האם תורת הרב עקרה?
yairgri
kolhatora
אריאל דוד
אמנם עבר זמן רב, אך לכבוד יום השנה לרב הנזיר אכתוב כמה דברים.
לא הבנתי מה עקר בתורת הרה"נ.
קודם כל, אני מנחש שהשאלה התכוונה דווקא לספר קול הנבואה. אמנם קול הנבואה היא יצירת חייו של הרב הנזיר, אך לרה"נ יש עוד כתבים, מגילת מלחמה ושלום למשל.
לפי התרשמותי, יש בתורות משהו "עליון ורחוק", אך הוא קשור מאוד אלינו (בחינת סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה). אמנם כבר הזכיר הרב צמח הלפרין, שאשכול אחר, שהרב הנזיר כתב את ספרו בדרך שהבנת הדברים תתבצע בצורה פעילה על ידי הקורא שמתעורר לשמעם מדעתו ומלבו.
כך גם באורות הקודש. אני מניח ששאלה לא היתה מכוונת לחלקים ג-ד שמדברים על מוסר הקודש, אלא על חלקים א-ב. ובכן נראה, האם חלקים א' וב' הם עקרים? ברור שחלק א' צריך להיות פחות 'הוראה מעשית' מכיוון שהוא מבוא לחלק ב', וגם לגבי 'עקרותו' של חלק ב' ניתן להתווכח. ואולי זה בכלל לא הרב הנזיר? אולי זה פשוט הנושא?
האם אנו הופכים את זה לדרך חיינו? כשלעצמי, הרב הנזיר הוא דמות שמאוד משפיע על חיי.
האם אנו הופכים את היומנים לחלק מתורת הרב? ודאי! ואני מכיר כמה שנשאבו אל התורות דרך היומנים.
האם אנו מנסים להיות נביאים? לפי מה שלימדו אותי מילדות: כן. החל בבתנ"ך וחז"ל (ורס"ג ורמב"ם ועוד) שהנבואה תחזור, המשך במסילת ישרים הבנוי על ברייתא דרבי פנחס בן יאיר, שבסופה "מביאה לידי רוח הקודש", ועוד יותר בדברי הרב קוק והרה"נ, של "ספיחי נבואות", תורת ארץ ישראל והשפעתה על לימוד התורה באגדה וגם בהלכה, ועוד.
ומה עם משיח? האם למשיח יש מישהו שלא מצפה? הרי כבר כתב הרמב"ם (אגרות, מהד' ר"י שילת עמ' קנב) שחזרת הנבואה קודמת לביאת המשיח!
חשוב להדגיש שתורת הרה"נ לא מנותקת ויש לה קשר לחיינו גם בלי נבואה ורוח הקודש. היא מדבר על צורת ההיגיון העברי, והרי אנו משתמשים בהגיון בלימוד התורה - אז ודאי שזה לא מנותק (יש לשמעיות השלכות לגבי אופן הלימוד והפסיקה, ואולי נאריך בהזדמנות).
[על מה שנכתב שתורת הרה"נ "אין בה מעשה", אכן יבורך כל מי שיעבוד על דרכים מעשיות לפי שיטת קול הנבואה].
אני מצטער על החריפות (אני לא מתכוון למשהו מסויים), אך מי שאינו שואף לנבואה הוא "עקר" בעצמו: "באמת חסרון רוח הקודש בישראל הוא לא חסרון שלמות, כי אם מום ומחלה, ובארץ ישראל היא מחלה מכאבת, שהיא מוכרחה להרפא, כי אני ד' רופאך" (אורות הקודש ג' עמ' שנה).
מה יותר בסיסי בעבודת ה' מלרצות מפגש בינינו לבין ה'?
עוד יש לדעת, קול הנבואה הוא לא הספר הראשון ביהדות שאמורים ללמוד. הוא אכן קשה ומסובך (על כל פנים אני מתקשה בחלקים רבים) והגיוני שיראה כ"עליון ורחוק". ברור שהספר מניח ידע מוקדם רב, וכדי להבין אותו כראוי צריך ללמוד לפני כן ספרים רבים[1].
כפי שהזכיר הרב שי, הרב הנזיר הוא לא היחיד. יש עוד שיטות ששאפו לנבואה ועשו לכך צעדים מעשיים, כמו הרבי פיאסצנא, חסידות קומרנא, מקובלי חבל דרעא שבמרוקו, רמח"ל, חב"ד (אין הכוונה לתנועה העממית, אך גם היא נפגשת בתורות על נבואה בשיחות רבות של הרבי השביעי). ואפילו, דמויות לא שוליות בכלל - האר"י הקדוש ורבי חיים ויטאל!
