האמנתי כי אדבר

[Meni Adler]

בפרקי ההלל, אותם אנו משתדלים לומר בשמחה מדי בוקר בחג, נאמר בין היתר:

אתהלך לפני ה' בארצות החיים

האמנתי כי אדבר אני עניתי מאד

אני אמרתי בחפזי כל האדם כוזב

(תהלים קטו)

לאחרונה נחשפתי לתופעה מעניינת במקרא: שיבוץ מילה דו-משמעית אשר מתפרשת באופן אחד לאור המשפט הקודם לה, ובאופן אחר לאור המשפט שלאחריה. 

כך בפסוק שלנו: המילה 'אדבר' היא דו משמעית - אמירה, הליכה (שכיח בארמית-סורית עתיקה, מצוי גם במקרא "הולך צדק ודובר מישרים"). על פי השורה הראשונה לפניה (אתהלך) 'אדבר' מתפרשת במובן של הליכה (השוו "גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא רע כי את עמדי"), בעוד שעל פי השורה השלישית שלאחריה (אמרתי) 'אדבר' מתפרשת כאמירה.

אמצעי ספרותי זה מכונה 'תקבולת יאנוס' (Janus Parallelism), על שמו של האל הרומי בעל שני הפנים - האחד מביט קדימה אל העתיד והשני אחורה כלפי העבר (חודש ינואר קרוי על שמו).

לאמיצים בלבד, שמתי למטה מספר דוגמאות (יש עוד מלא, בפרט באיוב עליו יצא כבר ספר שלם).

מועדים לשמחה

מני

---------------------

1.

הניצנים נראו בארץ

עת הזמיר הגיע

וקול התור נשמע בארצנו

(שה"ר ב)

זמיר - מתפרש כגיזום ע"פ השורה הראשונה, וכ(ציפור) שיר ע"פ השורה השלישית

2.

ימי קלו מני ארג

ויכלו באפס תקוה

... לא תשוב עיני לראות טוב

(איוב ז)

תקוה - מתפרש במובן חוט ע"פ השורה הראשונה (כמו ביהושע "את תקות חוט השני"), ובמובן hope ע"פ השורה השלישית

3.

יהי למלא בטנו...

וימטר עלימו בלחומו

יברח מנשק ברזל

תחלפהו קשת נחושה

(איוב כ)

בלחומו - ע"פ הראשונה מלשון לֶחֶם, ועל פי שורות 3-4 כלחימה

4. ספר עמוס פותח בנבואות על עמים שונים בתבנית קבועה:

על שלשה פשעי דמשק/עזה/צור/אדום/עמון/מואב/יהודה

ועל ארבעה לא אשיבנו

על...

ושלחתי/הצתי אש...

אשיבנו - על פי השורה הראשונה בתבנית, העוסקת בפשע, מתפרש במשמעות 'שיבה' (אל ה'); על פי השורה השלישית בתבנית, העוסקת בשילוח אש, מתפרש כ'הנשבה' של רוח להדלקת אש, אנשיבנו. (המשמעות של 'ארבעה לא' משתנית בהתאם: במובן של השבה וסליחה - בפעם הרביעית ה' כבר לא יסלח, במובן של הנשבה - בפעם הרביעית ה' לא יעניש וישרוף עדיין, אך מכאן ואילך כן)

5.

ברכות אביך גברו

על ברכות הורי עד

תאות גבעות עולם

(בראשית כט)

בתרגום השבעים כידוע הנוסח הוא: ברכות הָרֵי עַד, כך שנוצרת תקבולת: הרי עד - גבעות עולם

השבעים אולי משמר קריאה מדויקת יותר (ראו רשב"ם על אתר), אך בזכות נוסח המסורה מתקבלת תקבולת יאנוס:

הורי - על פי השורה הראשונה (אביך) במובן הורים; על פי השורה השלישית (גבעות) במובן הרים

[גורדון מפנה לדו משמעות דומה בעמוס: "על בקעם הרות הגלעד / למען הרחיב את גבולם". בצלע הראשונה הרות מתפרש כנשים הרות, בעוד שע"פ הצלע השניה כהרים]

6.

