|
חברות וחברים יקרים,
כן, אני יודעת, רק לזה חיכיתם ובמשך כל הקיץ הטרידה את מנוחתכם שאלה אחת בלבד: היכן הבלוג ומתי הוא כבר יגיע??
ובכן, גם הכותבת שאלה את עצמה, אבל הייתה עסוקה (בנסיעות, מלחמות, וגם ענייני עבודה ומשפחה) והנה סופסוף הוא כאן.
אז מה לפנינו הפעם? הצצה אל מאחורי הקלעים לקראת קונצרט חגיגי בשבת הקרובה בפסטיבל אבו-גוש; מבט שובב על פרטים מוזיקליים מתוך תמונות ממוזיאון האומנות בבאזל, ולחרוצות וחרוצים שחסר להם זמן להתאמן ( או לסדר את הבית) – גילוי הזמן המושלם להצטרף ל"מועדון החמש בבוקר".
וגם מתנה מיוחדת לשנה החדשה: יצירה חדשה-ישנה פרי עטי לנגני.ות החלילית.
*נושא הבלוג הפעם אמור להיות: הצצה לחדר החזרות ומתנה לשנה החדשה. אך בגלל באג במערכת מופיע נושא אחר בשם ההודעה.
|
|
|
"ונציה: בין מונטוורדי לויואלדי"
תמיד רציתם לדעת איך המוזיקה נשמעת בחדר החזרות לפני הקונצרט? מיד תקבלו הצצה אל אחת החזרות שלנו לקראת קונצרט חגיגי במיוחד שיתקיים כבר בשבת הקרובה, 11 באוקטובר בשעה 17:00 בכנסיית קריית יערים – במסגרת פסטיבל אבו-גוש כמובן.
כשהוזמנתי לפני כמה וכמה חודשים להכין תכנית לפסטיבל שמחתי מאד על ההזדמנות לשתף פעולה עם הקונסורט הקולי הירושלמי – אנסמבל ווקאלי בניצוח משותף של יעל דושי ורותם קדרון. עוד מנגנים שריג סלע בחליליות ואביעד שטיר בצ'מבלו ועוגב, ותצטרף אלינו לקטעי סולו משובחים גם זמרת הסופרן נעמי בורלא.
בהשוואה לתכניות קונצרטים של מוזיקה מהתקופה הקלאסית והרומנטית, הרכבת תכנית לקונצרט של מוזיקה "עתיקה" מזמנת לעתים קרובות אתגר ייחודי: מכיוון שחלק מהיצירות קצרות למדי, ולעומת זאת חלקן בנות פרקים רבים, מלאכת האוצרות (בשורוק) דורשת תשומת לב מדוקדקת לתמהיל שלוקח בחשבון לא רק את התוכן והאופי של היצירות עצמן, אלא גם את הזרימה ביניהן וההתאמה לטעם הקהל: בדרך כלל ננסה לשלב בין חומר מסקרן שלא מבוצע הרבה (במקומותינו לפחות... באירופה זה סיפור אחר) לבין רפרטואר מוכר ואיכותי, שמבטיח למשוך את הקהל הפוטנציאלי.
בתור המנהלת האומנותית של הקונצרט בחרתי להתמקד במלחינים הגדולים שפעלו בוונציה סביב תחילת תקופת הבארוק, עם תכנית שבה נשזר קו עלילה סמוי אך עוצמתי: אנחנו פותחים עם המלחין היהודי סלומונה רוסי, אשר מזכיר לנו כי ניצחון אמיתי אפשר להביא על כנפי נגינה וזמרה ("למנצח בנגינות מזמור שיר", תהילים ס"ז). נעבור דרך קינת הנימפה המופלאה של מונטוורדי, ומדריגלים קוליים שיקחו אותנו לארץ ארכדיה הקדומה עם נימפות ורועים, אהבה, געגועים ופגישה מחודשת, ובעקבותיהם דימינוציות כליות – וריאציות וירטואוזיות בנימה נוסטלגית, המבוססות על קולות המדריגל. לקראת סוף הקונצרט נבקר גם את ויואלדי, עם מפגש ראשון מסוגו בין שיר המחפש אחר שלום עולמי (Nulla in mundo pax sincera) לבין פרק הלארגו המפורסם מתוך הקונצ'רטו הידוע ביותר לחלילית. את הקונצרט יסיים פרק ה- Lauda מתוך תפילות הערבית של מונטוורדי – שיר הלל לירושלים, המהווה אחת מפסגות ההלחנה של התקופה (ובכלל).
אבל עוד לפני שמגיעים אל הבמה, צריך להכין את המופע😊
תלמידים שואלים אותי פה ושם כמה פעמים עושים חזרות לקראת קונצרט, ובכלל מה תהליך העבודה. אז הנה, ממש בקצרה על קצה המזלג:
אם חשבתם שהכנת קונצרט לוקחת חודשים של עבודה – ובכן, צדקתם במידה מסויימת, כי בדרך כלל עבודת הארגון וההפקה דורשת זמן רב וכישורי אדמיניסטרציה לא מבוטלים: עבודת תיאום מול מוזיקאים/קולגות, מארגני סדרות קונצרטים, מנהלי אולמות, חתימה על חוזים, עניינים לוגיסטיים של העברות כלים ונסיעות, כמובן הרכבת התכנית כאמור, פרסום ושיווק ברשתות חברתיות... כל אלו עוד הרבה לפני שמדברים על העניין עצמו – הביצוע.
אולי חשבתם שקל להפגיש כמה וכמה מוזיקאים עסוקים להפליא באותו הזמן והמקום? בהחלט לא - זה אחד האתגרים המורכבים ביותר! הפעם לדוגמה, עברנו תלאות רבות מספור כדי להצליח להיפגש במקום שיש בו גם צ'מבלו וגם עוגב- משימה לא פשוטה כלל במדינת ישראל, אבל בדרכים עקלקלות הצלחנו, לכמה רגעים, ועל כך נאמר אמן!
כדי לנצל את הזמן המועט העומד לרשותנו אנחנו מסתמכים על עשרות-אלפי שעות ולעתים עשרות שנים של הכשרה מקצועית ברמה הגבוהה ביותר – יותר מכל רופא מומחה – כדי להביא תוצאות ראויות אל הבמה. אמנם במקרים מסויימים למידת התווים לקונצרט ספציפי דורשת שעות אימון רבות (לעתים חודשים רבים), אך אלו, כשמדובר במוזיקאים מקצועיים, הן עבודה של כל מבצע.ת לבד בבית, באופו אישי.
אז כמה פעמים אנחנו בעצם נפגשים בהרכב מלא לקראת קונצרט? בדרך כלל פעמיים-שלוש בלבד! אנחנו סומכים על כל המבצעים שיגיעו מוכנים עם התפקידים, ומשתמשים בזמן המשותף על מנת להגיע לפרשנות ואמירה משותפת, שתגרום לכך שהקונצרט לא יהיה רק רצף של יצירות בזו אחר זו, אלא תוצר אומנותי שיגרום להתמרה של הקהל (וגם שלנו על הבמה) ויצליח לגעת ברגשות ובמחשבות כך שנצא מהקונצרט קצת אחרת מאיך שנכנסנו.
זה, לפחות, האידאל. לא תמיד זה עובד כך בפועל, כי לפעמים נכנסים לתמונה גם עניינים צורמים של אגו וחוסר הסכמה. חוויתי זאת פעמים רבות, אבל הפעם לשמחתי זכיתי לשיתוף פעולה נהדר עם שתי מנצחות האנסמבל הווקאלי – יעל דושי ורותם קדרון, שאפשרו לי לעבוד עם הזמרים ביד רחבה, או, כפי שאמר שריג בעקבות החזרה – אם העולם היה מונהג ע"י נשים יתכן שהיינו עכשיו במקום אחר לגמרי (וסליחה על ההכללה המגדרית).
ולאחר כל ההקדמה – יש עדיין כרטיסים לקונצרט, ואני ממליצה מכל הלב להגיע ולהינות מאתנחתא של מוזיקה מקסימה ביופיה.
כרטיסים כאן:
|
|
|
וסרטון מחדר החזרות (שמורכב מקטעים שצילמו הילדים שלנו):
|
|
|
|
סרטון מחדר החזרות
|
|
|
ובנושא אחר, עוד לפני המלחמה עם איראן טסתי לביקור בבאזל (שוייץ) – שם התגוררתי מספר שנים בתחילת שנות ה-2000 בתור סטודנטית. שמחתי לשוב ולפגוש חברים, קולגות ומורים שהיוו עבורי השראה לכל המשך דרכי, להעביר לסטודנטים בסקולה קאנטורום שיחה על המלחין מת'יו לוק, ואפילו לגלות מקומות טבעוניים חדשים שנפתחו ליד כיכר השוק.
אחת ממטרות הביקור הייתה הכנה של בירוקרטיה דרושה לקראת כיתת אומן וקונצרט שהוזמנתי להעביר באביב הקרוב בעיר לוזאן (בשוויץ הצרפתית), אך לצערי העניין בוטל, כביכול על מנת לא "להטריח" אותי להגיע מרחוק, אך למעשה בגלל רתיעה מהיותי ישראלית. כמה חבל... אבל בין פגישה לקונצרט הספקתי לבקר במוזיאון לאומנות בבאזל, ולצלם שם כמה חבר'ה שאוחזים בכלי נגינה בכל מצב. אמנם בגלל החיפזון לא הספקתי לשאול אותם לשמם, אבל נודע לי כי הם הגיעו מהחבורה של הצייר Hieronymus Bosch וכי הוא או אחד מחבריו עשויים להיות אחראים להתנהגותם.
הבחור הזה למשל כנראה ממש מת על מוזיקה!
מישהו מזהה מה הוא שר?
אם כולם עסוקים אפשר לנגן בלאוטת רנסאנס קטנה...
או להנעים את כל הדרך לגיהנום עם ההרדי-גרדי!
|
|
|
ועכשיו יותר ברצינות, הנה המלצה קטנה: האם אתם מרגישים לפעמים שחסרה לכם עוד שעה אחת ביום? גם אני. שעה אחת שתאפשר מרווח נשימה כדי להתאמן קצת, לענות למייל ההוא ששכחנו ממנו בשבוע שעבר, או לשטוף כלים בלי שזה יבוא על חשבון משהו אחר.
מאז שהוכשרתי כמאמנת אישית (לאתגרי קשב וריכוז, עם הפרעת קשב בעצמי כמובן) אני תמיד מתעניינת בכל מה שקשור לניהול זמן ופרודוקטיביות, מה שהפגיש אותי לפני כמה שנים עם הספר של רובין שארמה – מועדון החמש בבוקר. הספר בנוי בסגנון האופייני לשארמה כסיפור שמשלב בין סגנון רומן קליל למדריך להתפתחות אישית, וסיכומו בשורה התחתונה הוא המלצה לקום שעה אחת מוקדם יותר בבוקר, ליתר דיוק בשעה חמש או ממש לפני עלות השחר, על מנת לנצל את הזמן הזה להתמקדות, פעילות ספורטיבית ממריצה, היזכרות במטרות שלנו והכנה בריאה ליום מוצלח.
הספר עצמו הכה גלים וסחף קוראים רבים להקים מעין תנועה בלתי רשמית של "מועדון החמש בבוקר", אבל למה אני מזכירה אותו כאן? כי מתקרב היום בו כולנו נקבל שעה כזו בדיוק! בין ה-25 ל-26 באוקטובר עוברים לשעון חורף, ולמרות חסרונותיו, זה הבוקר שמאפשר לי כל שנה להצטרף למועדון המשכימים ללא מאמץ כלל. אמנם מאז ומתמיד התעוררתי מוקדם, אבל מכיוון ששני הילדים שלי גם הם ציפורי בוקר כמוני, השעה הזו מאפשרת לי בוקר אחד של השכמה לפני כולם – אולי לא לשם נגינת אטיודים, אבל לפחות לשתות משהו ולהחליט בשקט מה מזמן היום לפני שהבית מתעורר – גם זו מתנה.
אז בואו נשתמש בשעה הנוספת הזאת לטובה!
|
|
|
ולסיום, מתנה לשנה החדשה, במיוחד לנגני.ות החלילית!
למקרה שתתעוררו מוקדם בבוקר ותרצו לנגן יצירה חדשה, או עבור מי שמחפשים יצירה ישראלית: אני מצרפת קישור לפנטזיה שהלחנתי לחלילית אלט סולו. זוהי יצירה ישנה-חדשה שכתבתי כבר לפני כשלושים שנה (איך הזמן רץ...) ולאחרונה ערכתי במעבר מכתב יד לדפוס. היא אמורה להצטרף גם לארכיון המוזיקה הישראלית, אבל לטובת הכלל העליתי אותה גם לאתר IMSLP והנה היא כאן – מקווה שתהנו!
|
|
|
(אם לא ניתן להוריד את הקובץ ייתכן שעדיין לא התקבל אישור של האתר מבחינת בדיקת זכויות היוצרים. אפשר לחכות כמה שעות / כמה ימים או לבקש ממני ואשלח לכם את היצירה ישירות במייל).
|
|
|
שישובו כולם במהרה, מיד, עכשיו!
מאחלת לכולנו שנת שגרה ברוכה, צפויה ומשעממת ככל האפשר, ובינתיים, אולי אראה חלק מכם בסדנת החליליות בטבעון כבר מחר.
שלכם,
טל
|
|
|
|
|
|
