Fwd: במקום פינת השו"ת - על עצם מהות השאלה. צריך למצוא נוסח מתאים.
נתנאל וייס
מאת: "יעקב דנה" <rav....@gmail.com>
תאריך: 25 במרץ 2015 00:27
נושא:
אל: "netane...@gmail.com" <netane...@gmail.com>, "הרב יעקב דנה, עכו" <rav....@gmail.com>
עותק:
"כנגד ארבעה בנים"
כלל יסוד בחינוך מלמדת אותנו התורה. חינוך הוא לא לפרוק אל הבן את אשר על ליבך, לא לדבר אל עצמך וגם הבן שומע, אלא לדבר *אליו*. לדבר אליו זה אומר קודם כל להכיר אותו. להבחין שהוא אינו רק דף חלק אלא יש לו אופי ורצון ומחשבות ותהיות. אם לא תקשיב לו, אם לא תבין בעומק מי עומד לפניך, באמת לא תוכל לדבר *אליו*.
התורה מבחינה את הבן בדרך מיוחדת. האבחנה לא מתחילה ממה הוא יודע, אלא ממה הוא שואל (או לא שואל).
לילדים יש שאלות. שאלות זה טוב, זה אומר שרוצים להתקדם. הבנו עד מקום מסויים חלק עוד לא הבנו, אנחנו לא עוזבים את מה שלא הובן אלא שואלים. השאלה מתאמצת ומגדירה מה הנקודה הלא ברורה. כמה שיותר נקשיב לעצמנו ונדע לדייק יותר בשאלה- השאלה עצמה תהיה תחילת ברור התשובה.
יש שאלות ששואלים, יש שאלות שלא שואלים בפה, אבל החיים שואלים. בילדים שלנו אנחנו מופקדים להתמחות להקשיב ולהבין גם את השאלות של החיים.
שאלה זה בשכל, שאלה זה גם ברצון "שאל ממני ואתנה גויים נחלתך" כמו שהשכל מבקש לגדול כך גם החיים והרצון.
התורה לא משאירה את הבן בשאלה. התורה מצוה אותנו לענות. התשובה לא באה לשלול את השאלה, לעצור או לכבות חלילה. השאלה היא התהליך הרצון להבין ולהיות. לכן אנחנו לא אומרים לבן אין שאלה אלא צומחים איתו לתשובה.
אנחנו מצווים לחנך, כלומר להכיל את הילד ולעבור איתו תהליך. כמה שנלמד יותר להקשיב לילד להאמין בגודל שבו ובשאלותיו כך גם הוא ילמד להאמין בעצמו ותהיה לו הסבלנות להתבגר כלומר לשאול וגם לגדול אל התשובות.
כמו שהשאלות של הבן הם שאלות של חיים כך גם התשובות שלנו צריכות להיות תשובות של חיים.
אדם יכול ללמד את בנו על החסד של אברהם אבינו אבל רגע אחרי הבן יכעיס, אם אבא כעס זה אומר שאברהם אבינו זה סיפור. הבאמת של החיים אומר אחרת.
אפשר ללמד על חשיבות של התורה והמצוות והמעשים הטובים. אבל אם כשתשבר צלחת יקרה הילד יראה שהצטערנו עליה יותר מעל מצוה שהפסדנו או שפגענו חלילה במישהו, הילד יבין שאין הכוונה כפשוטו אלא רק כך נוהגים לומר.
לילד יש אוזניים טובות. הוא מבין בד"כ הרבה יותר דקויות וניואנסים ממה שאנחנו חושבים שהוא מבין.
כמו שהתפקיד של ההורים זה להצליח להבין גם את השאלות שלא נשאלו, כך גם הילד מבין גם את התשובות שלא נאמרו.
לילדים יש שאלות טובות, כדאי שיהיו לנו תשובות טובות.
השאלה היא לא מה משדרים לילד, ולא להיות דוגמה אישית כי הילד ב"ה יותר חכם מזה. הוא קולט את השידורים אבל הוא גם קולט שזה שידורים. השאלה מי אנחנו.
כל אתגר מצמיח.
כשאתה מלמד זו הצורה היותר טובה ללמוד. גם כשאתה מחיה בחיים של אמת זו הצורה היותר טובה לחיות.
נזכה כולנו לגדל את ילדנו ולגדול עימם, כשורש שכמה שיוסיף ויגדל את הענפים כך יותר יגדל בעצמו.
חג שמח