למה תקראנה לי נעמי

וה' ענה בי

ושדי הרע לי

(רות א,כא)

ענה - ע"פ השורה הראשונה במובן answered, ע"פ השורה השלישית במובן 'הכאיב'

7.

האדם והבהמה והבקר אל יטעמו מאומה

אל ירעו ומים לא ישתו

ויתכסו שקים האדם והבהמה

ויקראו אל אלהים בחזקה

(יונה ג)

ירעו: ע"פ שורה 1 יִרְעוּ, על פי שורות 3-4 יָרֵעוּ

8.

אפך כמגדל הלבנון

צופה פני דמשק

ראשך עליך ככרמל

ודלת ראשך כארגמן

(שה"ש ז)

ראשך ככרמל - על פי שורות 1-2 במשמעות 'גובה ראשך כהר הכרמל', על פי שורה 4 במשמעות 'תסרוקת ראשך ככרמיל' (צמר בצבע ארגמן)

9.

לכה דודי נצא השדה

נלינה בכפרים

נשכימה לכרמים

(שה"ש ז,יב)

בכפרים - ע"פ שורה 1 'in the villages', ע"פ שורה 3 בין צמחי הכופר (חינה כאילו)

10.

אם היום תהיה עבד לעם הזה ועבדתם

ועניתם ודברת אלהם דברים טובים

והיו לך עבדים כל הימים

(מל"א יב)

ועניתם - ע"פ שורה 1 וַעֲנִיתָם, ע"פ שורה 3 וְעִנִִּיתָם

11.

כי את עֹל סֻבֳּלוֹ

ואת מטה שִכמו

שבט הנֹגֵשׂ בו הַחִתֹּתָ כיום מדין

(ישעיהו ט,ג)

מטה שכמו - על פי שורה 1 מוריד שכמו, הולך כפוף; על פי שורה 3 המקל על שכמו

12.

והיה ביום ההוא יחבֹט ה'

משִבֹּלֶת הנהר

עד נחל מצרים

(ישעיהו כז,יב)

שבלת - ע"פ שורה 1 שיבולת תבואה (שחובטים בה בגורן), ע"פ שורה 3 זרם הנהר

13.

התנערי מעפר קומי

שבי ירושלם

התפתחי מוסרי צוארך שביה בת ציון

(ישעיהו נב)

שבי - ע"פ שורה 1 במובן של לָשֶבֶת, ע"פ שורה 3 במובן של (נפילה ב)שֶבִי

14.

אם התרחצתי במו שלג

וַהֲזִכּוֹתִי בְּבר כפי

אז בשחת תטבלני

(איוב ט)

בר - ע"פ שורה 1 חומר מחטא, בורית/סבון; ע"פ שורה 2 בור (כמו שחת)

15.

כי עמד מלך בבל אל אם הדרך בראש שני הדרכים לקסֹם קסם

קלקל בחצים שאל בתרפים ראה בכבד

(יחזקאל כא)

לקסם- על פי שורה 1 לחלק/לחתוך (כך בערבית), ע"פ שורה 3 לנחש את העתיד (כמו הטכניקות הקלאסיות בעולם הקדום: יריית חצים, שאלה בתרפים, ראיית כבד)

16.

בשומו לים חקו ומים לא יעברו פיו

בחוקו מוסדי ארץ

ואהיה אצלו אמון

ואהיה שעשועים יום יום

משחקת לפניו בכל עת

(משלי ח)

אמון: על פי שורות 1-2 במובן של בעל מלאכה, אוּמן; על פי שורות 4-5 במובן של גידול ילדים, אוֹמנת

17.

אל תירא אברם

אנכי מגן לך

שכרך הרבה מאד

(בראשית טו)

מגן- ע"פ השורה הראשונה במובן הגנה, ע"פ השורה השלישית במובן נתינה [כך באוגריתית, מצוי גם במקרא: אשר מגן צָרֵיךָ בידך (בראשית יד,כ), תתן לראשך לוית חן עטרת תפארת תמגנך (משלי ד,ט), איך אתנך אפרים אמגנך ישראל (הושע יא,ח), הסתרת פניך ממנו ותמוגנו ביד עוננו (ישעיהו סד,ו)]