כמה מחשבות על הפגישה הקודמת

[matan kaminer]

היי לכולם,

קודם כל ברכות לכולנו על פתיחת הקבוצה. אני מקווה שהיא תשמש כר פורה להמשך הדיונים שלנו מחוץ לכיתה. מי שלא מעוניין להיות חלק מקבוצת המייל מוזמן כמובן להסיר את עצמו דרך האתר של google groups. לא ניעלב :)

רציתי להשתמש בהזדמנות הזאת להגיד כמה נהניתי בפגישה האחרונה שלנו. הפרק השלישי הוא באמת קשה, יש שם דברים שגם בקריאה שלישית או רביעית (אני כבר לא זוכר באיזו מהן אני נמצא) אינני מצליח להבין לבדי, והיה מאד כיף לברר ולהבין יותר לעומק אחד מאלה בפגישה האחרונה שלנו. אם תרשו לי, אני רוצה לחזור כאן על התובנה הזאת כדי למצק אותה.

מדובר באותה הפרדה בין הממון כאמת מידה לערכים והממון כאמת מידה למחירים. בהתחלה ההפרדה הזאת נראית מלאכותית ומיותרת, אבל היא מאפשרת למרקס לעשות צעד קונצפטואלי חשוב מאד שמצדיק בדיעבד, במידה מסוימת, הנחות שהונחו בתחילת הפרק הראשון. כפי שאנו יודעים, מההתחלה נראה שמרקס מניח שסחורות מוחלפות תמורת ערכן. כל עוד אנחנו נמצאים בכלכלת חליפין מופשטת (כפי שהיינו בפרק הראשון), ההנחה הזאת נראית קשה מאד להצדקה. נניח, עם הטקסט, שהעבודה החברתית ההכרחית המגולמת ב-20 אמה בד שווה לזו שבמעיל אחד, כלומר שערכיהן שווים. נניח שיש לי 20 אמה בד ואני הולך אל השוק במטרה להשיג מעיל. מי יערוב לי שאמצא מי שיסכים לתת לי את מעילו תמורת בדי? לחלופין, אם אמצא מישהו שיסכים לתת לי שני מעילים - מה, לא אקח? נכון, אני יכול להחליף סחורה תמורת סחורה תמורת סחורה באופן שאני מקווה שיעזור לי להשיג את המעיל שלי. אבל אני יכול גם להיכשל בכך ואף לצאת מופסד. בכלל, התרחיש נראה מאד לא מציאותי.

העניינים משתנים מרגע שהממון נכנס לתמונה. במקום אותו תהליך דמיוני של ס-ס-...-ס-ס (שמרקס אפילו לא מזכיר), אני יכול לעבור תהליך הרבה יותר פשוט של ס-מ-ס. ברור שלכל סחורה יהיה בשוק נתון מחיר קבוע פחות או יותר, שכן אחרת קונים יילכו רק אל המוכר בזול. היצע וביקוש יכולים להסביר תנודות במחיר: אתמול היו פחות קונים ולכן המעילים היו יותר בזול; אבל לא את היחס בין מחירים: מדוע מעיל עולה פי 20 מאמת בד? התשובה של מרקס לשאלה הזאת היא כמובן שההבדל נובע מערך הסחורות. מכאן תפקידו של הממון כאמת מידה לערך.

אבל, באחד המהלכים הדיאלקטיים האלגנטיים והמסחררים של הספר, בו בזמן שהממון מאפשר לבטא את הערך באופן שלא היה אפשרי קודם לכן, יש לו גם עצמאות (מוגבלת) מהערך, באשר הוא אמת המידה למחירים. באשר הוא סחורה, הממון נוטה להיות מוחלף תמורת ערכו, כמובן. אבל במקרה שהוא אינו מוחלף תמורת ערכו - זה לא סוף העולם. מדוע? כי בתור אמת מידה למחירים הוא ממשיך לתפקד. 20 אמה בד היו שווים 2 ליש"ט? בסדר, היום הם שווים 5 ליש"ט, אבל גם המעיל עלה באותה מידה. בתור יצרן בד שמשתוקק למעיל, אני יכול להיות רגוע. (אם הייתי בנקאי, כמובן, זה היה סיפור אחר.) אפשר לומר אם כן שהממון ממשמע את הסחורות האחרות בכך שהוא מקל על גילוי ערכן ותמחורן בהתאם, ובה בעת משתחרר בעצמו מרודנותו של הערך.

