אחת בשנה בל"ג בעומר היו כל התינוקות שבעיר הם ומלמדיהם ועוזריהם של המלמדים יוצאים ליער וכל תינוק ותינוק קשת וחצים תלויים לו בזרועו, קשת זכר לר' שמעון בר יוחאי שלא נראתה הקשת בימיו, חצים לא נתגלה לנו טעמם. נכנסו ליער ישבו וסעדו כאחד ממה שהביא כל תינוק עמו ממה שנתנה לו אמו. ולא אמר תינוק לחבירו, אני הבאתי ביצה ורקיקי שמן ואתה הבאת עוגה של שעורים, אני הבאתי כל מיני מתיקה ואתה הבאת שומים בבצלים.
משאכלו ושתו עמד המלמד על רגליו ושאל את התינוקות כיצד מברכים אחר אכילת רקיקים של חטים ושעורים? ענו כולם ואמרו אחר אכילת רקיקים של חטה ושעורים מברכים על המחיה. יצאה בת קול מסוף היער ועד סופה ואמרה על המחיה. אמר להם המלמד לתינוקות, עונים אתם אחרי אחר כל מלה ומלה? ענו כולם ואמרו עונים אנו. בירך המלמד בקול ובנעימה ואמרו כל התינוקות כולם עמו כל מלה ומלה ובת קול מפוצצת ואומרת כל מלה ומלה. חזר המלמד ואמר, כיצד מברכים אחר אכילת ביצים ושומים ובצלים ואחר מיני מתיקה שאינם משבעת המינים ואחר שתיית מים. ענו כל התינוקות כולם כאחד ואמרו בורא נפשות. חזר המלמד ואמר מובטחני בכל אחד ואחד מכם שאתם יודעים לברך ובכן בירכו ילדים בירכו ואני אענה אחריכם אמן. הגביהו כולם את קולם ובירכו בורא נפשות. חזרה ויצאה בת קול ובירכה אחריהם בורא נפשות.
היו התינוקות משתאים ומשתוממים אילנות שביער שלא למדו בחדר יודעים לברך?
עמד אחד מעוזריהם של המלמדים ואמר אל תתמהו, פעם אחת נזדמן צדיק גדול מל"ו צדיקים ליער ואכל ובירך, שמעו אילנות שביער ולמדו ממנו לברך.
עמד אחר ואמר, אני אסביר את הדבר בדרך הטבע. בכל שנה בל"ג בעומר תינוקות ומלמדיהם באים ליער ואוכלים ושותים ומברכים, שומעים אילנות שביער. עכשיו ששמעו אתכם מברכים נזכרו ובירכו עמכם.
אמר תינוק אחד, אפשר שיודעים הם לענות אמן?
ענה חבירו ואמר, נבחון אותם.
עמדו כל התינוקות כולם על רגליהם ואמרו אמן בכל כחם, וענה היער אחריהם אמן.
(עגנון, הירחמיאלים, לט)