ה' הידיעה בשמות מקומות ובעלי חיים

[אוריאל פרנק‎]

אמש חזרנו מהצפון, ובדרך שאלני בני האם האורות שהוא רואה משמאל זה "הירדן". עניתי לו: זה ירדן; לא הַירדן.

הבחנה זו בין שם העצם הפרטי של מדינת ירדן (שלא ניתן ליידוע) לבין נהר הירדן המיודע הזכירה לי את פרשת ראה שקראנו השבת, שבה עולות שתי שאלות בסוגיית היידוע (ה' הידיעה):

1. בפרשת מאכלות אסורות צ"ע למה אין עקביות ביידוע שמות בעלי החיים ("יידוע סוגי").

2. "הַיַּרְדֵּן" מופיע בפרשתנו ג' פעמים, ותמיד מיודע, כגון "כִּי אַתֶּם עֹבְרִים אֶת הַיַּרְדֵּן". צ"ע, מהי המדיניות לגבי יידוע שמות מקומות?

אם יש לכם רעיונות או הפניות מועילות, אשמח להחכים.

כ"ט, 

אפ"ר 

 

1. דברים י"ד -   מאכלות אסורות  

חסרי יידוע:

(ד) זֹאת הַבְּהֵמָה אֲשֶׁר תֹּאכֵלוּ שׁוֹר שֵׂה כְשָׂבִים וְשֵׂה עִזִּים.

(ה) אַיָּל וּצְבִי וְיַחְמוּר וְאַקּוֹ וְדִישֹׁן וּתְאוֹ וָזָמֶר.

מיודעים:

(ז) אַךְ אֶת זֶה לֹא תֹאכְלוּ מִמַּעֲלֵי הַגֵּרָה וּמִמַּפְרִיסֵי הַפַּרְסָה הַשְּׁסוּעָה אֶת הַגָּמָל וְאֶת הָאַרְנֶבֶת וְאֶת הַשָּׁפָן ...

(ח) וְאֶת הַחֲזִיר ...

מיודעים:

(יב) וְזֶה אֲשֶׁר לֹא תֹאכְלוּ מֵהֶם הַנֶּשֶׁר וְהַפֶּרֶס וְהָעׇזְנִיָּה.

(יג) וְהָרָאָה וְאֶת הָאַיָּה וְהַדַּיָּה לְמִינָהּ.

חסר יידוע:   (יד) וְאֵת כׇּל עֹרֵב לְמִינוֹ.

(טו) וְאֵת בַּת הַיַּעֲנָה וְאֶת הַתַּחְמָס וְאֶת הַשָּׁחַף וְאֶת הַנֵּץ לְמִינֵהוּ.

(טז) אֶת הַכּוֹס וְאֶת הַיַּנְשׁוּף וְהַתִּנְשָׁמֶת.

(יז) וְהַקָּאָת וְאֶת הָרָחָמָה וְאֶת הַשָּׁלָךְ.

(יח) וְהַחֲסִידָה וְהָאֲנָפָה לְמִינָהּ וְהַדּוּכִיפַת וְהָעֲטַלֵּף.

2. לגבי יידוע שמות מקומות: 

א. ראו מאמר "הא־הידיעה בשמות מקומות":

https://hebrew-academy.org.il/2012/10/09/%d7%94%d7%90-%d7%94%d7%99%d7%93%d7%99%d7%a2%d7%94-%d7%91%d7%a9%d7%9e%d7%95%d7%aa-%d7%9e%d7%a7%d7%95%d7%9e%d7%95%d7%aa/ 

https://hebrew-academy.org.il/wp-content/uploads/margalit.pdf 

ב. ראו הפרק מאת מורי, פרופ' יואל אליצור, בספרו "מקום בפרשה":

פרשת ואתחנן: הלבנון.

