ידיעון מס' 4 26/09/2011
מסקנות
ועדת טרכטנברג מהוות בגידה בתקווה
של הציבור הישראלי, שתוצאותיה
יהיו מרות, קשות וכואבות. כבילתה
של ועדת טרכטנברג על ידי רה"מ
ושר האוצר לתפיסת עולמם הקיצונית
הולידה מסקנות חיוורות ומצומקות
אשר מתבססות על העברת כספים מכיס
אחד לכיס שני תוך התעלמות מדרישות
המחאה והציבור בישראל אשר מאס
בשיטה.
הטעית הציבור
ועדת טרכטנברג מציעה להפשיר את
חוק חינוך חובה חינם מגיל 3. מדובר
פה בסך הכול בהפשרה של חוק שנמצא
כבר 26 שנים בהקפאה בחוק ההסדרים.
בנושא הדיור היא אפילו לא טרחה
להציע להפשיר את חוק הדיור
הציבורי, שגם הוא מוקפא כבר 13 שנים
בחוק ההסדרים. לשם הבשורה הזאת, של
הפשרת חוק, היה צורך בוועדת
טרכטנברג?
למרות טענות ועדת טרכטנברג, חבילת
ההמלצות שלה אינה עומדת על 60
מיליארד ₪ בחמש שנים אלא הרבה
פחות מכך. ראשית מדובר בהרחבה
תקציבית של 0, באופן עקרוני אין כל
הגדלה של התקציב אלא רק משחק פנימי
בין התקציבים הממשלתיים ומשחק
פנימי בתמהיל המסים. הגדלת ההוצאה
האזרחית תעשה על ידי קיצוץ
בביטחון והפחתת מסים תיעשה על ידי
העלאת מסים. שוב, מתברר שבמקרה
הטוב מדובר במשחק סכום אפס. במקרה
הרע, יהיה "צורך" בקיצוץ
ונשאר רק עם הגזירות ובלי
ההטבות.
גם כאשר מחשבים את הפחתות המסים
הרלבנטיות למעמד הביניים – 4.9
מיליארד ₪ בשנה ביחד עם הקיצוץ
בתקציב הביטחון, מתגלה כי הוועדה
ממליצה על העברה של כ-7.2 מיליארד ₪
בשנה לידי מעמד הביניים העליון
לכל היותר. דרישות המחאה החיוניות
לשיקום כלל החברה הישראלית עומדות
על כ-150 מיליארד ₪ לאורך שש שנים.
ועדת טרכטנברג אפילו אינה מציעה
חבילה שקרובה לרבע מדרישת המוחים
וגם היא ללא הרחבת התקציב.
אנו מגישים לכם השוואה ראשונית
בין המלצות הועדה למסמך משנים
כיוון של פורום הארגונים החברתיים
לצדק חברתי.
בכדי לקרוא אותה אנא לחצו כאן