שלום רב,
עקב התלהטות הוויכוח הציבורי, בתקשורת וברשתות החברתיות במיוחד, על קרב ניצנים ודמותו של אבא קובנר כפי שהם מתוארים בסרטו המדובר של אבי נשר "תמונת ניצחון", וכדי לזכות את הרבים, אני מוצא לנכון להביא בפניכן/ם את מכתבו של פרופ' אלי צור (יד יערי, קיבוץ זיקים) המתפרסם בגיליון "הארץ" של היום.
בברכה – דודו אמיתי
יד יערי (גם ארכיון אבא קובנר)
___________________________________________________________________
תגובה על "'תמונת הניצחון' של אבי נשר מפוקפק מבחינה היסטורית, רעיונית ורגשית", מאת אורי קליין ("הארץ", 28.12)
לאחרונה צפיתי בסרטו החדש של אבי נשר ומאוד נהניתי. היו בו שחזור נאה של התקופה והאנשת לוחמים ודמויות פעילות משני צדי המתרס. לראשונה ראיתי בסרט ישראלי (אולי למעט הסרט "אוונטי פופולו") את הצד השני לא כסתם דמויות אמורפיות המסתתרות מאחורי הכינויים "ערבים" או "מצרים", אלא כבני אדם שיש להם אינטרסים מנוגדים לאלה שלנו, אך ניתנים להבנה.
לעומת זאת, נשר יוצר בסרט אויב חדש ושמו אבא קובנר ומייצר עבורנו דמות המנותקת מהנרטיב ההיסטורי. לא בכדי מוגדר קובנר כ"פוליטרוק" של חטיבת גבעתי. לכל חטיבות צה"ל היו קציני תרבות, אך רק שניים נכנסו לזיכרון הקולקטיבי — בני מרשק ואבא קובנר — שניהם בזכות דמותם הציורית והשפעתם על הלוחמים. בעוד שמרשק זכור כדמות אקסצנטרית, אך הרואית, קובנר עבר תהליך של דמוניזציה. ואולם, בניגוד לפוליטרוקים, שעד למערכת סטלינגרד היו שווי סמכויות למפקדים, לקציני תרבות לא היו כל סמכויות מבצעיות והם עסקו רק במורל הלוחמים. לוותיקי ניצנים ולאלוף יצחק פונדק היתה תרומה ניכרת לתהליך הדמוניזציה.
רק מבט כולל על המלחמה יכול לשחזר את המציאות דאז. לפני שנים אמר לי סמח"ט גבעתי, מאירק'ה דוידזון, כי נפילת כל יישוב היתה אירוע לא נעים (כולל ירושלים), אך לו נפלה תל אביב היה זה קץ החזון הציוני. המנדט של גבעתי היה למנוע את תנועת הצבא המצרי לעבר תל אביב, והחטיבה מילאה את תפקידה. על הציר שבו נע הצבא המצרי היו שני קיבוצים בלבד, יד מרדכי ונגבה.
יד מרדכי פונתה אחרי חמישה ימי לחימה ונגבה שרדה. ניצנים היתה מחוץ לזירת הקרבות ולולא הצורך המצרי לזכות בתמונת ניצחון, כשם הסרט, הקיבוץ היה עובר את המלחמה בשלום. היו יישובים שבגלל מיקום עברו כך את המלחמה. לכן ניצנים היתה בעיני מטה גבעתי מקום שולי, זניח לעומת זירותיו המרכזיות. כאשר המצרים תקפו את הנקודה, הופתע המטה ממהירות נפילתה וההפתעה הזאת באה לביטוי ב"דף הקרבי" המפורסם שכתב קובנר, ושפורסם למחרת.
יש לזכור שהדף היה פרסום פנימי של החטיבה ונועד להשפיע על חייליה ועל חברי הקיבוצים שחוילו. עמדתו של קובנר שיקפה את רוח התקופה ויעיד על כך סיפור חברי שער הגולן, שהקיבוץ בית זרע (שניהם השתייכו לשומר הצעיר) מנע את כניסתם אליו בטיעון שמי שעוזב את ביתו אינו זכאי לחמלה. הגישה המוצגת בסרט היא ללא ספק אנכרוניסטית ואינה מבטאת את רוח התקופה. וחבל, כי אכן הסרט מרגש ומרשים.
פרופ' אלי צור, זיקים
--
פורום "הארכיונאי הישראלי" מיועד לדיון ומידע מקצועיים בלבד ואין להעלות בו כל מידע פרסומי או מסחרי, כולל המלצות על ספקים. יש לחתום על כל הודעה או תגובה בפורום בשם מלא ושם הגוף או הסטטוס אליו שייכים.
---
קיבלת את ההודעה הזו מפני שאתה רשום לקבוצה 'הארכיונאי הישראלי' של קבוצות Google.
כדי לבטל את הרישום לקבוצה הזו ולהפסיק לקבל ממנה אימייל, שלח אימייל אל israrchivist...@googlegroups.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/israrchivist-/CALzUM3B67tE8EUSz6q_FRcx78vUvhyo6iwGcNsyCBw2hCswFaw%40mail.gmail.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/israrchivist-/CAFYnhMTt-X%2BPs%2Bhs0cL4hLyW52kFa9U0VxbgA1fHbgvVSv0Npg%40mail.gmail.com.
עופר (גבולות) תודה.
אבא קובנר תיאר את הכניעה שלהם כסכנה לבית, למדינה שבדרך (בהקשר של אותם זמנים צריך לקרוא זאת) – לא כאויבים מבית.
עם כל הביקורת שיש לנו, מנקודת הזמן שלנו, על העוול שנעשה למגיני ניצנים, שכנראה התבסס על מידע שגוי (לפחות לפי ההסבר של קובנר), בוא נדייק בהגדרות.
זה בנפשנו ובנפש כל המעורבים, המתים והחיים.
בברכה – דודו
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/israrchivist-/CAFYnhMTt-X%2BPs%2Bhs0cL4hLyW52kFa9U0VxbgA1fHbgvVSv0Npg%40mail.gmail.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/israrchivist-/CALzUM3DR6Ab-tecUdEZxx6npnR3AeYHDyBbH4foK7U160D1KVQ%40mail.gmail.com.
כדי להציג את הדיון הזה באתר, היכנס ל-https://groups.google.com/d/msgid/israrchivist-/AM7P190MB0741B9FBBE9BF02DD284D9F6A0539%40AM7P190MB0741.EURP190.PROD.OUTLOOK.COM.