ההר הטוב הזה והלבנון

"ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאמר... אעברה נא ואראה את הארץ הטבה אשר בעבר הירדן ההר הטוב הזה והלבנון" (ג, כה). מה הוא "ההר הטוב הזה והלבנון"? תרגום אונקלוס. מדרשי חז"ל ורש"י מלמדים אותנו שזה הוא בית המקדש: "טורא טבא הדין ובית מקדשא", כלומר, 'הלבנון' הוא כינוי לבית המקדש. זהו כינוי עתיק שנמצא אולי כבר בנבואת זכריה: "פתח לבנון דלתיך" (זכריה יא, א). בכל אופן, הכינוי הזה בודאי נוצר לאחר שבנה שלמה את בית המקדש בארזי הלבנון. בפרשתנו אין מקרא יוצא מידי פשוטו. משה רבנו מבקש ומתחנן לראות דוקא את הר הלבנון שבצפון הרחוק. משה מתגעגע אל הר הלבנון, שהוא בעיניו מוקד יפיה של ארץ ישראל.

הייתי בלבנון לפני למעלה משלושים שנה, במלחמת הלבנון ('שלום הגליל') בשנת תשמ"ב. באמת הלב מתרחב למראה הנופים המרהיבים של הלבנון, ולמראה המים הרבים שזורמים שם. נראה שכשהכתוב אומר "כי ה' אלהיך מביאך אל ארץ טובה ארץ נחלי מים עינות ותהומות יוצאים בבקעה ובהר" (דברים ח, ז), הכוונה היא קודם כל לארץ הלבנון. דברי משה, העומד בערבות מואב על ירדן ירחו, בצד השני של הירדן, שמונה קילומטר מיריחו, שלושים קילומטר מירושלים, ומשתוקק אל הלבנון הרחוק, מלמדים שלפי התורה הלבנון קדוש בקדושה גבוהה יותר מקדושת עבר הירדן, בניגוד לתפיסה של הציונות בת ימינו ואף של המקסימליסטים שבתוכה שדיברו על "שתי גדות לירדן זו שלנו זו גם כן", אבל לא חשבו על הלבנון.

 

הלבנון בגבולות הארץ

את הלבנון אנחנו פוגשים בתיאור גבולות הארץ שבתורה. כך בתיאור מצות ירושת הארץ בגבולותיה המורחבים בתחילת ספר דברים (א, ז): "פנו וסעו לכם ובאו הר האמרי ואל כל שכניו בערבה בהר ובשפלה ובנגב ובחוף הים ארץ הכנעני והלבנון עד הנהר הגדל נהר פרת", וכך שוב בפירוט גבולות הארץ המובטחת בסוף פרשת עקב (דברים יא, כד): "מן המדבר והלבנון מן הנהר נהר פרת ועד הים האחרון יהיה גבלכם". בשיחה קודמת (לפרשת משפטים) דיברנו על כך שיש בתורה שני מיני גבולות לארץ הקדושה, אחד מצומצם ואחד מורחב, הרחב (הנזכר בפרשיות לך לך, משפטים, דברים ועקב) מגיע בצפון עד נהר פרת, והמצומצם (המתואר בפרוט בפרשת מסעי) עד הר ההר הצפוני ולבוא חמת. הסברנו שהגבול הרחב הוא גבול קבע אידיאלי המיועד לדורות מאוחרים לאחר שהעם יפרה ויוכל ליישב מרחבים גדולים, ואילו הגבול המצומצם הוא הגרעין של ארץ ישראל שנועד לכיבוש כבר בשלב ראשון. בנידון שלנו חשוב להדגיש שהלבנון נכלל גם בגבול המצומצם, הראשוני. את זאת אפשר ללמוד קודם כל מפרשתנו, שבה משה נמצא בלב לבה של הארץ הרחבה המובטחת ומבקש לראות את הלבנון. אפשר לראות זאת שוב ביהושע פרק יג. בפסוקים הראשונים שבפרק זה מונה הכתוב את חבלי 'הארץ הנשארת' שלא כבשה יהושע. קל לראות שרשימה זו מבוססת על הגבול המצומצם של ארץ ישראל ולא על הגבול המורחב, והיא מציגה את הפערים שבין מפת ההתנחלות לבין גבולות 'מסעי'. נהר פרת לא נזכר ביהושע יג ולעומתו נזכרת לבוא חמת, המאפיין הטיפוסי של הגבול המצומצם של 'מסעי'. והנה, נזכר כאן שבארץ הנשארת נמצא "כל הלבנון מזרח השמש... עד לבוא חמת" וכן "כל ישבי ההר מן הלבנון (כלומר, מקצהו הצפוני של הלבנון) ועד משרפת מים" (מן הקשר בפסוק זה וביהושע יא, ח יש ללמוד שמשרפות מים הם נקודה כל שהיא בראש הר הלבנון הדרומי או המרכזי כפי שניתח נכונה קיל ב'דעת מקרא' שם). ומה מבטיח ה' ליהושע? "אנכי אורישם מפני בני ישראל". אם נסכם, הלבנון הוא חלק מהארץ שהבטיח ה' לעם ישראל, חלק מהארץ שציוה לכבוש כבר בשלבים הראשונים, והוא נזכר כחלק מן 'הארץ הנשארת' כאשר לא הצליחו יהושע ובני דורו לממש את כל תוכנית הכיבוש.