יתרה מכך, אפשרות ההפרדה בין מחיר לערך שמביא עמו הממון מאפשרת גם לתת מחיר לדברים שאין להם ערך. בכלכלת החליפין של הפרק הראשון, אם אני בא אל השוק עם דבר כזה - ויהא זה המצפון שלי או דונם אדמה בלתי-מעובדת - מה שאוכל להשיג עבורו תלוי עד מאד במי שאפגוש שם. לעומת זאת, בכלכלת שוק אוכל פשוט למכור אותו למרבה במחיר, ואז ללכת ולהחליף את ממוני בסחורות אחרות (שלהן יש ערך!) כרצוני. במלים אחרות, את משמעת המחירים אפשר להטיל על כל דבר - לא רק על דבר שיוצר לשם מכירה. את השאלה הכמותית החשובה כיצד נקבע מחירם של דברים כאלה משאיר מרקס פתוח (לעת עתה - שמענו שמועות על הכרך השלישי); הוא רק מצביע על השינוי האיכותי שבהכנסתם של דברים אלה לשוק, שינוי שמתאפשר רק בזכות הממון.

זהו לבינתיים. להתראות ביום שני!

מתן

[דבורה זילברשטיין‎]

תודה  מתן.

יופי של שם קפיטאל בגדה. גם אני מאוד נהניתי מהמפגש. אלא שאינני בטוחה שאנחנו רואים אותו עין בעין... ראה התייחסות שלי בצבע כחול בגוף הנייר שכתבת אני מקווה שזה בסדר מצידך...

בתאריך 7 בינואר 2010 20:04, מאת matan kaminer <matan....@gmail.com>:

היי לכולם,

קודם כל ברכות לכולנו על פתיחת הקבוצה. אני מקווה שהיא תשמש כר פורה להמשך הדיונים שלנו מחוץ לכיתה. מי שלא מעוניין להיות חלק מקבוצת המייל מוזמן כמובן להסיר את עצמו דרך האתר של google groups. לא ניעלב :)

רציתי להשתמש בהזדמנות הזאת להגיד כמה נהניתי בפגישה האחרונה שלנו. הפרק השלישי הוא באמת קשה, יש שם דברים שגם בקריאה שלישית או רביעית (אני כבר לא זוכר באיזו מהן אני נמצא) אינני מצליח להבין לבדי, והיה מאד כיף לברר ולהבין יותר לעומק אחד מאלה בפגישה האחרונה שלנו. אם תרשו לי, אני רוצה לחזור כאן על התובנה הזאת כדי למצק אותה.

מדובר באותה הפרדה בין הממון כאמת מידה לערכים {ערכי שימוש? ערכי חליפין? או אמת מידה לערכים כרשימה רשימה בלתי סגורה במתכוון? } והממון כאמת מידה למחירים.

