם תשתפו חברים ומכרים...