בלשון המקרא הלבנון (בודאי על שם צבעו של השלג) הוא בראש ובראשונה שמו של הר הלבנון הגבוה הנקרא בשם זה עד היום, אבל הוא כולל לפעמים גם את בקעת הלבנון שממזרחו (כגון ביהושע יג, ה שצוטט לעיל) ובמקרים מסויימים גם את הרכס המכונה היום 'מול הלבנון' (בלועזית Antilibanos; ראה בשיחתנו לפרשת משפטים).

 

הלבנון בה"א היידוע

מבחינה לשונית ראוי להשתמש בשם הזה בה"א הידיעה - הלבנון. כך נכתב השם כמעט בכל מקום במקרא, ויש לדבר משמעות חשובה, שכן דרך הלשון העברית, בפרט במקרא אבל גם בלשון חז"ל ובלשוננו, להגיש את שמות אזורי הארץ השונים בה"א הידיעה (כגון הגליל, הכרמל, השרון, הבשן), ואילו שמות ארצות אחרות מוגשים בלא יידוע (כגון עמון ומואב, בבל ומצרים במקרא, אנגליה, צרפת, ספרד ואיטליה בימינו). השימוש בשם הלבנון ביידוע מזכיר שמדובר בחבל ארץ בארצנו ולא בשמה של ארץ זרה.

