חמיצות של זיתים , בעקבות הסדנא שלא הייתי בה היום ...אבל עשיתי את המשימה ...בעניני החמץ

[Hayn BairMosheh]

למה חמוצה , עמליה ?

שטף אותי קולה של דודה אביבה בעודי יושבת בספסל שבקצה המושב,שמשקחף לחורשת הזיתים.

הניחוח המתוק מידי של הבושם שלה הציף את נחירי . הוא זייף את ריחם של הפרחים ששאפתי לתוכי בשדה היום.

"מה שלומך  היום באמת , עמליה ? התענינה דודה אביבה , התענינות שהיתה אופיינית אך ורק לה

 ונעצה בי את עיניה הטובות המזוגגות במשקפיים עגולות .

פעם סבא גדי אמר עליה משפט :" עיניה הטובות של אביבה ירעו את שדות כל המסכנים ,אבל  לראות לא יראו את שדהה שלה "

היא היתה עובדת סוציאלית ידועה בעיר השיכונים והפחונים הקרובה.

" ואיך יש לך את החוצפה לדחות שוב ושוב את יוסף ברכה , המחזר היחיד שנאמן לך כבר 15 שנה , אני לא מבין .

ראיתי אותו גם אתמול משאיר לך זר פרחים ליד הדלת .

יום אחד אני וסבתא נמות ,שתדעי לך אנחנו לא נהיים צעירים מיום ליום " סיים סבא גדי בקול טראגי ונופף במקל ההליכה שלו לעבר ביתו הסוררת.

ואני רק השקפתי וזכרתי . בזה היייתי טובה . 

משום מה שאלתה של דודה אביבה ליוותה אותי בימים הבאים . היא החמיצה את החדרים בבית וגם את תחושת החופש שעד לא מזמן ידעתי בהליכה בשדות .

זה היה ריח שלא אהבתי . כמו הבושם של דודה אביבה ומשפטיו של סבא על גורלה הבודד , העתיד להיות .

זה היה כמו מראה של כפכפי קיץ שמישהו שכח בחול הים או של בלון שנשמט מאחיזת הילד ופורח לשמים.

לחמיצות התווסף מימד הזמן . כי זה בדיוק יצא בזמן ערב פסח . עונת' נקיון האביב '

הזמן בו סבתא סוליקה מוציאה מהבית את כל השמיכות "לאוורר"

את הרהיטים " לנגב "

ואת המשקופים  "לצבוע" שחס ושלום לא יכנסו המצרים ימח שמם וכשאמרתי משקופים התכוונתי כמובן גם לדלתות ולקירות .

הבית של סבתא סוליקה וסבא גדי בעצם יצא החוצה בימים שלפני פסח הגדול .

"תרגעי כבר עם הנקיון .יא משוגעת נקיונות "  נופף לה סבה בכובעו כשיצא למנחה וראה את כל הרהיטים בחוץ.

זה היה כאילו לא חי איתה שנה בשנה כבר חמישים שנה כדי לראות את זה קורה שוב  ושוב.

וסבתא סוליקה רק הפטירה אחריו " שילך אל הבית הכנסת ,המנעול הזה, יתפלל קצת , לא יזיק לו ,לדבר הוא תמיד ידע טוב "

ומי שנשאר שם עוד רגע היה פתאום מבחין בחיוך ממזרי שנמתח אחרי מילותיה ושסיפר דבר מה על אהבתה  הזקנה שעודנה.

אחרי שעזרתי לסבתא וטיפסתי על המדפים הגבוהים להצילם מאבק השנה ובדרך למטה הספקתי לגנוב כמה מעוגיות החמץ האחרונות שלה ולגרום לה לקצת נחת , חמקתי לי אל השדות ובדרך הבחנתי בדודה אביבה לא רחוק מהצריף שסבא בנה לה בשטח המשק.

היא לא ראתה אותי ,דומה היה שמשהו אחר משך  את תשומת ליבה .

היא בהתה בצנצנת זיתים כבושים( שהיא לא זו שהכינה אותה מן הסתם כי בשעות הפנאי יכולת למצוא אותה רק עם מאמרים מיובשים וספרי פסיכולוגיה ) לצנצנת הזיתים החמוצים  היתה מודבקת מעטפה  

שתיקה הקיפה כעת את דודה אביבה בת ה38 ,זו שקולה הסמכותי ליווה משפחות רבות בלישכה הסוציאלית בעיר השיכונים .אצבעותיה רעדו כשפתחו את המעטפה ועיניה המרפרפות בתוכנה סימנו לי שמשהו הרעיד את סמכותה של הדודה.