[כדברי הרב שי, "כמובן שניתן ליצור חיבורים בין תורת הרב הנזיר לבין סוגי ישומים רוחניים שקיימים היום", אך יש לזכור שהרה"נ בעצמו הלך בדברים אלו והפסיק. הרב הנזיר, שכידוע כל ימיו חיפש את הנבואה - כאשר בדרכו אל הנבואה הוא מספר ביומנו בשנים משנת תרע"ד, תרפ"ב ועוד, על מסעות במדבר יהודה, צירופי שמות על פי שיטת ר' אברהם אבולעפיא, ניגונים ועוד. והנה, בשנת תרפ"ה הוא כותב ביומנו: "הנבואה לא תתגלה בדרכי הבקשה של חיפושים ומאמצים של בכיות ושפיכות נפש ורוח בתפלות ותהלות באשמורות בלילה, ובהתבודדות יומם במערות ובהרי השדה, כי אם בדרך החכמה והמדע, שזוהי הצורה הראויה לדור, להשמיע בה דבר אמת לאמתו, בברור והוכחה, מתון מתון. להשמיע לאוזן פקח קוח (ישעיה סא, א), ולקרוא לאסירים דרור" (תרביץ סא, עמ' 153. סרוק באתר)[2]. כך שחיבורי השיטות צריכים להיות בשימת לב לעיקר וטפל.]
כעת אני קצת גולש[3].
רשויות השלטון בישראל הם מלך-שופט-כהן-נביא (משכ"ן). החלקים מסודרים מלמטה למעלה, ובכל זמן בהיסטוריה חלק אחד מהווה את הבסיס והעיקר. כרגע אנו נמצאים בתקופת המלך. החלק המרכזי הוא השלטון והעצמאות המדינית, ובדרך הפוליטית הדברים נקבעים. יש עוד מדרגות שאנו צריכים לפתח בעתיד (לאו דווקא לפי הסדר): מדרגת שופט, היא סנהדרין מחד ותורה מאידך (ופה אמורה להכנס "תורת ארץ ישראל" שכולם מדברים עליה ו[כמעט ]אף אחד לא יודע באמת מהי) וגם מלחמת התרבות. אחר כך מדרגת כהן, והיא בית המקדש ועבודת ה' הפנימית. למעלה מכל אלו נמצא הנביא, הוא שייך לשלושת המדרגות הקודמות, אך נמצא איתם בקשר של נוגע-לא-נוגע, שכן הוא לא כל כך אנושי ומקורו בה', וכן מסיבה ששיש בו מרכיבים מאוד אישיים ואינדיבידואלים (שאפילו נביא לא מסוגל לספר לנביא אחר), ולא רק הנהגה לאומית. הנביא גם נמצא מעל האחרים ולא כפוף להם לגמרי. הוא זה שממנה את המלך (ואף יכול להוכיח אותו), וספרי המלוכה בתנ"ך הם בחלק הנקרא נביאים. גם גדרותיו של השופט פרוצות בפרצת "הוראת שעה" של הנביא[4].
בברכת "מי יתן כל עם ה' נביאים" (במדבר יא, כט), אריאל דוד.
[1] וזה מצד התכנים, בלי להזכיר את צורת הכתיבה המתומצתת מאוד.
[2] ולא שלפני כן לרה"נ לא היו חזיונות וגילויים, כמו שכותב בעמ' 151 שם (משנת תרפ"ב): "היום הייתי בגן עדן... והנה קול שיר האורות הקדושות והטהורות, עבדי ה', באזני. והאופנים מתנשאים והחיות ישוררו, אורות שרים. והכאב, והבכיות לאין קץ, מתוך שמחה וגיל עליון, ומתוך דעה שעוד מעט עלי לרדת לעולם השפל, לעולם הזה החשוך. ועד כמה הננו כולנו בעולם חשוך זה רחוקים מן האמת העליונה שבגן עדן, עד שיש אנשים שחושבים את גן עדן לאגדה".
[3] וגם קצת כותב דברים שאיני יודע עד כמה הם מבוססים.
[4] לכאורה ניתן להקשות אנו לא מאמת מצפים לנבואה - הרי בתפילה אנו מתפללים להשבת השופטים, למלך המשיח ולעבודת הכהנים, אך לא לנבואה?
הנושאים הנקבעים בתפילה נלמדו מפסוקים במגילה יז ע"ב, ותשובה מעמיקה דורשת עיון בפסוקים. אך מעבר לכך יש עוד שני עניינים: האחד, שכל שורש התפילה הוא בנבואה, ובכלל, תפילה במצב שהנבואה לא קיימת (כמו בזמן כתיבת שורות אלו) הוא בעייתי ביותר. בין השאר, הדבר מתבטא בקשיים להתפלל בכוונה, קשיים שכבר חז"ל בעצמם מספרים שהם מתקשים, ולענ"ד תפילה אמיתית הוא דבר יותר קשה מלימוד סוגיה בגמרא בעיון ורוב האנשים לא חווים דבר כזה (עכ"פ לא בקביעות). ויש להאריך בעז"ה. והשני, שכל הדברים המנויים בברכות הבקשה יכולים להסתדר באיתערותא דלתתא בלבד, אך נבואה חייבת גם איתערותא דלעילא (שעצם העובדה שאדם בדרגת נביא לא מחייבת את ה' להתגלות אליו).