   {ושוב..האם בסה"כ אתה אומר כאן בצורה פחות בהירה את הדיכוטומיה הכלכלית הראשונה      

   של שוק הסחורות: ערך שימוש לעומת ערך חליפין }

בהתחלה ההפרדה הזאת נראית מלאכותית ומיותרת, אבל היא מאפשרת למרקס לעשות צעד קונצפטואלי חשוב מאד שמצדיק בדיעבד, במידה מסוימת, הנחות שהונחו בתחילת הפרק הראשון. כפי שאנו יודעים, מההתחלה נראה שמרקס מניח שסחורות מוחלפות תמורת ערכן. כל עוד אנחנו נמצאים בכלכלת חליפין מופשטת (כפי שהיינו בפרק הראשון), ההנחה הזאת נראית קשה מאד להצדקה {וזאת למה? (איזו הצדקה ?:ריאליסטית? אחרת?)לטעמי רק במידה ואנו חושבות "ערך" כמדד קבוע  ויציב - אז אתה צודק- אז קשה להצדיק... אבל אם נבין 'ערך' כמדד המושפע מהקונסטלציה המסויימת במומנט הממשי של החלפת הסחורות -הווה אומר: היצע וביקוש או הדחיפות בצורך לביצוע העיסקה שיכול לעלות לכדי כורח ממש, ועוד גורמים שמעלים או מורידים את אותו 'ערך חברתי של זמן העבודה' שהוא הגורם היציב אך הבלתי בלבדי של מחיר הסחורה במומנט ביצוע העיסקה- אז לא תהיינה לנו בעיות הבנה...)} שאחד הצדדים  . נניח, עם הטקסט, שהעבודה החברתית ההכרחית המגולמת ב-20 אמה בד שווה לזו שבמעיל אחד, כלומר שערכיהן שווים. נניח שיש לי 20 אמה בד ואני הולך אל השוק במטרה להשיג מעיל. מי יערוב לי שאמצא מי שיסכים לתת לי את מעילו תמורת בדי? לחלופין, אם אמצא מישהו שיסכים לתת לי שני מעילים - מה, לא אקח? נכון, אני יכול להחליף סחורה תמורת סחורה תמורת סחורה באופן שאני מקווה שיעזור לי להשיג את המעיל שלי. אבל אני יכול גם להיכשל בכך ואף לצאת מופסד {האם מרקס התחייב שכל ביצוע חילופי-סחורות בשוק יוציא את שני הצדדים מורווחים? ומדוע זה אומר משהו "לא-מציאותי" } . בכלל, התרחיש נראה מאד לא מציאותי{? ראה לעיל}. 

     

 בוא נניח למעילים והבדים ונקח דוגמא אחרת ... בעיר נצורה ביבשת רחוקה רחוקה  למשל עזה לאחר הפצצת מחסני אונרא בראשון לדצמבר 2009 - מכר יוסוף (שם בדוי)  שעון זהב   שאפ-האוזן עתיק משובץ יהלומים - מורשת אבי סבו היפואי תמורת חצי שק קמח שאיתו יאכיל את ילדיו הרעבים בעיסקה שתתבצע עם איברהים בעל מנהרה ציני -האם זה לא יהיה ערך הסחורה במומנט העיסקה? (מה לא מציאותי בה בלשונך... ) הילדים של יוסוף יאכלו פיתה בוקר צהרים וערב - ולא יהיו רעבים - עד שמדינת ישראל תסכים לפתוח את שערי עזה למשלחות הומאניטאריות... (אחרי חודש) אחלה עיסקה לשני הצדדים: 

שעון שאפ-האוזן עתיק= 1/2 שק קמח=ילדים שבעים במשך חודש ימים(ערך שימוש?)

או אותה דוגמא בקומבינציית "ס.מ.ס":

באותו מקום באותו תאריך באותה מלחמה בדיוק: יוסוף הלך והעביט את שעון הזהב - מורשת אבי סבו תמורת 100 שקלים חדשים - אצל המשכונאי אבו-עלה, תוך חתימה על חוזה שאם בתוך חודש לא יוכל להחזיר את ההלוואה תהפוך העיסקה לעיסקת מכר.  ועם ה100 שקלים חדשים שבכיסו הוא הלך אצל אותו איברהים וקנה ממנו חצי שק קמח -גם אבו עלה וגם יוסוף ידעו שבתוך חודש לא יוכל יוסוף "לגרד" 100 ש"ח והעיסקה היא עיסקת מכר לכל דבר ועניין... אלא שמפאת ערכו הסנטימנטאלי של השעון (עוד סוג 'ערך'  של סחורה..) בוצעה עיסקת המכר באופן כזה שיוסוף לא חש "שהיזנה" את השעון לחלוטין:

