ברכה ותפילה לערב פסח תשפ"ו

[chairperson לביא שי AIA‎]

נערינו ונערותינו המובחרים יצאו לראות שדות זרים באיראן ובלבנון.
נאחל להם שישובו אל הארץ המובטחת במהרה ובביטחון.
ואנחנו בעורף, שהפך חזית, נותרנו מצפים ומייחלים לקצת שקט, לשנת לילה ערבה, לשלום ולתקווה.
לסיומן של שנות המלחמה.

לאחר הניקיונות, הבישולים, ה"חשבונות":
מי יעדר, מי חוגגת אצל החמות ומי לא מוזמן,
האם אליהו סוף סוף יפתיע ויגיע? ומי תמצא את האפיקומן?

מאחל לקהילת הארכיונאים.ות הנכבדה
שנמשיך לשמור על קור רוח וסדר גם בזמנים קשים,
שנייצר לדורות הבאים היסטוריה עשירה וממוסמכת, שיהיו בנו גאים,
שנצליח להשיל בחג הזה כמה קילוגרמים של ארוחות דשנות, או לפחות כמה מועקות,
ושנחגוג את סדר פסח גם השנה בלי טילים ואזעקות.

 🙏

ד"ר לביא שי, יו"ר האיגוד הישראלי לארכיונאות ולמידע

https://www.archives.org.il

[אריה רוכמן-הלפרין Arieh Rochman-Halperin‎]

👃

בתאריך יום ד׳, 1 באפר׳ 2026, 10:26, מאת chairperson לביא שי AIA ‏<chairpe...@gmail.com>:

--
פורום "הארכיונאי הישראלי" מיועד לדיון ומידע מקצועיים בלבד ואין להעלות בו כל מידע פרסומי או מסחרי, כולל המלצות על ספקים. יש לחתום על כל הודעה או תגובה בפורום בשם מלא ושם הגוף או הסטטוס אליו שייכים.
---
‏קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'הארכיונאי הישראלי' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל israrchivist...@googlegroups.com.
כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/israrchivist-/CALzUM3AXMYwNifrcHMKuhB%3D4N-nGjkb5bv2B_1esjQXbhwhMsw%40mail.gmail.com.

[Hila Abraham]

לביא תודה רבה על הלב, הכוונות,  הברכות והחיזוקים. 

מבקשת רק להעיר על הבחירה במילים במשפט הראשון. הנערים לא יצאו לראות ולרעות שדות זרים. הם חיילים בשירות מלחמה. המלחמה היא אלימה. עקובה מדם. תוצאותיה הרס רב, חיים שהושמדו לעד ומשפחות מפורקות, דואבות ופצועות. מעגלים שניים ושלישיים של אנשים שכבר לא נושמים הרבה זמן , ללא מרחבים מוגנים, עם מעט מאד סבלנות כלפי עצמם, לאחרים, למשפחותיהם, לילדים קטנים, לצלם אדם. ילדים ללא מסגרת, מענה והכוונת מבוגר. אנשים שגלו מביתם כי הדף כיסח להם את קורת הגג וחדרי הבית. נשים שכבר המון זמן נושאות לבד עול המשפחה, וקורסות.  משפחות שצריכות לגנגל עבודה כאילו השגרה כאן כתמול שלשום. אוכלוסיות מוחלשות ופגיעות שבזמן כזה נדחקות עוד ועוד. והמון אדם שנשאר עם המון קושיות, ועם פצע בלב, והלוואי הלוואי שגם עם שאריות תחושת אחריות, פרספקטיבה רחבה ולדורות,  ורצון לשינוי מיטיב. 

הילה אברהם, 

לשעבר ארכיון הסרטים הישראלי

והיום אמא במשרה מלאה שמחזיקה עבור קטנטניה את משא האחריות של פרשנות העבר, עיצוב ההווה, וכוונות העתיד. 

בתאריך יום ד׳, 1 באפר׳ 2026, 10:26, מאת chairperson לביא שי AIA ‏<chairpe...@gmail.com>:

--

[יעל כץ מסטבאום‎]

תודה הילה על הרחבת המבט. אני רוצה להוסיף שצריך להחזיק עדיין תקווה בלב שיתחולל איזשהו שינוי. 

