יִתַּמְּרוּ או יִתַּמּוּ שונאינו?
אוריאל פרנק
מתוך: סדר ליל ראש השנה – המכלול (hamichlol.org.il)
הבקשות הנלוות
בתשובה על מנהגו של רב האי גאון שהוזכרה לעיל מובא שהיו מביאים לפניו סל שבו נכללו המינים הללו והיה נוטל כל אחד מהם וכך היה אומר: ”קרא - יקרע גזר דיננו; רוביא - ירבו זכויותינו; כרתי - יכרתו שונאינו; סילקא - יסתלקו חטאתינו; תמרי - יתמו עוונותינו” או ”יתמו אויבינו”[8].
דהיינו, על כל מאכל אומרים בקשה הדומה מבחינת הלשון והצליל לשם המאכל. מנגד, רבי יוסף קארו בבית יוסף[11] מבין מדברי בעל הטורים שלשיטתו אין הכוונה להזכיר ממש את הבקשה אלא שהמאכלים מסמלים בקשות אלו. ברם, ככל הנראה בשל התשובה המפורשת מן הגאונים, מרבית הראשונים לא קיבלו את סברת בעל הטורים וסבורים שיש לומר ממש את הבקשות, וכך פסק גם רבי יוסף קארו עצמו בשולחן ערוך[10].
מתשובת הגאונים שהוזכרה לעיל משתמע לכאורה שמנהגו של רב האי גאון היה לומר רק "יסתלקו אויבינו", "ירבו זכויותינו" וכדומה, אך רבי דוד אבודרהם מציין שיש אומרים אותה בלשון תפילה: ”יהי רצון מלפניך ה' אלהינו ואלהי אבותינו שיקראו לפניך זכויותינו” וכו', וכך מקובל כיום.
פשרו של המנהג העסיק את החכמים שדנו בו כמעט מראשיתו, החל מתקופת הגאונים. חלק מן המאכלים (כדוגמת בשר שמן ומאכלים מתוקים) מסמלים את השמחה שבשנה החדשה, את השאיפות אליה או את הריבוי (רוביא, רימון, דגים וכדומה) בעיקר בזכויות ובקיום המצוות ("שירבו זכויותינו"). מנגד, מאכלים אחרים (סילקא, רוביא, תמרי ועוד) מבקשים את השמדת האויבים או השונאים.
רבי מנחם המאירי, מגדולי הראשונים, בספרו "חיבור התשובה"[12] נותן פירוש אלגורי לבקשות להכרתת ה"שונאים" הנזכרים בתפילות ה"יהי רצון":
- ”הכוונה בהכרתת השונאים, רצונו לומר על הדעות הכוזבות והכוונות המחטיאות, כי הם השונאים והמשניאים שנאה אמיתית. לא שנתפלל עתה על אבדן האויבים, כי די לנו בהתפללנו על הצלת נפשותינו.”
נוסח סימני ראש השנה - כושרות (kosharot.co.il)
נוסח סימני ראש השנה
תמר
כשרות:
• ערלה - אין חשש ערלה בתמרים.
• חרקים: תמר לח - בדרך כלל נקי, אך רצוי לחצות אותו להוציא את הגלעין ולהתבונן בו.
תמר יבש - לחצות ולהוציא את הגלעין. אח"כ לבדוק היטב כנגד האור בצד הפנימי וגם בצד החיצוני, שאין נקודות שחורות או רימות. לעיתים ישנם גבישים לבנים, הם גבישי סוכר ואיננו מעידים על הימצאותם של חרקים.
נוסח יהי רצון:
יקח תמר בידו ויכוון לפטור את כל פרי העץ שיאכל ויברך:
"ברוך אתה ה' אלוקינו מלך העולם בורא פרי העץ".
ואחרי שיאכל ממנו מעט יאמר:
ספרדים:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו אויבנו ושונאנו וכל מבקשי רעתנו".
אשכנזים:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו שונאינו"
תימנים:"יהי רצון מלפניך ה' אלוקינו ואלוקי אבותינו שייתמו שונאים" ואח"כ מברכים ואוכלים.
[אפ"ר: אשמח לדעת על אלו תימנים מדובר כאן; בתכלאל תורת אבות כתוב: שייתמו אויבינו ושונאינו]