שעון שאפהאוזן עתיק=100 ש"ח=1/2 שק קמח 

וגם זאת אחלה עיסקה... בנסיבות הנתונות. והיא גם לא שונה באופן עקרוני למרות שהראשונה היא ס-ס והשניה היא ס-מ-ס

הכנסת גורם הממון לא גרמה שינוי מאחר וכוח הקנייה שבידי בעל שעון שאפהאוזן בעזה של דצמבר 2009 אינו עולה על זה של 100 ש"ח השווה באותו זמן ל חצי שק קמח. 

שנתיים מזמן ביצוע העיסקה ייפתחו שערי עזה (אינשאללה) או-אז יטוסו  איברהים או אבו עלה לבית המכירות סותביס בלונדון וימכרו את שעון השאפהאוזן  ב50 אלף פאונד -בהיותו שעון נדיר - היחיד ששרד משנת הייצור שלו. 

כשהשוק חופשי מאילוצים שהזמן גרמם, הגורם של "היצע וביקוש" מולך כמעט כמו מונארך בשוק (ומייתר לעתים את "הערך החברתי של העבודה" כגורם - או הופך אותו לזניח) יוכל אחד המוכרים לרכוש שלושה דונאם על חוף הים של עזה (ששוק הנדל"ן שלה מתעורר  אט-אט ) ולבנות בו מלון בריכה וקאזינו.... ולהרגיש כמה חכמים הם היו אז כשסיפסרו  בכזו הצלחה ברעב של יוסוף, שעובד עכשיו כמלצר במלון....

העניינים משתנים מרגע שהממון נכנס לתמונה. במקום אותו תהליך דמיוני של ס-ס-...-ס-ס (שמרקס אפילו לא מזכיר), אני יכול לעבור תהליך הרבה יותר פשוט של ס-מ-ס. ברור שלכל סחורה יהיה בשוק נתון מחיר קבוע פחות או יותר, שכן אחרת קונים יילכו רק אל המוכר בזול. היצע וביקוש יכולים להסביר תנודות במחיר: אתמול היו פחות קונים ולכן המעילים היו יותר בזול; אבל לא את היחס בין מחירים: מדוע מעיל עולה פי 20 מאמת בד? התשובה של מרקס לשאלה הזאת היא כמובן שההבדל נובע מערך הסחורות. מכאן תפקידו של הממון כאמת מידה לערך.

אבל, באחד המהלכים הדיאלקטיים האלגנטיים והמסחררים של הספר, בו בזמן שהממון מאפשר לבטא את הערך באופן שלא היה אפשרי קודם לכן, יש לו גם עצמאות (מוגבלת) מהערך, באשר הוא אמת המידה למחירים. באשר הוא סחורה, הממון נוטה להיות מוחלף תמורת ערכו, כמובן. אבל במקרה שהוא אינו מוחלף תמורת ערכו - זה לא סוף העולם. מדוע? כי בתור אמת מידה למחירים הוא ממשיך לתפקד. 20 אמה בד היו שווים 2 ליש"ט? בסדר, היום הם שווים 5 ליש"ט, אבל גם המעיל עלה באותה מידה. בתור יצרן בד שמשתוקק למעיל, אני יכול להיות רגוע. (אם הייתי בנקאי, כמובן, זה היה סיפור אחר.) אפשר לומר אם כן שהממון ממשמע את הסחורות האחרות בכך שהוא מקל על גילוי ערכן ותמחורן בהתאם, ובה בעת משתחרר בעצמו מרודנותו של הערך {ערך באיזה מובן?}.

