4 "הן" + "כן", "כך", "ככה", ו“כיאות“
אוריאל פרנק
מה בין ככה לכן?
ככה תעשה ללויםואם ככה את עושה לי
ויעש כן אהרוןכן עשה את המנורה
במספר מקומות המילים "כן" ו"ככה" אף מתחלפות ביניהן. לדוגמא, בספר דברים מספר משה: "וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה-- כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה"; ובספר יהושע אומר יהושע עצמו לעם לאחר הניצחון על חמשת מלכי האמורי: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ--כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל-אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם".
המילה "כך" עצמה אינה מופיעה במקרא, אלא רק המילים הקרובות לה "כה" ו"ככה". במספר מקומות המילים "כן" ו"ככה" אף מתחלפות ביניהן. לדוגמא, בספר דברים מספר משה: "וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל-אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱלֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה-- כֵּן-יַעֲשֶׂה ה' לְכָל-הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה"; ובספר יהושע אומר יהושע עצמו לעם לאחר הניצחון על חמשת מלכי האמורי: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ--כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל-אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם".
תוספת לנ"ל: בפירוש רש"י כמה נוסחים:
- הן - לשון קבלת דברים:
- הן - לשון הן קבלת דברים:
- הן - לשון הין קבלת דברים:
כאפשרות השלישית גרסו בדעת מקרא, וניקדו בחירק.
לענ"ד, צ"ל בצירי, ואין לקרוא כאן את "הדיבור המתחיל" כמשפט אחד עם הפירוש.
מה דעתכם?
ר' אליהו מזרחי בראשית ל':ל"ד
הן לשון הין. לא כמו הן לי לא נתת זרע הן הנה היו לבני ישראל שפירושם כמו הנה כי אין לו טעם במקום הזה:
שכל טוב בראשית ל':ל"ד
ויאמר לבן הן – יש מפרשים כמו כן, ואמרו כי מכאן אמרו רבותינו הין במקום כן:
---------- Forwarded message ---------
מאת: אוריאל פרנק <frank...@gmail.com>
Date: יום ה׳, 26 במרץ 2020 ב-1:06
Subject: 2 הן
To:עוד על המילים "אבל" ו"ברם" שנידונו בקובץ המצ"ב -- ראו במאמר "פֵּירוּשׁ הַמִּלָּה אֲבָל", דַּף שְׁבוּעִי מִסְפַּר 578 שֶׁל אוּנִיבֶרְסִיטַת בַּר-אִילָן, פָּרָשַׁת מִקֵּץ, תשס"ה, מאת ר' שְׁלֹמֹה זְאֵב פִּיק, מח"ס "אהבת שלמה" (קישור),
קישורים:
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/miketz/pik.html
https://www.biu.ac.il/JH/Parasha/miketz/ppik.pdf
---------- Forwarded message ---------בתאריך שבת, 24 בנוב׳ 2012 ב-22:04 מאת Uriel Frankבראב"ע ב"תורת חיים" - עמ' סט
----- Original Message -----From: יהושע בוךSent: Saturday, November 24, 2012 8:45 PMSubject: Re: [רוחב לשון] הן
לפי רש"י הֵן = כן.לפי ראב"ע הֵן = הִנֵּה (הרי, הלא). פירושו מנוגד לטעמים (אתנח במילה הן, שלא כבדוגמאות שהביא).
אגב, ב"תורת חיים" נשמט הראב"ע לפסוק זה.