דרום מדינת הלבנון של היום, מנהר הליטני ודרומה, הוא במושגים ההיסטוריים בעצם חלק מן הגליל העליון. בלשון המקרא נקרא אזור זה וגם האזור שמצפונו עד צידון בשם הטריטוריאלי 'צידון' או 'צידונים' (ראה בשיחתנו לפרשת נח). מלחמת הלבנון הראשונה של קיץ תשמ"ב (שכונתה על ידי מנחם בגין 'מלחמת שלום הגליל') התנהלה ברובה בלבנון גם במובן המקראי של המילה, לעומת זאת מלחמת הלבנון השנייה של קיץ תשס"ו, התנהלה ברובה בגליל העליון. ההסתבכות של עם ישראל ומדינת ישראל בעקבות מלחמת הלבנון הראשונה (שכשלעצמה היתה מלחמה מוצלחת) והכשלים במלחמת הלבנון השנייה קשורים לדעתי בכך שהעם ומנהיגיו ואפילו ה'ימין' חשבו שהם נלחמים בארץ זרה. אילו ידעו תנ"ך וידעו איפה הם נמצאים, אפשר שהדברים היו מתפתחים אחרת. גם פרטים קטנים של הכרת השטח, מקבלים מראה גרוטסקי כאשר מסך של זרות מכסה את הארץ. דוגמה לכך היא הכפר קאנא שהוזכר הרבה בחדשות במהלך מלחמת תשס"ו, וגם עשר שנים קודם לכן בזמן מבצע 'ענבי זעם'. בשני המקרים הפגיזה ישראל מן האויר מחבלים בכפר ויחד עמם נהרגו עשרות אזרחים, דבר שגרר גינויים בעולם והתנצלות מצד מדינת ישראל. המאורעות עצמם אינם מנושאי ספר זה. במסגרת הנוכחית חשוב לי להתייחס לשם המקום. מרוב תאוות תיקון-יתר ובודאי גם בגלל תחושת הזרות צוטט השם בישראל בצורה 'כפר כנא', צורה מוטעית המושפעת מכפר בשם זה בגליל התחתון. השם הנכון במבטא הערבי של היום הוא קַאנַא ובעברית קָנָה. קָנָה נזכרת ביהושע פרק יט בנחלת שבט אשר: "ויצא הגורל החמישי למטה בני אשר למשפחותם. ויהי גבולם... ועברן ורחב וחמון וְקָנָה, עד צידון רבה" (יט, כד-כח). אם כן, קנה היא אחד המקומות שניתנו לשבט אשר וגם צידון רבה. יכולה מנהיגות מדינית לסבור שעכשיו אין השעה כשרה לממש את ירושת הארץ במקום הזה, אבל סילוף השמות והפיכתם לדבר זר ומוזר שמעבר להרי החושך, היא כבר אמירה שנוגעת למושגי היסוד ומשבשת אותם.

 

אסיים בסיפור אישי

במלחמת הלבנון הראשונה הייתי מלוחמי החי"ר שהתקדמו לאורך בקעת הלבנון צפונה. כשעברנו באזור אגם קרעון, נגמר לנו המזון שלקחנו אתנו, ואז הגענו לאיזה שהוא מפעל לפירות מיובשים ומצאנו שם חבילות של תאנים מיובשות מגידולי האזור. אכלנו אותם וזה היה טעים מאד ומזין. כאשר גמרתי את לסעוד את לבי מן התאנים האלו ועמדתי לברך ברכה אחרונה, הייתי צריך במקום להחליט החלטה קטנה לכאורה אבל משמעותית ביותר: איזו ברכה עלי לברך. כידוע, לפי ההלכה על פירות של חוץ לארץ מברכים "על הארץ ועל הפירות", ואילו על פירות של ארץ ישראל מברכים "על הארץ ועל פירותיה". הרגע הקטן הזה מילא אותי רוממות רוח ובירכתי בכוונה "על הארץ ועל פירותיה"!

 

מקורות להרחבה ולעיון:

י' אליצור, "הגם הלבנון הוא ארץ ישראל?", נקודה 48 (תשמ"ב), 13-10.

י' אהרוני, "קנה", אנציקלופדיה מקראית, ז, 198.

והנה קטע נוסף מספרו הנ"ל:

גושן בארץ ישראל

מה ידוע מבחינה לשונית על השם גֹשֶן? נסיונות לפרש את השם על פי המצרית או על פי השפות השמיות לא עלו יפה. אך יש לציין שבספר יהושע מוצאים את השם הזה בארץ ישראל שלוש פעמים בהקשר לא מצרי, וככל הנראה היו בארץ ישראל שני גושן שונים, ושניהם בארץ יהודה - אחד שֵם עיר ואחד - 'ארץ', בדומה לגושן שבמצרים. העיר גושן מנויה בקבוצה הדרום-מערבית של ערי דרום הר חברון יחד עם יתיר ודביר, ענב, אשתמה וענים (טו, נא). לעומתה, ארץ גושן הנזכרת גם בגירסה מיודעת ארץ הגושן, היא שמו של אזור בארץ. בסיכום כיבושי יהושע בחלקה הדרומי של הארץ בפרק י' נאמר: "ויכה יהושע את כל הארץ ההר והנגב והשפלה והאשדות... ויכם יהושע מקדש ברנע ועד עזה ואת כל ארץ גשן ועד גבעון", ובסיכום הכיבושים הכללי בפרק י"א נאמר: "ויקח יהושע את כל הארץ הזאת ההר ואת כל הנגב ואת כל ארץ הגשן ואת השפלה ואת הערבה ואת הר ישראל ושפלתֹה".

