"ההחלטה לפתוח את הארכיונים לא נבעה מיוזמה של הממשל, אלא מלחץ ציבורי ומשפטי כבד(...) התפנית התרחשה כאשר ההיסטוריון סירב לקבל את התשובה השלילית וגרר את הרשויות השווייצריות לבית המשפט. כדי לממן את ההליך המשפטי היקר, פתח וטשטיין בקמפיין גיוס המונים חסר תקדים, והצליח לגייס מהציבור 18 אלף פרנקים שווייצריים בתוך ימים ספורים בלבד. אל מול התביעה וההד הציבורי, שירות הביון נאלץ לסגת והודיע החודש כי יאפשר גישה לחומרים (....) ה
יסטוריונים המעורבים בפרשה הביעו דאגה עמוקה כי בסופו של דבר הממשל יעביר לידיהם קבצים מצונזרים לחלוטין "
כמו תמיד למדים שזיכרון הוא דבר משתנה, חי, ושארכיונים הם בעל כורכם מוסדות פוליטיים. הלוואי נזכור את זה. וכאנשי מקצוע נשים למולנו ערכים של שקיפות ואחריות ציבורית, גם אם לא נוח.. וכאזרחים נזכור לא לקבל הכל כפשוטו, שהפעלת לחץ ציבורי בשם השקיפות היא זכות חשובה, ולפעמים אפילו צו מוסרי גבוה.
והלוואי נפסיק כבני אדם ומדינות לפחד מהעבר ומביקורת ציבורית. הכל גם ככה תמיד בתנועה. גם השלדים שבארון!
כל טוב
הילה אברהם
לשעבר ארכיון הסרטים הישראלי