בהקשר הזה, ומבלי להיכנס לויכוח פוליטי, אני רוצה לצטט מהספר נתן (אלתרמן) ועמוס (עוז), החדש של אסף ענברי. ראוי לצטט את כל הספר, אבל אסתפק בדבריו של נחמן רז (מי זוכר את העתיק הזה?), דקה אחרי ששת הימים, בפגישות שיח לוחמים:

״

אין פה עניין של שמחה, אלא של כוננות מתמדת. האפשרות הזאת שכל יום תפרוץ מלחמה - זו פשוט הסתכלות בפני המציאות. וזה הדבר העצוב שיש בכל העסק הזה. תשמע עמוס [עוז], הציונות כולה טרגית. מההתחלה. מרגע שהיהודים חזרו לארץ. האפשרות היחידה של העם הזה להמשיך להתקיים, היא על חשבון העם שיושב בארץ הזאת. החֲזָרָה שלנו לארץ קשורה בצורה זו או אחרת בנישול. נישול! איפה הכפרים הערביים שהיו פה, מסביבנו, עד מלחמת העצמאות?" הוא הצביע על החלון שפונה אל הגלבוע: ״מה קרה לכפר נוּריס? הפך לנורית". הוא הצביע על חלון אחר: "מה קרה לכפר קוּמְיָה? בנו עליו את עין חרוד איחוד". הוא הצביע על פצ'י: "תשאל אותו, עמוס, על איזה כפר בנו את יזרעאל. אז מה אני אמור לעשות? מצפּוני צריך להכות אותי כל הזמן, ואני צריך לבכות כל הזמן על זה שהם אינם פה? לא! שיבת העם היהודי לארצו היא נגד רצונם של הערבים תושבי הארץ. היא לא נעשתה בהסכמה. העניינים נקבעו בכוח, לא על ידי הסכם ולא על ידי רצון טוב של הערבים. בשבילי, אחת החוויות הקשות היא המסקנה הנוראה שלהיות 'צודק' זה להיות חזק. זאת אומרת, צדק בלי כוח שעומד מאחוריו - אין לו שום תוקף, אין לו שום משמעות. מי שרוצה שהצדק שלו יהיה לא רק משהו מופשט, אלא משהו שאפשר לחיות על פיו, צריך להיות חזק. זה החוק האכזרי של החיים שלנו בארץ הזאת. אנחנו נאלצים לממש את הצדק שלנו בכוח, כי אין לנו ברירה אחרת".

"הצדק נשאר אותו צדק כמו שהוא היה לפני שמימשת אותו בכוח?"

"זה מתחיל מעניין הציונות בכלל. קיומו של העם היהודי והאפשרות שלו לחזור לארץ כרוכה בדחיקתו של מי שישב פה. אם היית מחליט לא לדחוק אף אחד, היית צריך להמשיך לשבת בגולה - ושם היו שוחטים אותך. אף אחד לא הגן עלינו בשום מקום, אף אחד לא עשה בשבילנו את המלאכה - ונשחטנו כשכולם עמדו מנגד. את זה אסור לשכוח. אל תחשוב, חס חלילה, שאני שש לקורבנות. אבל אנחנו חיים במציאות איומה. והיא באמת איומה. אם לא נילחם על חיינו, הם ישמידו אותנו. הם אומרים את זה בגלוי, וכולנו רואים את זה בכל הציורים שבכל בית ספר ערבי, וראינו את זה עכשיו גם ברמת הגולן: כל המנהרות האלה שלהם - ארץ שלמה שהיא כולה מערך התקפי עליך. ״

מה שנורא ואיום הוא, והשבעה באוקטובר הוכיח, ששום דבר לא השתנה. 

ועדיין, בואו ונחיה ונחיה טוב, צודק, משמעותי ועם המון תקווה, כמה שאפשר.

יעל כץ מסטבאום 

Regards,
Yael Katz-Mastbaum, Adv.
Industry Bldg. 12th floor
29 Ha'mered St., P.O.B. 50367 Tel Aviv 61500
Tel: 972-3-5105010, Fax: 972-3-5105019
Mobile: 054-3030889, 052-3678781
ya...@katz-mastbaum.com
visit at:   www.katz-mastbaum.com

בתאריך יום ה׳, 2 באפר׳ 2026 ב-9:34 מאת Hila Abraham <hila.ava...@gmail.com>:

כדי לראות את הדיון הזה, צריך להיכנס אל https://groups.google.com/d/msgid/israrchivist-/CAC%2B0gZRPGSBs6nQ%3DFJRtENs%2BOc9xgLiWLn2wfjrARCY53WjVpg%40mail.gmail.com.