יהושע בוךתלמוד בבלי מסכת בבא מציעא דף מט עמוד א
מה תלמוד לומר +ויקרא י"ט+ הין צדק? והלא הין בכלל איפה היה? אלא לומר לך: שיהא הן שלך צדק, ולאו שלך צדק! - אמר אביי: ההוא שלא ידבר אחד בפה ואחד בלב. - מיתיבי, רבי שמעון
כן
הן
v מלת השוואה (=כך, ככה)
v מלת הסכמה (=YES)
v תואר השם (=אמיתי)
v תואר הפועל (=באמת)
v בסיס [1]
v מלת הסכמה (=YES)
v מלת פתיחה להסתייגות (=הרי)
v כינוי רמז לרבות (כמו: הם, היא)
בראשית פרק ל פסוק לד וַיֹּאמֶר לָבָן הֵן לוּ יְהִי כִדְבָרֶךָ:
אונקלוס
ברם לוי יהי כפתגמך: - צ"ע אם דומה לרש"י או לראב"ע
מיוחס ליונתן
רש"י
הן - לשון הן, קבלת דברים:
לו יהי כדברך - הלואי שתחפוץ בכך:
אבן עזרא
ויאמר לבן הן - כמו הנה, כי הה"א נוסף, כמו האלה האל:
במדבר כז ז כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת
הערת יעלו"י: האי כֵּן אין משמעותו כַּךְ כי אין לזה טעם כאן. אלא משמעותו נכון ושרשו כון. בדומה לכֵּנִים אֲנַחְנוּ (בראשית מב יא) שענינו – דוברי אמת אנחנו. וכן כאן: אמת דוברות בנות צלפחד ודבריהם ראויים. וכן לקמן בפרשת מסעי (לו ה) כֵּן מַטֵּה בְנֵי יוֹסֵף דֹּבְרִים ותרגומם יאות בנת צלפחד ממללן. יאות שבטא דבני יוסף ממללין. משא"כ כל כֵּן שבתורה שהתרגום משאירו כלשון הכתוב. וכן בשמות (י כט) וַיֹּאמֶר מֹשֶׁה כֵּן דִּבַּרְתָּ לֹא אֹסִף עוֹד רְאוֹת פָּנֶיךָ. וגם שם תרגומו יאות.
רש"י
כן בנות צלפחד דברת - כתרגומו יאות, כך[2] כתובה פרשה זו לפני במרום, מגיד שראתה עינן מה שלא ראתה עינו של משה:
אבן עזרא
כן - אמת, או הדבר כן .
במדבר פרק לא פסוק טז הֵן הֵנָּה הָיוּ לִבְנֵי יִשְׂרָאֵל בִּדְבַר בִּלְעָם לִמְסָר מַעַל בַּידֹוָד עַל דְּבַר פְּעוֹר...
תלמוד בבלי מסכת שבת דף לא עמוד ב
דאמר רבי יוחנן משום רבי אלעזר: אין לו להקדוש ברוך הוא בעולמו אלא יראת שמים בלבד, שנאמר +דברים י+ ועתה ישראל מה ה' אלהיך שואל מעמך כי אם ל ירא ה וגו' וכתיב +איוב כח+ ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה וגו', שכן בלשון יוני קורין לאחת הן, - תסתיים.
רש"י מסכת שבת דף לא עמוד ב ד"ה הן יראת
הן יראת ה' - יחידה היא היראה בעולם.
תלמוד בבלי מסכת שבת דף סד עמוד א
ואין לי אלא בשרץ, בטומאת מת מניין? ודין הוא; טימא במת וטימא בשרץ, מה כשטימא בשרץ - עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים, אף כשטימא במת - עשה דבר הבא מזנב הסוס ומזנב הפרה כמעשה עזים. - הן, אם הרבה בטומאת ערב - שהיא מרובה, נרבה בטומאת שבעה שהיא מועטת? תלמוד לומר: בגד ועור בגד ועור לגזירה שוה
רש"י מסכת שבת דף סד עמוד א ד"ה הן - תמיה
הן - תמיה הוא: וכי דברים כוונים הם?
"הן הן" – לכאורה משמעותו "הן" כאן הוא כינוי רמז לרבות (כמו: הם, היא[3]), אך אולי לפעמים לפחות אחת מה"הן" פירושה שונה?