רציתי להתקרב לשאול אותה ממי זה ולמה 

אבל אני, עמליה בת ה16 ידעתי שהיא תנפנף אותי באחד ממשפטיה החוכמה שלה .

" זה עניין של מבוגרים "או פשוט :"זה לא העסק שלך " ותסגור את הפתח לחקירותיי.

באותו רגע אמרתי לעצמי " עמליה , עמליה , התרחקי מזה ,עמליה " זה משפט שאהבתי לשנן לעצמי ברגעי הרפתקאות מיותרות.

אבל דווקא כשהתכוונתי לסגת ראיתי שדודה אביבה מרימה את הצנצנת . שמה אותה מעל הזבל. אולי כדי שמישהו אחר יקח ?,ואילו את המעטפה זורקת בכבדות לפח .היא הלכה משם בצעדים מהירים , נסערת משהו .

ואני סקרנית . לא יכולתי כמעט להתאפק . חיכיתי עוד קצת והתקרבתי לעמדת הזבל .

לא נעים לרחרח כמו חתול שמחטט באשפה אבל זה היה עניין חשוב ביותר !

ידי לכדה את המעטפה הנכספת.

עיני קראו את השורות :

אביבה שלי , אהובה .

אני מקוה שאת סולחת לי על כך שאינני מרפה. אני פשוט לא יכול .

אני יודע ששי זה ימצא את דרכו מן הסתם כמו הפרחים ומתנותי האחרות בפח האשפה.

הפעם יש לי בעיקר מילים שהשי מתקשר אליהן. אני מתחנן שלפחות תסכימי לקרוא שורות אלה . זה החסד המועט שאני מבקש ממך.

כל השנים שעברו עלינו מאז אותה תקרית ניסיתי לחזר אחריך , משום שהמילים זה לא הצד החזק שלי , קיויתי שהמעשים ידברו

השבוע כשכבשתי את הזיתים בחומץ  אלה שאני ואליהו אחי מסקנו חשבתי עליך ועל אהבתנו .

או כמה הייתי  אז צעיר וטיפש . כמה טיפש ולא בשל 

ואת באת אלי כעץ זית רענן ופורח .עיניך שהטוב מלא בהם הציעו לי אהבה, ובית 

החמצתי את ההזדמנות . אין לי תירוצים מלבד היותי חייל שחזר פצוע מהמלחמה .

אני זוכר את ביקורך בבית החולים : אמרת לי בטון רציני ואמיץ : נתחתן יוסף ברכה , יהיו לנו ילדים אל תדאג . אני אוהבת אותך ."

ואני מה עשיתי ?, אדיוט שכמותי . הדפתי אותך במילים קשות , בציניות של אדם חסר אמונה ששב מהקרב .

לא ראיתי עתיד .לא לי ולא לך ובעצם לא לאף אחד ,אחרי כל החברים המתים שקברתי במלחמה.

אני זוכר שביקשתי ממך ללכת ואת סובבת את גבך הזקוף , כמו עץ זית גאה ולא הבטת עוד לאחור 

לקח לי זמן להתאושש . מספר שנים . ואת בזמן הזה בנית את עצמך.

הקפת את עצמך בחומה של ספרים 'חכמים ' 

רכשת לך מקצוע מכובד שבו את עוזרת לכל העולם מלבד לביתך שלך .

אני מריח את הבושם שלך כשאני הולך למכולת , אני מריח את העצב שלך כשאני עובר ליד הצריף שלך ורואה את הורדים צומחים פרא .

את. בלי איש בלי ילד . הקפת את עינייך היפות בזגוגיות שמרחיקות אותך מכאב ההחמצה .

אני מבקש שתסלחי לי אם אני פוגע בך בדבריי . גם האמת כואבת .

דעי לך שאני , טיפש שכמוני , עדיין אוהב אותך וזוכר את הנערה הטובה שחלמה על חתונה וילדים .

כשכבשתי את הזיתים השבוע הבנתי את זה פתאום . את סוד החיכיה .

זה 15 שנה שאני מנסה לכפר על הטעות ההיא , במעשים , ברמזים ואת בשלך, גאה .

כמעט התייאשתי ממך .את יודעת?

אבל הנה  זה הכה בי , הטעם של הזיתים החמוצים שנכבשו .

