עמוס ואני. סיפור חדש :)

[הדסה לב‎]

לימודי ימימה גורמים לי לכתוב על עומסים.

אז הרי לכם.

עם דרישת שלום חמה :)

הדסה. 

זה סיפור על ילד ושמו עמוס. 

ומבוגר עני.

עמוס עמוס במקצת. את העומס שלו סוחבת אני עד שנהיית מרוששת כעני.

אנחנו תמיד במריבה, עמוס ואני. ולרוב אני יוצאת עני.

העמוס שלי, מתערבל בפנים. גועש, רועש.

עני מנסה להשקיט, להרגיע.

יש פעמים שאני חושבת שעמוס רעב. מחבקת אותו, מאכילה, מכילה.

יש פעמים שהוא כה רעב עד שאני סוף סוף מבינה איך מהיותי אני , הפכתי לכה עני-

מאכילה בור ללא תחתית. עמוס שלי.

ויש הוא גועש, רועש, עני עייפה, מותשת. 

הוא לא מניח, וממקום היותו אי שם עמוק בבטני, הוא מטפס לו אט אט, מחפש דרך לצאת החוצה. 

לא מוותר.

אני מביטה בו, חסרת כוחות, תוהה לעצמי מאיפה הכוח הזה שלו.

איך הוא לא מוותר? לא נח. תמיד ממשיך בשלו.

עולה במעלה הגרון, מגיע למיתרי הקול, נתלה עליהם כלוליין

והופ- קופץ החוצה. והינה העמוס שלי, כבר מוכר לכולם..

פעם, כשהיו פוגשים אותי, כמעט תמיד ההיכרות הייתה עם עמוס שלי.

הוא היה המציג והוא העונה. השואל והמבקש.

היום, לפעמים, רק לעיתי רחוקות מאוד, כשעני החזק והפך לאני, אני יודעת להחזיק לעמוס ביד. 

ללכת איתו, בקצב שלו, 

עקב בצד אגודל,

להוביל אותו- במקום שהוא יוביל אותי.

כן, זה סיפור מסע, איך עני הופך לאני. 
--

"לזהות רגעים של חסד ברגע התרחשותם.
לא לצפות להם כאל תקווה
ולא לפנות אליהם כאל זיכרון,
אלא לאחוז בהם ולבקש ברכתם ברגע התרחשותם ממש.."

(בביתו במדבר/ מאיר שלו).

[אורית הכסטר‎]

מקסים :-)

בתאריך 15 בדצמ 2013 02:49, "הדסה לב" <levle...@gmail.com> כתב:

--
‏קיבלת הודעה זו מכיוון שאתה מנוי לקבוצה 'מכונת כתיבה' בקבוצות Google.
‏כדי לבטל את המנוי לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה הודעות דוא"ל, שלח הודעת דוא"ל אל ktivatshb+...@googlegroups.com.
לאפשרויות נוספות בקר ב-https://groups.google.com/groups/opt_out.