1. רש"י מסכת שבת דף קיא עמוד א ד"ה הן הן
אלא בזקן - שפסק מלידה. והא אמר ר' יוחנן - בפרק מי שאחזו במסכת גיטין. הן הן החזירוני לנערותי - הרפואות האמורות שם למי שאינו בריא בתשמיש, ואמר ר' יוחנן: לאחר שזקנתי
2. רש"י מסכת שבת דף קנה עמוד א ד"ה הן הן
גמרא . הן הן פקיעין הן הן כיפין - כולן קשין של שבלין הן, מיהו, פקיעין תרי, שאינן קשורין אלא בשני ראשים. כיפין תלת - קשורין שלשה [אגודים]. זירין דארזא - ענפים לחין של ארז
3. רש"י מסכת תענית דף כח עמוד א ד"ה הן הן
הן הן בני דוד בן יהודה - דוד מלך ישראל, ואהכי קרו ליה פחת מואב - שבא מרות המואביה. יואב בן צרויה - שבא מרות המואביה, כי צרויה אם יואב אחות דוד היתה, שנאמר (דברי הימים א'
4. רש"י מסכת חגיגה דף י עמוד א ד"ה הן הן
והעבודות - הלכות עבודת קרבן. והעריות - ערוה. הן הן גופי תורה - בגמרא פריך: אטו הנך לאו גופי תורה נינהו?
5. רש"י מסכת חגיגה דף יג עמוד א ד"ה הן הן
(מכות כג, ב) . תנינא עד ויאמר אלי בן אדם - כבר שנינו עד ויאמר אלי בן אדם עמוד על רגליך. הן הן מעשה המרכבה - אם עד כאן שניתם - הרבה שניתם, ששני מקראות הללו שהן וארא
6. רש"י מסכת יבמות דף יד עמוד ב ד"ה ובספק אשת
במגרש את אשתו ולנה עמו בפונדק (שם /גיטין/ דף פא) לב"ש דאמרי לא אמרי' הן הן עדי ייחוד הן הן עדי ביאה אינה צריכה הימנו גט שני ולב"ה דאמרי הן הן עידי ייחוד הן הן עדי ביאה צריכה הימנו
7. רש"י מסכת קידושין דף מג עמוד א ד"ה הן הן
מתני איפכא - לפלוגתא דאמוראי. והלכתא שליח נעשה עד - גרסי'. הן הן עדיו - דשליח נעשה עד. וכן בגרושין - אם שלח גט לאשתו ע"י שנים. [עמוד ב] וכן בדיני ממונות - אם שלח חוב
מיעקב עציון:
כן – לא שחור לבן
"כֵּן בְּנוֹת צְלָפְחָד דֹּבְרֹת" (במדבר כז, ז)
נפתח בשאלה: כמה פעמים מופיעה המילה yes בתרגום המקרא לאנגלית? נתון עזר: המילה "כן" מופיעה במקרא למעלה מ-500 פעם.
התשובה מפתיעה: אף לא פעם אחת. למרות הופעותיה הרבות של המילה "כן" בתנ"ך, אפילו פעם אחת אין היא משמשת במובן הרגיל שבו אנו מכירים אותה, כתשובה חיובית לשאלה (ההפך מ"לא").
פירוש המילה "כן" ברוב המקרים הוא "כך". למשל: "ויעש נח ככל אשר צוה אתו א-להים כן עשה" (המילה כך אמנם לא מופיעה במקרא, אלא רק הצורות הקרובות "כה" ו"ככה". במספר מקומות אף מתחלפות ביניהן המילים "כן" ו"ככה". לדוגמא, בספר דברים מספר משה: "וְאֶת יְהוֹשׁוּעַ צִוֵּיתִי בָּעֵת הַהִוא לֵאמֹר: עֵינֶיךָ הָרֹאֹת אֵת כָּל אֲשֶׁר עָשָׂה ה' אֱ-לֹהֵיכֶם לִשְׁנֵי הַמְּלָכִים הָאֵלֶּה, כֵּן יַעֲשֶׂה ה' לְכָל הַמַּמְלָכוֹת אֲשֶׁר אַתָּה עֹבֵר שָׁמָּה"; ובספר יהושע אומר יהושע עצמו לעם לאחר הניצחון על חמשת מלכי האמורי: "חִזְקוּ וְאִמְצוּ, כִּי כָכָה יַעֲשֶׂה ה' לְכָל אֹיְבֵיכֶם אֲשֶׁר אַתֶּם נִלְחָמִים אוֹתָם").
