שלכת - לא מה שחשבתם, וגם לא מה שכתוב במילון...

[אוריאל פרנק‎]

1. הנה שני קישורים לסרטון יפה על ביאור המונח "שַׁלֶּכֶת" במקורו המקראי, ועוד.

• מה המשמעות המקורית של המילה שלכת? | כאן - תאגיד השידור ...

• מה המשמעות המקורית של המילה שלכת? 🍁🍂 | בשביל הסיפור - YouTube

2. בקיץ תשע"ט שמעתי ממדריך טיולים ש"שלכת" אירופאית איננה השלכת המקראית: 

לא מלשון השלכת העלים, אלא גזע כרות שהשליכו אותו, ואחרי החורבן ישוב ופרח וחי עץ האלון, אחרי ''מצבתה''. כוח האלון בכוח שרידותו ויכול התחדשותו. 

ריבוי הגזעים מעיד על גזע אחד שנכרת.

שלכת בארץ ישראל איננה דווקא בתחילת החורף. יש עצים רבים ש''משליכים'' עליהם דווקא בתחילת הקיץ.

3. הנה קטע מדברי פרופ' יהודה פליקס, מתוך:

משלי טבע וחקלאות בספר ירמיהו וישעיהו / פרופ' יהודה פליקס (daat.ac.il)

ישעיהו משתמש בסוף פרק ו' בסמל:

כָּאֵלָה וְכָאַלּון אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת

להדגמת חזונו על שרידי ה"עשירייה" שמהם יצמח עם חדש, בעוד שייעודו של ירמיהו הוא

לִנְתושׁ... וְלִנְטועַ:.

להדגמת רעיונו על שארית הפליטה, שיחידי הסגולה שבה יהיו יסוד לעם קדוש לאחר החורבן של העם והארץ, משתמש ישעיהו (ו', י"ג) בדימוי:

וְעוד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר
כָּאֵלָה וְכָאַלּון אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת
מַצֶּבֶת בָּם זֶרַע קדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ:

בעברית החדשה "שלכת" מציינת מצב של עץ המשיר את עליו, ובהתאם לכך מקובל הפירוש:

כָּאֵלָה וְכָאַלּון אֲשֶׁר בְּשַׁלֶּכֶת

במצב של השרת עלים. פירוש המתקשר לכאורה לדברי הנביא בסוף פרק א':

(ל) כִּי תִהְיוּ כְּאֵלָה נבֶלֶת עָלֶהָ

ברם פירוש זה אינו נראה מכמה סיבות:
האלון שבישעיהו הוא ללא ספק ה-Quercus oak, הגדל בסביבות ירושלים, ועץ זה הוא ירוק-עד ואינו משיר את עליו בחורף. ועוד, השרת העלים אין בה כדי לבטא את האסון שישעיהו מנבא לו, שהרי ברור לכל כי לאחר הנשירה תבוא פריחה חדשה ורעננה. יותר נראה כי "שלכת" מציין שם מקום בירושלים, כנראה שבסביבות "שער שלכת" שבדה"א (כגו, ט"ז), הוא "שער האשפות" שבנחמיה (ב', י"ג). כאן, בעיבורה של העיר, היה מקום שהובילו אליו את האשפות של ירושלים, ובמגרש זה גדלו בר עצי אלון ואלה, שהיו לפנים עצים גדולים וענפים. אך ברבות הימים, עם הזדקנותם, החלו ענפיהם להישבר, ותושבי המקום ליקטו את הענפים היבשים, מהם גם שכרתו את הענפים לצורך הסקה, בהיות עצים אלה הפקר. (אז לא הייתה חברה להגנת הטבע ששמרה על דברים כאלה, על עצים עתיקים). לא נותרה מהם אלא "עשיריה" - שריד דל של תפארתם בעבר. גם לשארית זו לא נתנו מנוח:

וְעוד בָּהּ עֲשִׂרִיָּה וְשָׁבָה וְהָיְתָה לְבָעֵר

וכך הגיעו עצים אלה למצב של "מַצֶּבֶת בָּם" שנותרה מהם רק המצבת - גדם העץ חסר-הענפים. לכאורה בא קצם של עצים אלה, כדברי איוב (ל', ב'), "עלימו אבד כלח", היינו שגזעם (היינו "קלח" ב 'ק') מת. אך לא כן הדבר: כעבור שנים מעטות שוב התחדשו עצים אלה, ומגדמם - "מצבתם" - בקעו ענפים רעננים, וברור כי לו ניתן לעצים אלה מנוח היו אלה מחד-שים את נעוריהם ומצמיחים צמרת רחבת-נוף. דוגמאות של עצים כאלה ישנן בארץ למכביר. אולי הדוגמה החיה היא בסביבות תל דן, ודווקא אלון מצוי שאינו משיר עליו, שהאלון נשרף ונעקר והנה נשאר קטע קטן והוא חי וקיים ומתחדש. אולי זהו ההסבר לאורך חייו של אלון אברהם בחברון, שקוראים לו "אשל אברהם". אלה דוגמאות חיות לדברי ישעיהו.

אלון מתחדש מגדמו (עין חמד)

ישעיהו עוקב אחר תופעה זו ורואה בה סמל להתחדשות העם משארית הפליטה, שיסודה בשורשי הגזע העתיק. ממצבת זו יתפתחו ענפים שיניבו פירות - זֶרַע קדֶשׁ מַצַּבְתָּהּ:
למוטיב סמלי זה של הגזע הישיש, העשוי להצמיח נצרים רעננים, חוזר ישעיהו (בפרק י"א, א') בחזון אחרית הימים:

וְיָצָא חטֶר מִגֶּזַע יִשָׁי וְנֵצֶר מִשָּׁרָשָׁיו יִפְרֶה:

רעיון זה של נצחיות העץ המתחדש מגדמו פורט בדברי איוב (י"ד, ז'-ח'):

כִּי יֵשׁ לָעֵץ תקווה אִם יִכָּרֵת וְעוד יַחֲלִיף וְינַקְתּו לא תֶחְדָּל:
אִם יַזְקִין בָּאָרֶץ שָׁרְשׁו וּבֶעָפָר יָמוּת גִּזְעו:

כאמור, חזון העשירייה הוא גרעין נבואתו של ישעיהו - שלא כירמיהו, המנבא על עקירת הרע משורשו ונטיעת נטיעה חדשה:

רְאֵה הִפְקַדְתִּיךָ הַיּום הַזֶּה עַל הַגּויִם וְעַל הַמַּמְלָכות
לִנְתושׁ וְלִנְתוץ וּלְהַאֲבִיד וְלַהֲרוס לִבְנות וְלִנְטועַ: (ירמיהו א', י'),

במשל-הכרם של ישעיהו אין הכורם עוקר את גפניו שהכזיבו, הוא רק מפקיר אותן. כי מקננת בו עוד תקווה שאולי ביום מן הימים ניתן יהיה לשקמן ולהרכיב עליהן זן משובח; אולם כרם זה חוזר למצבו הראשוני - הוא מצמיח שוב שמיר ושית כפי שבשאר נבואותיו של ישעיהו על חורבן הארץ, הוא מתאר אותה כמצמיחה עשבים רעים, שמיר ושית ויער, ולעומתו מנבא ירמיהו על חורבן טוטאלי, על מדבר ושממה.