הרב ישראל אריאל באטלס שלו לגבולות ארץ ישראל (בעקבות 'דעת זקנים' מבעלי התוספות לבראשית מו, כט ו'דרש' שציטט רד"ק בהסתייגות בפירושו ליהושע יא, טז) כולל את ארץ גשן שבתוך מצרים בגבולות ארץ ישראל ומותח את נחלתו של שבט יהודה עד הדלתה של הנילוס! פרט זה הוא אולי הקיצוני ביותר בשיטתו המקסימליסטית בדרך כלל לגבי גבולות הארץ. לדעתי השקפה כזאת היא בלתי אפשרית בעליל. המחשבה שיהושע כבש מהכנענים את מזרח הדלתה היא תמוהה. כפי שיוסבר בעיוננו לפרשת משפטים, גבולות השבטים שייכים לגבול המצומצם של הארץ. גבול זה מגיע בדרום מערב עד נחל מצרים שזיהויו עם ואדי אל-עריש הוא הסביר והמקובל.

רוב הפרשנים המודרניים וחוקרי הגיאוגרפיה המקראית סוברים שארץ גשן הנזכרת ביהושע י ויא היא התחום הטריטוריאלי של העיר גושן שבפרק טו. דעתם אינה מסתברת, מכמה טעמים:

א.     העיר גושן היתה עיר קטנה הנזכרת רק פעם אחת, והתחום הטריטוריאלי שלה בודאי לא עלה על קילומטרים ספורים. באזור הקרוב אליה שכנו הערים הידועות דביר, ענב ואשתמוע. המרחב של דרום הר חברון בודאי נקרא על שמם ולא על שמה.

ב.      ארץ גשן שבסיכומי הכיבוש היא ארץ רחבת ידיים המוזכרת במקביל לאזורי ההר, השפלה, הערבה, הנגב והאֲשֵדות. "ההר" הוא האזור הגבוה, "השפלה" היא מה שקוראים היום 'השפלה הפנימית', "הערבה" היא בקעת הירדן וים המלח, "הנגב" הוא הנגב הצפוני של היום, ו"האשדות" הם המדרונות המזרחיים התלולים והמצוקיים. האזור שנותר למקם בו את ארץ גשן הוא אזור המורדות המערביים שבין ההרים והשפלה, והכתוב מציין שהוא משתרע בצפונו עד גבעון.

ג.       שיקול לשוני חשוב הוא הצורה המיודעת ארץ הגשן. כלל הוא בלשון המקרא ובמידה רבה גם בלשוננו היום, שאזורי הארץ השונים באים תמיד ביידוע: הנגב, השרון, הגליל, הלבנון, הכרמל, הבשן, הגלעד. הדבר מלמד שגשן שייך לאותה משפחה וכמו הפריטים האחרים שברשימה זו אף הוא כנראה שם שמי קדום של מרחב גיאוגרפי גדול. יש לו שלוש אותיות שורש, והוא גזור במשקל שכיח. על אף שאין בידינו קצה חוט להבין את פירוש השורש (הצעות שהועלו במחקר לקשר את גשן לשורש גו"ש או לשם 'הגשורי' אינן סבירות), ניתן לשער שהוא הביע משהו הקשור לנוף הטופוגרפי או החקלאי של האזור, ואולי לאופן הגידול של בהמות ומסתבר שאותו אפיון היה קיים גם בחלק המזרחי של הדלתה.