אם כן – כלומר, אם במקרא לא הייתה בשימוש המילה כן במובנה הרגיל - איך ענה מי שרצה להשיב בחיוב על שאלה כלשהי? הדרך הרגילה היא חזרה על עיקר השאלה (בהשמטת ה"א השאלה), ובשינוי הנגינה. כשנשאלת רבקה ערב נישואיה על יד בני משפחתה "התלכי עם האיש הזה?" היא משיבה במילה אחת: "אלך". כעבור דור חוזר בנה, יעקב, לחרן. על הבאר הוא פוגש רועי צאן מקומיים, ושואל אותם: "הידעתם את לבן בן נחור?" – ושוב תשובה במילה אחת: "ידענו". "השלום לו?", "שלום".
ועוד קודם לכן: יצחק שואל את בנו שמיהר להביא לו ציד – "האתה זה בני עשו?"; "אני", עונה יעקב (רש"י על אתר מעיר: "לא אמר אני עשו אלא אני", אך על פי פשט אין כאן חריגה מדרך התשובה המקובלת. כך למשל משיב גם המלאך למנוח השואל (שופטים י"ג): "האתה האיש אשר דברת אל האשה?" – "ויאמר: אני").
הן צדק
בלשון חז"ל אנו כבר מוצאים מילת תשובה חיובית – אך אין זו המילה "כן", אלא "הֵן" או "הִין", שנשאלה מהארמית. המשנה במסכת מנחות מתארת את קצירת העומר במוצאי יום טוב ראשון של פסח, שהייתה נעשית בעסק גדול: "כיון שחשכה אומר להם: 'בא השמש?', אומרים 'הין'; 'בא השמש?', אומרים 'הין'... שלשה פעמים על כל דבר ודבר, והם אומרים לו הין הין הין". חז"ל אף הסמיכו את מילת החיוב המחודשת למידה המקראית "הִין": "מה תלמוד לומר 'הין צדק', והלא הין בכלל אֵיפָה היה? אלא לומר לך: שיהא הן שלך צדק, ולאו שלך צדק" (בבא מציעא נט; ומכאן מקור הביטוי "בהן צדק").
כאמור, המילה הן מקורה בארמית, ובתלמודים היא מופיעה בצורה "אִין" (בבבלי גם בצורת השאלה: איני? = כן היא?). יש שטענו שכבר במקרא אנו מוצאים את המילה "הן" במובן זה, בתשובתו של לבן הארמי להצעת יעקב לגבי שכר עבודתו בצאן: "הן, לו יהי כדבריך". ברם, נראה שאין להבין את המילה "הן" כאן במשמע "כן" שלנו, אלא מעין "נו" שבלשוננו (ובדומה מתרגם אונקלוס: "ברם, לוי יהי כפתגמך").
כן נכון
כפי שהובא, ברוב ההופעות של המילה "כן" במקרא משמעות המילה היא "כך", אך לא בכל המקרים. בפסוק שפתחנו בו - "כן בנות צלפחד דוברות" – משמעות המילה היא "אמת", נכונה טענתן (וכך תרגם אונקלוס: "יאות בנת צלפחד ממללן"). כך הוא הפירוש גם כשאומרים אחי יוסף אליו "כנים אנחנו" – דוברי אמת אנחנו; וכן הוא כשאומרים ארבעת המצורעים זה לזה לאחר שהטמינו לעצמם את שלל מחנה ארם: "לא כן אנחנו עושים" – לא נכון אנחנו עושים (וכתרגום יונתן: "לא כשר מא דאנחנא עבדין").