   {אני מסכימה איתך שהמעבר מכלכלת חליפין לכלכלת-ממון - העניק לכלכלה ייצוב מה ובימים כתיקונם הוא כנראה גורם שיכול  לשמש מדד שיערוך יציב לסחורה ולנתק אותה מממד ערך השימוש או ערך החליפין או...מדד ההיצע והביקוש... אלא שהממון כשלעצמו אינו חסין מתנועות לאביליות המושפעות גם מהמדדים שמהם הוא כביכול השתחרר...בתנאים היסטוריים קונקרטיים מסויימים גם היא יכולה לגלות סימני אי יציבות קשים כמו למשל האינפלציה בגרמניה של טרם מלחה"ע השניה, שאז דווקא כלכלת הס-ס יכולה הייתה להוות תחליף יותר רציונאלי או"מציאותי" כלשונך, }  מהכלכלה הממונית המסוחררת 

יתרה מכך, אפשרות ההפרדה בין מחיר לערך שמביא עמו הממון מאפשרת גם לתת מחיר לדברים שאין להם ערך. בכלכלת החליפין של הפרק הראשון, אם אני בא אל השוק עם דבר כזה - ויהא זה המצפון שלי או דונם אדמה בלתי-מעובדת - מה שאוכל להשיג עבורו תלוי עד מאד במי שאפגוש שם. לעומת זאת, בכלכלת שוק אוכל פשוט למכור אותו למרבה במחיר, ואז ללכת ולהחליף את ממוני בסחורות אחרות (שלהן יש ערך!) כרצוני. במלים אחרות, את משמעת המחירים אפשר להטיל על כל דבר - לא רק על דבר שיוצר לשם מכירה. את השאלה הכמותית החשובה כיצד נקבע מחירם של דברים כאלה משאיר מרקס פתוח (לעת עתה - שמענו שמועות על הכרך השלישי); הוא רק מצביע על השינוי האיכותי שבהכנסתם של דברים אלה לשוק, שינוי שמתאפשר רק בזכות הממון.

מתן, נדמה לי שאינך מבדיל (או שמא זו אני שאיני מבינה אותך...) בין המהלכים הכלכליים שהביאו במרוצת ההיסטוריה למעבר מכלכלת חליפין לכלכלה ממונית מצד אחד ובין הנסיון התיאורטי המרשים של מרקס, מצד שני  לסבר או לשחזר את הגיון המהלך הזה...  מקריאת דבריך עולה כאילו היה זה מרקס שאחראי למעבר הזה ... 

אני לגמרי מסכימה איתך שיש עוצמת הסבר מרשימה בעצם הדיכוטומיה בין ערך שימוש לערך חליפין, שאותה מרקס ביצע במהלך הראשון, דיכוטומיה שלטעמי היא מעין שסע לקאניני ב"הוויה הכלכלית" שהמצאת הממון יכולה אכן לרסן אותו אך אינה יכולה לאיין אותו. הנתק העקרוני בין ערך השימוש לערך החליפין עשוי לקבל בימים כתיקונם משמעת סימבולית (ממונית) או מה שמרקס מכנה פטישיסטית, אלא שזו מאיימת לקרוס ממש כמו חוק-האב,  ברגעי משבר ואז תחגוג הרגרסיה והפרברסיה... ומיליונרים של אתמול יקפצו מגורדי שחקים אל מותם לאחר שהמדד  הממוני איבד את ערכיו...

זהו לבינתיים. להתראות ביום שני!

אני חושבת שבאמצעות לאקאן באמת ניתן להאיר את מרקס...

הערך הפטישיסטי של הסחורה   -     נובע מהסדר  המדומיין.

הערך הממוני -                               נובע מהסדר הסימבולי

הסיחרור האינפלציוני או הדפלציוני   נובע מרגרסיה לממשי והוא הפרברסיה של הכלכלה

 

מתן

דבורה