עידכון + טיוטא ממש ממש ראשונית לחומר ההסברתי
Asaf Ziderman
בירושלים קיימת תופעה מיוחדת – בשנים האחרונות ישנו ריבוי של מסעדנים המציעים ללקוחותיהם אוכל כשר, אך מסרבים מסיבות עקרוניות להוציא תעודת כשרות מהרבנות או מכל גוף אחר. מסעדנים אלו פונים ללקוחותיהם ומבקשים את אמונם, לא רק שהאוכל טעים והיגייני, אלא גם כשר. תופעה זו מתקיימת בין היתר בגלל אופיו המיוחד של קבל צורכיי הכשרות בירושלים, היודע להבחין בין היות האוכל עצמו כשר או לא, ובין שאלת התשלום עבור השגחה זו או אחרת. ציבור רחב של צרכני כשרות בירושלים מסכים לאכול במקומות אלו כשהוא מכיר וסומך באופן אישי על בעלי המקום.
תופעה זו, של אמון האישי הקיים בין הצרכן למסעדן, איננו רק תופעה אזרחית מבורכת, אלא אף לב ליבה של ההלכה – שכל כולה מסתמכת על יחסי האמון הקיימים בין הסועד למכין. תופעת ההכשרים וההשגחות מבוססות על הרעיון ההפוך של אי-אמון בין הלקוח למסעדן ויוצאת מתוך נקודת מוצא שהמסעדן ינסה להטעות ולרמות את לקוחותיו אפם רק יוכל.
אנו רוצים להחזיר את האמון שבין הלקוח ולמסעדן, אלא שהרבנות איננה מאפשרת לבעל העסק לומר בפני לקוחותיו שהאוכל שהוא מגיש הוא כשר – גם אם יציין מיד בצמוד כי אין לו כל השגחה – ומחלקת קנסות על כך. הסיבה לכך היא בעיקר כלכלית – כיום, רק לרבנות מותר לאשר את השימוש במילה כשר – לא למסעדן פרטי- אך גם לא לגל ההשגחות ה]רטיות – בד"ץ, הרב מחפוד, ועוד. על כן, כל חברה שרוצה שעל מוצריה יתנוסס המילה "כשר" חייבת לשלם לרבנות המון כסף. יש כאן אינטרס כלכלי.
אין אנו בעד הפקרות בתחום הכשרות. אנו מאמינים שמן הראוי שיהיו כשרויות רבות ותעודות כשרות, ושהתיימרות להשגחה כשזו איננה – צריכה להיות כנגד החוק. אם זאת, אנו נגד ניכוס של מילה דתית השייכת לכולם "כשר", ועוד יותר – ניכוס מונופולי של גוף אחד כמו הרבנות
בואו עזרו לנו לשבור את המונופול על המילה "כשר", ולהחזיר לנו את המילה...
Marik Shtern
שטרן-סעידוב Shtern-Saidov
שי גיני
שי גיני
--