השימוש במילה "כן" כתשובה לשאלה נולד אולי כקיצור של התשובה "כן הדבר", המופיעה במקורות חז"ל (כך לדוגמא במשנה במסכת יבמות: "אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה מצאני נחמיה איש בית דלי, אמר לי שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא רבי יהודה בן בבא, ונומיתי לו [=אמרתי לו] כן הדברים"). בחלוף השנים קיצרו הדוברים והסתפקו ב"כן", כפי שמתועד למשל בשאלה שהופנתה לרמב"ם: "...כשהגיע ראובן, תבע משמעון הנזכר הדבר שאבד. אמר לו שמעון: כבר מחלתם לי אתה ושותפך על זה. אמר לו: כן. והיה שם עד אחד..." (סימן רמ"ט).
נראה שיש להבין את המילה כן כשילוב של שתי המשמעויות שנזכרו – הן "כך" והן "נכון". ושמא יש להוסיף למערך ההשפעות את המילה "אכן", שמשמעה "אמנם", "באמת", אך היא משמשת כפתיחה למשפט ("ויירא משה ויאמר אכן נודע הדבר"), ולא כתשובה עצמאית.
כמו כן
לסיום, נציין שישנה כנראה עוד משמעות חבויה למילה כן במקרא. במכת הכינים במצרים, מטבע הדברים, מופיעה רק צורת הרבים של הכינים. בלשון חז"ל אנחנו מתוודעים גם לצורת היחיד של השרץ הלא סימפתי, הנקרא כינה (לדוגמה: "אמר ר' אליעזר: ההורג כינה בשבת כהורג גמל בשבת"). ברם, במקרא ככל הנראה היחיד של הכינים הריהו כֵּן (כשם שקן הוא היחיד של קינים ועז של עיזים). כך מבואר ה[4]פסוק בישעיהו: "שְׂאוּ לַשָּׁמַיִם עֵינֵיכֶם וְהַבִּיטוּ אֶל הָאָרֶץ מִתַּחַת כִּי שָׁמַיִם כֶּעָשָׁן נִמְלָחוּ וְהָאָרֶץ כַּבֶּגֶד תִּבְלֶה וְיֹשְׁבֶיהָ כְּמוֹ כֵן יְמוּתוּן - וִישׁוּעָתִי לְעוֹלָם תִּהְיֶה וְצִדְקָתִי לֹא תֵחָת". יושביה כמו כן ימותון – היינו ייספו מהארץ כמות הכינים. יש אף שהציעו לפרש כך בדברי המרגלים שקראנו לאחרונה: "ונהי בעינינו כחגבים וכן היינו בעיניהם" – בעינינו היינו כחגבים, אך בעיני יושבי הארץ היינו קטנים עוד יותר, ככינים.
בקצרה נעיר כי קיימת משמעות רביעית למילה כֵּן במקרא, במובן של בסיס ("את הכיור ואת כנו"; "אותי השיב על כני"[5]). הנה כי כן, משמעויות רבות לה, למילה בסיסית זו שבלשוננו.
[1] ראה ניקוד באבן שושן. האם הניקוד בפתח, במקום צירי, הוא גזירה מוטעית לאחור מצורת הנסמך הפתוחה: 'כן הזהב', 'כנו'?
[2] מילה זו גורמת לרב משמעות בכוונת רש"י: כאיזה משני פירושו ראב"ע הוא מפרש?
[3] יש לצפות למצוא גם "הוא הוא" ושאר ההטיות וצ"ע.
ישעיהו פרק נז פסוק ו בְּחַלְּקֵי נַחַל חֶלְקֵךְ הֵם הֵם גּוֹרָלֵךְ גַּם לָהֶם שָׁפַכְתְּ נֶסֶךְ הֶעֱלִית מִנְחָה הַעַל אֵלֶּה אֶנָּחֵם:
[4] מנדלקרן: לד"ק (=?) הוא הזכר מן כינה