והגדת לבנך

[רבקה שאנאנס‎]

בכל שנה מחדש מודגש בפסח עניין החינוך. כל מהותו של ליל הסדר הוא "והגדת לבנך", העברת המורשת לדורות הבאים. מובן שחינוך ילדינו הוא עניין יומיומי, 24/7, אך יש לנו, ההורים, עזרה. נאמר כי כל המלמד בן חברו תורה, מעלה עליו הכתוב כאילו ילדו. ישנם אנשים, ש"והגדת לבנך" הוא תפקיד חייהם, לא רק במישור הפרטי, אלא גם כלפי כלל ישראל.

התברכה קהילתנו באחוז נרחב של חברים העוסקים במקצוע ההוראה, שכל מהותו היא חינוך והעברת מערכת ערכים לדור הבא. אספנו ארבעה מתנדבים משובחים, שהסכימו לשתף אותנו בחוויה יוצאת דופן בחייהם כאנשי חינוך.

אלחנן אבטה:

עיקר עבודת החינוך היא השגרה. שגרה. שגרה.

היות שכך אני חושב שהסיפורים הגדולים הם דווקא הסיפורים הקטנים, כאלו שאולי לא 'יתפסו כותרת', אך בהחלט מהווים נדבך חשוב בבניין האישיות של התלמיד. ולמעשה גם בבניין האישיות של המחנך.

אבקש לשתף בסיפור קטן-גדול שכזה.

כחלק מתפיסת לימוד הגמרא כמעצבת את תודעת חיי היהודי, אנחנו משתדלים בכיתתנו לבחור מתוך כל סוגיה משפט אחד שמייצג עיקרון מוסרי/ אמוני וכו'.

בכל בוקר מתחת לתאריך, המשפט נכתב ומוסבר מחדש, כל פעם מזווית אחרת, באור אחר, אך בעיקר מה שחשוב זה עניין ההטמעה וההפנמה שלו.

אחד המשפטים הבולטים ש'תפסו' אותנו השנה היה אמירתו של אביי בעניין נוסח תפילת הדרך: "לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי ציבורא" שפירושו: "לעולם ישתף אדם עצמו עם הציבור". משפט זה הפך אצלנו למעין 'סיסמא' עד כדי כך  שאין תלמיד שלא יוכל לצטט אותו בעל פה ולהסביר את כוונתו.

באחד הימים, מספר תלמידים ארגנו את חדר המחשבים. וכדי לדרבן אותם בחר אחד התלמידים להשתמש במשפט של אביי מלפני מאות שנים "לעולם לישתף איניש נפשיה בהדי ציבורא". אותי זה תפס חזק. התרגשתי. זה מדבר מגרונו.

סיפור קטן. תפילתי שבאמת יהיה משמעותי עבור אותו תלמיד.

איתמר לבנון:

חייו של מורה מלאים בהמון רגעים קטנים בהם הוא מרגיש ש... הנה זה קורה הצלחתי להגיע, לגעת במישהו עמוק בפנים. איננו משנים אף אחד , אנחנו עוזרים לתלמידים לגלות את עצמם. לעיתים מעשים קטנים ויומיומיים יוצרים חוויה בלתי נשכחת. כאשר תלמידים שחינכתי שנתיים קודם, ביקשו לבוא שוב ולהתארח בביתי בשבת הרגשתי שאני משמעותי עבורם וזכיתי להיות שותף בבניין אישיותם. 

דקלה דהן:

כשהייתי תלמידה בי"ב נעמדה אחת הבנות במסיבת סוף שנה ואמרה שאף על פי שהיא לא נתבקשה היא רוצה לומר דבר תורה ועד היום דבריה חקוקים על לוח ליבי.

נאמר "לכו בנים שמעו לי יראת ה' אלמדכם" כביכול היה צריך להיות כתוב ,בואו בנים שמעו לי ולא לכו .מכאן למדים שכאשר הילדים הולכים אפשר לראות האם החינוך שהרעפת עליהם נתן אותותיו.

קשה לספר סיפור של "הצלחה חינוכית" כי חינוך זה מלשון חניכה,ליווי לאורך זמן שבו רואים ירידות,עליות,תפנית,שינוי.

משהו קטן...

לפני חמש או שש שנים התארחה אצלינו בת שירות בעכו,כל אחד הציג את עצמו יפה וכמובן שאלנו אותה במה עוסקים ההורים ואז הגיע תורי ואמרתי קוראים לי כך ואני מורה והיא אמרה לימדת באולפנית בטבריה? אמרתי כן .אז שתדעי שבגללך אחותי הולכת עם כיסוי ראש.

זה"לכו בנים שמעו לי" אתה אומר וחי דברים ,לא תמיד מודע להם,אתה בעיקר מביא את עצמך על הטוב והפחות טוב שבו והתלמיד לוקח וגדל...

שירה אופיר:

אני לא מצליחה להעתיק לפה, מצרפת כקובץ וורד.