את מבינה דווקא החמיצות הזו שדורשת זמן ובה הם שרויים היא זו שהופכת אותם לטעימים ומיוחדים כ"כ

אז אולי לא נחמיץ זה את זו ככלות הכל?

אוהב אותך

יוסף ברכה .

עיני דמעו כשסיימתי לקרוא את המכתב המלא רגש ,שלא יועד לי . לרגע המתנתי ואז התחלתי לרוץ כמו משוגעת עד שהגעתי לפתח דלתה של דודה אביבה .

הייתי פשוט מוכרחה להציל אותה כמו את המדפים של סבתא סוליקה מאבק השנים .

שיחי הוורדים צימחו פרא ואני אף פעם לא שמתי לב לזה . איך זה שמתחת למראה העובדת סוציאלית המסורה לא שמתי לב לכאב שליווה את דודתי . חשבתי גם על האיש המסכן הזה שמשלם על טעותו עד היום .

חשבתי על מבטי הבהיה לה לפעמים בערבי השבת . האם גם היא חשבה עליו אך לא יכלה לוותר על גאוותה .

נקשתי כמה נקישות  .לבסוף  היא פתחה לי את הדלת . עם סוודר מהוהה ועיניים אדומות מבכי . לא היו המשקפיים שהנציחו את המבוגרות שלה .על שולחן האוכל היתה אסופה של טישיויים משומשים שהעידו על רצינות המשבר 

וכוס תה נענע . המרפא המשפחתי שלנו לשעות קשות .

עמליה ?

היא הביטה בי והביטה בידיי 

הושטתי לה את המעטפה ואת צנצנת הזיתים במבט נבוך 

היא הביטה בי נדהמת ואחר בכעס שנמהל בעצב

" אני לא מבינה , את עקבת אחרי ? את באמת עשית את זה ?

את חיטטת בפח בשביל להביא לי את המעטפה הזו .

קראת אותה גם לפי המבט האשם שלך .יפה עמליה , לא ידעתי שיש בך את העוז והחוצפה . "

קולה הפך צורמני.

גימגמתי סליחה בהתחלה ואז הגיע השצף.

נאמתי לה על הזיתים הכבושים  החמוצים ,על השנים שאבדו ,שיאבדו אם לא תתעורר 

על איך שהיא ממש תינוקת פשוט מחזירה לו על מה שעשה לה לפני הרבה זמן . והנה הוא משתדל לתקן.

המשכתי והמשכתי .

דמעות כיסו את עיניה של דודתי שוב ואט אט חומת הכעס נמוגה . לבסוף היא קרבה וחיבקה אותי

" טוב טוב ,אני סולחת לך ." וכששמה לב לכך שמבטי אינו מרפה הוסיפה :" הלואי שזה היה כ"כ פשוט , עמליה "

"אל תגידי לי הלואי שזה היה ככ פשוט . תעשי שזה יהיה פשוט .

את זו שתמיד עוזרת לכולם בלשכה . תעזרי פעם אחת לעצמך 

נזכרתי באיך ששאלה אותי לפני מס' ימים למה אני חמוצה והוספתי : ואת בעצמך תחמיצי אם לא תקחי את הזיתים האלה ואת האיש שהביא לך אותם . ":

היא הלכה אחורה . לרגע חשבתי שהיא מתכוונת לנפנף אותי מהבית שלה בשל חוצפתי הרבה אבל היא רק הרתיחה מים בקומקום 

ושאלה אותי " אז מה את אומרת עמליה .

תה נענע יעזור לנו ?"

"רק אם תזמיני גם את יוסף ברכה ,,,

אמרתי לה והיא שקלה רגע אחד  את דברי ואז חיוך קטן הפציע  בזויות פיה 

ומילא את פניה ביופי  של נערה.

[אורית הכסטר‎]

מדהים. וואו. סיפור יפיפה!!!! איזה החמצה מצמררת...

בתאריך 21 במרץ 2012 21:03, מאת Hayn BairMosheh <naha...@gmail.com>:

[Hayn BairMosheh]

תודה יקרה . צר לי שלא הייתי איתכם היום

בתאריך 21 במרץ 2012 22:51, מאת אורית הכסטר <ori...@gmail.com>:

[אסתר לב‎]

איזה סיפור יפה! ממש הייתי במתח לקרוא מה שהוא כתב לה...

נשלח מה-iPhone שלי

ב-21 במרץ 2012, בשעה 22:59, Hayn BairMosheh <naha...@gmail.com> כתב/ה: